חדש על המדף

הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל (1953-1880), שהיה הראשון לציון והרב הראשי הספרדי השני בארץ-ישראל (והראשון במדינת ישראל), מנהיג ציבור לאורך עשרות שנים, בעיקר בארץ אך גם ברבנות קהילת סלוניקי, עסק באופן אינטנסיבי בכתיבה. כתיבתו הענפה, שנדפסה בעשרות כרכים, מורכבת מסוגות ספרתיות שונות: תשובות הלכתיות, פרשנות וחידושים, הגות ואיגרות בנושאים שונים. אולם על אף היקפה הרחב ומקומו המרכזי בין רבני המאה העשרים, דומה שיצירתו ואישיותו לא זכו למקום ראוי דיו, והמחקר על אודותיו דל יחסית. זאת ועוד. נראה שגם העולם הדתי והרבני לא הפנים בצורה משמעותית את יצירתו ההלכתית וההגותית של הרב עוזיאל, שבמקרים רבים הייתה חדשנית ומקורית והציגה התמודדות מרתקת עם אתגרי הזמן: החילוניות, הציונות, ההתיישבות החקלאית, הקמת המדינה, קיבוץ הגלויות, התקדמות המדע, מעמד האישה ועוד ועוד.

הקובץ שבידיכם בא לתקן מעט את מצב הדברים ולהעשיר את ידיעותינו על הרב עוזיאל ועל יצירתו ומורשתו. שלושה מדורים בקובץ: פילוסופיה והגות, משפט עברי והלכה, פעילות ציבורית והנהגה, וכלולים בו שנים עשר מאמרים, פרי עטם של טובי החוקרים בתחום, וכן פתח דבר, המציגים מזוויות מבט שונות נדבכים מרכזיים מדמותו ויצירתו של הרב עוזיאל. מתוך כך מרים הקובץ תרומה ניכרת הן לחקר ההלכה וההגות הרבנית של המאה העשרים בכלל והן לשיח הציבורי על דרכן של ההלכה ושל ההגות היהודית בהווה ובעתיד, לנוכח תמורות העת החדשה והקמת מדינת ישראל.

אסופת מאמרים בהם עיון במצוות וההלכות הקשורות לחגי השנה.

תקיעות בראש השנה – בקרבן מוסף, ובתפילת מוסף; ברכות על הסוכה וברכת "לישב בסוכה": "ולקחתם לכם" – נטילה, הגבהה, נענוע; עלייה לרגל ממרחבי ארץ ישראל; נר חנוכה – חובת אישית ומשפחתית לא חובת הבית; אחריות על נזקי אש בנרות חנוכה; ברכות קריאת המגילה בלילה וביום; מקרא מגילה – מ"משפחה ומשפחה" לבית הכנסת; מינוי לקרבן פסח – בוגרים וקטנים; מצה, וקרבן הפסח על מצות ומרורים; לימוד תורה ועבודת אדמה בארץ ישראל; בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן חמש עשרה לתלמוד; תנופה בביכורים; ספירת השנים וספירת העומר; ועוד ועוד.

שיעורים על הסוגיות שבשני הפרקים הראשונים של מסכת בבא בתרא, בסגנונו המיוחד, הבהיר והמקיף של הרב יהודה זולדן.

השיעורים כוללים עיון בכל סוגיה במבט רחב, ביאור מבנה הסוגיה ושלביה, ועיון בדברי ראשונים ואחרונים ולעתים אף בשיטות הפוסקים.

בספר זה אני רוצה להחיות בזיכרון ולהעלות על הכתב את כל מה שאני יכול להיזכר בו”, פותח משה זונשיין את ספרו ורשה היהודית. ואכן, בספר זה מעלה המחבר מתהום הנשייה את ורשה היהודית בתחילת המאה העשרים ובין שתי מלחמות העולם, בתקופה שהייתה המרכז היהודי הגדול והחשוב באירופה. זונשיין מוליך את הקוראות והקוראים על פני הרחובות נלבקי, מילה, סמוצ’ה ואחרים, מזמין אותם לבקר בגן קרשינסקי, בבית הכנסת הגדול, בחצרות הבתים ובבית הקברות ברחוב גנשה, ומפגיש אותם עם הטיפוסים הססגוניים שהתהלכו שם ועם הריחות והצלילים האופייניים להם. פרקי זיכרונות אלה, המתפרסמים לראשונה בתרגום מיידיש לעברית, כתובים ביד אמן ובלי להיכשל בתוויות סטריאוטיפיות או בהתרפקות נוסטלגית מתקתקה. גם ההשלמות הספרותיות נקראות באותה מידה של אמינות ומשתלבות היטב בריאליה המתוארת.

״ביום שישי 14 במאי 1948 ניצח דוד בן-גוריון על הכרזת העצמאות של המדינה היהודית. האירוע התקיים במוזיאון תל-אביב בשדרות רוטשילד המוריקות, בניין בן שתי קומות שנחשב פגיע פחות להפצצות אוויריות מצריות מתיאטרון הבימה הגדול יותר שבהמשך הרחוב.״ כך הסתיים החודש הסוער שבין הקמת הנהגה מאוחדת למדינה שבדרך לבין האירוע החגיגי בו הוכרזה הקמת מדינת ישראל. בימים הגדולים ההם, בהם הייתה העצמאות תלויה על חוט, התווכחו, ניסחו, ערכו ודייקו פקידי ומנהיגי היישוב את נוסח המגילה. חמש טיוטות עיקריות נכתבו להכרזה, ועוד שלל ניירות עבודה. את סיפור המתח שמשלב שעון דוהר, ערפל קרב, והתנגשות ערכים שנועדה להתכנס להסכמה מקיר לקיר, ואת עלילותיו של הלילה האחרון והארוך בו שכתב בן גוריון את נוסח ההכרזה, מספר הספר היא מדינת ישראל. מעבר לדרמה האנושית, מנותחות תפיסות העולם הרחבות שהתגלמו בטיוטות השונות, ההשלכות שנועדו להן והנתיבים החלופיים שסומנו לישראל בעת הולדתה, ומוסיפים להשפיע עליה עד היום. 

הספר סוקר ביסודיות את הפתרונות שהוצאו לבעיית העגונות במאה השנים האחרונות. כל פתרון נותח על יסוד המקורות התלמודיים, הפוסקים וספרות התשובות. החלק הראשון של הספר דן בפתרונות  למניעת עיגון בעתיד כגון: הסכמי קדם נישואין, תוספת לכתובה, תנאי בנישואין, ופילגשות. החלק השני דן בפתרונות להתרת עגונות לאחר שהבעל מסרב לתת גט: כפיית גט, טענת מקח טעות, והפקעת קידושין. 

מחסור חמור בכוח אדם, משכורות נמוכות, משבר אמון, חוסר התאמה לעידן שבו אנו חיים. כל אלה ועוד הם מנת חלקה של מערכת החינוך הישראלית, שהולכת ודועכת. אבל במקום להמתין בכל פעם לרפורמה הבאה או לתרופת פלא שתגאל את כולנו, הגיע הזמן שניקח את המושכות לידיים. הספר עושים בית ספר מציע לעוסקות ולעוסקים בחינוך התבוננות מחודשת על המציאות המוכרת.

בשפה עשירה וקולחת יוצאים אנשי החינוך מיכל מולדבסקי וקובי זמיר למסע בחיים הבית ספריים. בצד ניתוח תיאורטי, הם מציעים כלים מעשיים שלמדו בעשרות שנות ניסיון ומדגימים כיצד יכולים סגלי החינוך להניע שינוי במעגלים הקטנים והגדולים שסביבם.

המפגש בין המבוגר לבין הילד הוא תכלית העשייה החינוכית. הספר הזה מזמין את כולנו לחזור אליו. בתשעה פרקים נצלול לעומקי המפגש וננסה להפוך אותו יחדיו למשמעותי יותר – עבור המורה ועבור התלמידים, דור העתיד של כולנו.

אל תטעו לחשוב שמנהיגים הם אנשים השונים מכולנו. הם לא...
מה שמבחין מנהיג מכל אדם אחר, איננו מעמד, משרד, או תפקיד, אלא גישה. בזמן שאחרים מחכים שדבר מה יתרחש, מנהיגים גורמים לדבר להתרחש. בזמן שאחרים מבכים את החושך, מנהיגים מדליקים את האור. האם נח היה מנהיג בדורו? מדוע המשימה של אברהם מתחילה בנטישת כל מה שהכיר וידע? מה הפך את יוסף לשליט העוצמתי של מצרים? מי היו המנהיגות הגדולות של עם ישראל? וכיצד הצליח משה לקחת שבט של עבדים ולהפוך אותו לממלכת כוהנים וגוי קדוש?

בספר זה צולל הרב זקס לפרשיות השבוע על מנת להעלות מתוכן תובנות בנוגע לעוצמה, סמכות ומנהיגות. בהתבסס על ההבנה שאף אדם לא נולד מנהיג, הספר חוקר את העקרונות, האתגרים והסכנות שבכך.

שיעורים במנהיגות חושף כיצד סודותיה של התורה בנוגע למנהיגות והשפעה רלוונטיים כיום, לא פחות מכפי שהיו לפני שלושת אלפים שנה, והוא עושה זאת באופן עמוק, רהוט ומעורר השראה.