חדש על המדף

עשור השנים שלאחר מלחמת ששת הימים היה תקופת עיצוב מכרעת בבנייה מחדש של הרובע היהודי ההרוס בירושלים. ספר זה בוחן לעומק את תהליכי התכנון, השיקום והשימור של ראשית שיקומו של הרובע ואת תהליכי קבלת ההחלטות (הסותרות לעתים) שבבסיסם. הספר דן בחלקם של המורשת, הזהויות, הערכים והנרטיבים המגוונים של העיר העתיקה והרובע היהודי שבבסיס קבלת ההחלטות, וביישום של כל אלה על ידי גופים ממשלתיים, עירוניים, ציבוריים, קהילתיים ופרטיים. על בסיס מקורות ראשוניים וראיונות רבים, נבדקים האפיונים הגיאוגרפיים, התרבותיים והחברתיים שהשפיעו על בנייתו מחדש של הרובע. מעבר לדיון עומק במקומה של המורשת והתפתחותה עד לימינו, נידון גם מקומו של הרובע היהודי בתוך מרחב העיר העתיקה והשינויים שחלו בשני תחומים אלו בעשורים האחרונים, תוך שימת דגש על הגישות המתחדשות לשימור הקיימות בהווה.

המשפחה היא המבנה החברתי האינטימי ביותר שבו שרוי כל אדם מיום היוולדו. מבנה זה משפיע על מצבם הנפשי של בני אדם, על דפוסי התנהגותם ועל תפקודם החברתי. טיפול משפחתי נועד לסייע לבני משפחה להתמודד עם בעיה שממנה הם סובלים, תוך כדי הדגשת הקשר בין בעיה זו לבין היחסים המשפחתיים שבהם הם מצויים. טיפול משפחתי עוסק ביחסים בין בני המשפחה – התנהגותיים, קוגניטיביים ורגשיים – ובאופן שבו בני המשפחה חווים אותם. דרך התבוננות בקשרי הגומלין החוזרים ונשנים בין חברי המשפחה, שיח משותף על קשרים אלה, משא ומתן על הדרך שבה הם רוצים לנהל אותם ושינוי בפועל של דפוסי קשר מזיקים – מצבם של בני המשפחה עשוי להשתפר והקושי עשוי להיפתר. ההנחה היא שבעיות של בני המשפחה אינן קשורות לעולמם הפנימי בלבד, אלא גם למבנה היחסים במשפחה שאליה הם משתייכים. וכך, טיפול משפחתי על סוגיו השונים תופס כיום מקום נכבד בעבודה הטיפולית והחינוכית.

אימהות רבות בימינו חשות שאשמה היא חלק כמעט בלתי נפרד מלהיות אמא, מעין משהו ש"בא עם התפקיד". הדיון באשמה אימהית בולט מאד בתרבות הפופולרית, בשיח היומיומי של אימהות ובמדריכי ההורים למיניהם. הספרות האקדמית והקלינית, לעומת זאת, עדיין נמצאת מאחור.

ספרה החדש של אורטל סלובודין מציע נקודות מבט חדשות על התפתחותה וכינונה של אשמה אימהית בתרבות בת-זמננו. הוא עוסק בשורשיה הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים של אשמה האימהית, בהשלכותיה של האשמה על חיי הנפש של האם ועל היחסים עם ילדיה, ברטוריקה המייצרת אשמה, בקשר בין תפיסת זמן לאשמה (למשל במושג "זמן איכות"), במופעים של אשמה אימהית בתרבויות שונות ובקשר שלה לבושה אימהית.

 אשמא מיועד להורים ולאנשי מקצוע המבקשים לבחון מחדש את ההנחות החברתיות המקובלות אודות מהי "אימהות טובה", ולאמץ מבט עכשווי והטרוגני יותר של אימהות בהקשרים חברתיים ותרבותיים. הספר מבוסס על ממצאי מחקר אמפיריים, ניתוח טקסטים של אימהות ושל מומחים להורות, לצד מקורות ספרותיים.

"על הספקטרום" משנה מן היסוד את השיח המקובל על אוטיזם ומציע תיאור מקיף ופורץ דרך של התסמונת, שמרבים לדבר עליה אך מבינים אותה רק מעט. סילברמן מתאר שינויים נרחבים באבחון של אוטיזם בעשרות השנים האחרונות, וחושף את ההצטברות ההרסנית של כוחות חברתיים שהובילו לעלייה הפתאומית בכמות האבחונים באוטיזם בשנות התשעים. הוא מראה כיצד סטריאוטיפים מזיקים של אנשים אוטיסטים מונעים מן התרבות שלנו לממש את מלוא הפוטנציאל הדינמי שלה ומצביע על כך שכמה מן התגליות והחידושים הנועזים והמתקדמים ביותר בעולם המדע הם פרי מאמציהם של אנשים בספקטרום - אנשים שניחנים לעיתים קרובות בזיכרון מופלא לעובדות ולנתונים, באינטליגנציה גבוהה שאינה נקלטת במבחני מנת משכל, ובכושר להתמקד פרקי זמן ארוכים במטלות המנצלות את הכישרונות הטבעיים שלהם. "על הספקטרום", הנפרשׂ בקצב של ספר מתח, מציג את סיפורם המרתק של ליאו קאנר ושל הנס אספרגר, חלוצי המחקר שהגדירו את תחומו והיקפו של האוטיזם באופנים שונים בתכלית; את ההורים שהתעקשו על זכות ילדיהם לחינוך בתקופה של ליקוי מאורות, שבה הואשמו לשווא כי הם שגרמו לאוטיזם של ילדיהם; ואת האנשים האוטיסטים עצמם, המתאגדים כעת ועומדים על זכותם ליחס אנושי ולכבוד. הספר גם מתווה לחברה נתיב לעֵבר עולם שבו אנשים עם הבדלי למידה ייהנו מגישה למשאבים הנחוצים להם כדי לחיות חיים מאושרים יותר, בריאים יותר, בטוחים יותר ומשמעותיים יותר.

הרב יוסף צבי קרליבך הי"ד (1942-1883) היה מחשובי הרבנים האורתודוקסים בגרמניה בדור האחרון שלפני השואה ושימש באחרית ימיו כרבהּ הראשי של המבורג. לאחר ליל הבדולח הוא היה למעשה לרב האורתודוקסי האחרון שכיהן בגרמניה הנאצית, עד גירושו ל"מזרח" והירצחו. אישיותו ודמותו התבלטו בפועלו הציבורי, בהגותו, וכן בהתמודדותו כרב וכמנהיג ציבור עם התקופה הנוראה ביותר בתולדות העם היהודי.

דמותו של הרב קרליבך מייצגת במידה רבה את הדור האחרון של היהדות האורתודוקסית בגרמניה, בפרט את השכבה הרבנית האינטלקטואלית שצמחה שם. דור זה של רבנים פעל בסיומו של תהליך שנמשך יותר ממאה וחמישים שנים , מאז ימי משה מנדלסון (1786-1729) ורש"ר הירש (1888-1800) - ופיתח גישה המגשרת בין התרבות האירופית לבין היהדות הלמדנית והעממית של מזרח אירופה השכנה. גם הרב קרליבך היה שותף למפעל תרבותי מגשר זה - בפועלו, בהגותו ובהנהגת צאן מרעיתו. ספר זה - שהוא במידה רבה בעל אופי השוואתי - הוא עוד נדבך בחקר ההיסטוריה האינטלקטואלית של יהדות גרמניה בדורות האחרונים, עם דגש מיוחד, שמתבקש מאליו, על תקופת השלטון הנאצי.

האופן שבו התמודד הרב קרליבך עם מאורעות תקופתו מבטא לא רק את אישיותו המורכבת והייחודית, אלא גם שופך אור על מעורבותם האינטלקטואלית והרגשית העמוקה של רבני גרמניה, רובם ככולם, בתרבות שהולידה את המפלצת שלבסוף החריבה את קהילותיהם. על כן סיפורו של הרב קרליבך על היבטיו השונים , בפרט הפן האינטלקטואלי - מהווה מקרה בוחן המנהיר תקופה שלמה ואת הנפשות שפעלו בה.

שוב ושוב, אחרי כל מלחמה, חוזרים ממנה אנשי בריאות הנפש, כמו הרבה חיילים אחרים, חבולים ומקומטים, בין אם שרתו כלוחמים ובין אם כקב"נים.

המפגש הנורא עם המלחמה ועם תוצאותיה הגופניות והנפשיות, מטלטל, פוצע ומדמם עת רבה אחרי ששאון התותחים כאילו נדם, כדי לשוב ולדמם שוב בפיגוע, בתקרית, במלחמה הבאה.

חלקנו ידחפו את הטראומה עמוק לתרמיל בתקווה שתנוח שם בשלום ותניח להם. אחרים יביאו אותה לחדר הטיפול האישי שלהם שם תישאר ספונה בין ארבע קירות וארבע עיניים.  אחרים (לא מעטים לצערנו) חייהם יטולטלו והם יסתובבו בינינו סובלים, אומללים ומחפשים תיקון.

מנחם סטודנט ( נוקי בפי חבריו ומכריו) שחזר מהמלחמה הנוראית בחר בדרך אחרת והיה חלוץ בעניין. הוא העלה את החוויות האישיות שלו ושל מטופליו על הכתב וביקש להוציאם לאור ולשתף אותנו, מטפלים, חברים, אזרחים ופוליטיקאים בהתמודדות הקשה שלו עם הטראומה שחווה כלוחם במלחמת יום כיפור ובהתמודדות שלו כמטפל עם הטראומות והצלקות של מטופליו, חיילים, יתומים אלמנות הורים ואחים שכולים. כולם שרוטים, פגועים וסובלים. עם אלה הוא מצליח לייצר ברית טיפולית מופלאה הבנויה על כאב אימה וכעס משותפים.  

בסדרת תיאורי טיפול, סיפורים קצרים ונוקבים פותח לנו המחבר צוהר אל החוויות האישיות הקשות שלו מהמלחמה, חוויות  שהוא מסרב או שאינו מצליח  להדחיק. את אלה הוא שוזר אל סיפורי המטופלים, גם הם פגועי המלחמה ומכניס אותנו לעולם הבלתי נסבל והכמעט לא מדובר של מחיר המלחמות:  הטראומה, הפוסט טראומה, השכול, והיתמות שהחברה הישראלית מתקשה עדיין להכיר בהם. היא מכבדת כמובן את השכול  ומחבקת את הנפגעים אבל לא משכילה, לא מעיזה לחשוב שאולי מחיר המלחמה יקר מדי ואולי מחיר השלום איננו מוגזם.

בעדינות, ברגישות ובהרבה מאד חכמה טיפולית הוא מספר סיפורים קצרים שהם חיים שלמים. את חורבנם ובנייתם מחדש, את המלחמה הבלתי נפסקת שלו על עצמו ועל המטופלים המתדפקים על דלת הקליניקה לחפש מזור לכאב.

הסיפורים יצאו לאור כבר מזמן, רחוק מאד  מכאן, בארה"ב, באנגלית. ורק כעת, שלושים שנים אחר כך הם חוזרים אלינו הביתה, לשפה ולמקום שבה התרחשו. קשה לנו כנראה להביט בראי ולראות את עצמנו חלשים, מפורקים וסובלים, גם כשבתוך כל אלה, מבצבצים התקווה, הסיכוי והתיקון שמנחם סטודנט מצליח למצוא ולהמציא לעצמו ולמטופליו.

במשאל שנערך בקרב עובדים בארצות הברית ובבריטניה השיבו יותר משלושים אחוזים מהנשאלים כי אין הם משוכנעים שתהיה להם עבודה מכניסה ומפרנסת בעוד שנים לא רבות. הם צופים לנגד עיניהם כיצד רובוטים, טכנולוגיה מתקדמת וחידושי תכנות ומחשוב מסלקים אותם ממשרותיהם, והמשק המודרני המתפתח מתקשה למצוא להם תעסוקה חלופית מכבדת וראויה. דניאל סוסקינד פוסק כי הנשאלים אינם טועים. אכן, אנו צועדים בקצב מהיר ומדאיג לעבר עולם בלי עבודה.  למציאות כזו יש השלכות חברתיות ותרבותיות שחורגות מהתחום הכלכלי. הספר מסביר מדוע חידושים מופלגים בטכנולוגיה בעבר, למשל מהפכת התחבורה, לא חוללו תמורות כה מהפכניות כמו העולם החדש שאת ניצניו אנחנו כבר מזהים בימינו. ראוי לה לכל חברה, קובע המחבר, שתתכונן למצב החדש כדי למנוע אסון שאין לו שיעור. הוא גם יודע להצביע על פתרונות ודרכים למניעת האסון הגדול. העולם צריך להתאים את עצמו לעובדה כי בעתיד הלא רחוק ישתלטו תחליפים לא אנושיים על מקומות העבודה שלנו. 

“כשאנחנו עם ישראל רואים את תולדותינו לאורך הדורות, אנו רואים אותם כתולדות היחסים בין הדוד והרעיה, כמו בשיר השירים. גם הפירוד וגם ההתאחדות, גם הגעגועים וגם היסורים, כל זה במסגרת של ברית, של אהבה. זוהי תחושת הגורל והייעוד המיוחדת לעם ישראל. זו פרשנות מיוחדת לכל מאורע היסטורי, לא רק במובנו הגיאופוליטי או הכלכלי וכדו’, אלא במשמעות שיש למאורע זה במערכת היחסים שבין ישראל לאלוקים”.

יסודו של ספר זה במסגרת שיעורים שניתנו במשך מספר שנים בישיבת ההסדר “הר ברכה”. שילוב התחומים, הניתוח הרציונאלי הנוקב עם התפיסה האמונית מבית מדרשו של הרב קוק, מהווים חידוש בשדה הספר התורני והמחקרי גם יחד.

"גדולתו של יוסף באה לידי ביטוי בשילוב של שני כוחות נפרדים המוציאים זה את זה: האחד – היכולת לערוך ניתוח לוגי ומדויק, להבחין בין עובדה לדמיון, הכוח לשמור על מגע עם המציאות, ותהא זו בלתי נעימה ככל שתהא; והשני – הכוח לחלום, לבקש, לשאוף אל מה שהמציאות איננה מציעה".

משה זכה לקבל מעמד נשגב כאדון הנביאים לאחר שעלה להר סיני בפעם השנייה. אז נאמר לנו כי עור פניו קרן והן הפיצו אור. זה היה הזמן שבו נתקבע מעמדו של משה כאבי הנביאים. עד לרגע זה היו האבות גדולים ממשה. אך לאחר חטא עגל הזהב, משה הביע את נכונותו להקריב את עצמו למען העם, וזה היה הרגע שבו הוא התעלה לדרגה גבוהה יותר ונעשה לגדול שבנביאים, גדול גם מאלה שקדמו לו וגם מאלה שיבואו אחריו.

חזון ומנהיגות מציג את מחשבותיו של הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק על סיפורים ועל דמויות מן התנ"ך, החל בסיפורי יוסף וישיבת בני ישראל במצרים וכלה בסיפור מות משה רבנו על סף החזרה לארץ המובטחת. באמצעות פירוש מדוקדק של הפסוקים, ניתוחים מאירי עיניים של הדמויות וקריאה מלאת תובנות במדרשים ובפרשנות הראשונים לתורה, מבקשות המסות להציג את הבשורה העולה מסיפורי התנ"ך, בצד הבנת הלקח שהם מלמדים אותנו לגבי אירועי עבר והווה בתולדותיו של העם היהודי. ספר זה משלים את קודמו, עמודו של עולם, העוסק באברהם אבינו.

התלמוד הבבלי עומד במרכז חיי הרוח של עם ישראל מזמן היווצרותו ועד עצם היום הזה. התלמוד מחזיק דיונים רבים בהלכה ובאגדה, דיונים שבהם משתתפים חכמים רבים בני כמה דורות, ותהליך היווצרותו סבוך ומורכב, ונמשך מאות שנים. לאחר חתימתו נמסר התלמוד במשך כאלף שנה, תחילה על פה, ואחר כך בכתבי יד, עד הדפסתו במאה החמש-עשרה. במשך תקופה זו חלו שינויים לא מעטים בנוסח התלמוד. התהליך המורכב של היצירה והשינויים שחלו במסירה מקשים על הלומד את הבנת היצירה כפשוטה.

ספר זה מציע מהדורה ופירוש לפרק אחד מן התלמוד הבבלי: מסכת סנהדרין פרק שלישי. נושא הפרק הוא סדר הדין בדיני ממונות, אלא שכדרכו של התלמוד מסתעף הדיון לעוד נושאים רבים בהלכה ובאגדה. בספר נידונות כל סוגיות הפרק, וכן המשניות, כסדרן. תחילה מוצגת תמונת הנוסח של הסוגיה כולה, ובעקבותיה בא דיון מפורט בהבדלי הנוסח שבין העדים. על יסוד המסקנות בשאלות הנוסח מוצע פירוש לסוגיה על פי הכללים שגובשו במחקר התלמודי ומתוך משא ומתן עם הפרשנות לדורותיה. הפירוש נדרש הן לחוליות המרכיבות את הסוגיה הן לסוגיה השלמה, ועוקב אחר תהליך היווצרותה ומגמת עריכתה. בפירוש נידונות בפירוט גם המקבילות לסוגיות הפרק בספרות התנאית ובספרות האמוראית, ונסקרות גם המקבילות שמחוץ לספרות התלמודית. מניתוח הסוגיות ומעיון במקבילותיהן עולות הגישות השונות של החכמים לדורותיהם בנושאים הנידונים בפרק, ומתאפשר תיאור של תולדות ההלכה במגוון נושאים שנוגעים לסדר הדין.