חדש על המדף

במלחמה אנחנו נוטים להציג שאלות דחופות: מה עלינו לעשות כדי לנצח. את מי להתקיף, מתי להתקיף, וכיצד להתקיף. הדיון בשאלות הללו רווח בשיח הציבורי, וזה דיון חשוב. הספר הזה מניח על השולחן שאלה אחרת. הוא לא שואל מה עלינו לעשות כדי לנצח, הוא שואל מי עלינו להיות כדי לנצח.

״ביום שישי 14 במאי 1948 ניצח דוד בן-גוריון על הכרזת העצמאות של המדינה היהודית. האירוע התקיים במוזיאון תל-אביב בשדרות רוטשילד המוריקות, בניין בן שתי קומות שנחשב פגיע פחות להפצצות אוויריות מצריות מתיאטרון הבימה הגדול יותר שבהמשך הרחוב.״ כך הסתיים החודש הסוער שבין הקמת הנהגה מאוחדת למדינה שבדרך לבין האירוע החגיגי בו הוכרזה הקמת מדינת ישראל. בימים הגדולים ההם, בהם הייתה העצמאות תלויה על חוט, התווכחו, ניסחו, ערכו ודייקו פקידי ומנהיגי היישוב את נוסח המגילה. חמש טיוטות עיקריות נכתבו להכרזה, ועוד שלל ניירות עבודה. את סיפור המתח שמשלב שעון דוהר, ערפל קרב, והתנגשות ערכים שנועדה להתכנס להסכמה מקיר לקיר, ואת עלילותיו של הלילה האחרון והארוך בו שכתב בן גוריון את נוסח ההכרזה, מספר הספר היא מדינת ישראל. מעבר לדרמה האנושית, מנותחות תפיסות העולם הרחבות שהתגלמו בטיוטות השונות, ההשלכות שנועדו להן והנתיבים החלופיים שסומנו לישראל בעת הולדתה, ומוסיפים להשפיע עליה עד היום. 

עד ימי הקמת המדינה היו החרדים בתהליך של אובדן דמוגרפי. הם נראו כחברה שעומדת להיעלם, חברה שימיה הגדולים מאחוריה. אלא שדווקא אז הם החלו בבנייה מחדש של הקהילות, הישיבות והחסידויות ועברו מקמילה לפריחה. איך זה קרה? כיצד התעורר עוף החול לתחייה והחזיק מעמד מול מכבש המודרנה ומול החילון המואץ?

החרדים: דע את האוהב – מסע להכרת העולם החרדי ניגש אל הסיפור החרדי באופן שונה מן המקובל ונע בין הספרות המחקרית העשירה לבין השטח ואורח החיים החרדי. הוא מספק סקירה מאלפת על ההיסטוריה של הזרמים החרדיים ועל האידיאולוגיות שלהם ומספר את "מורשת הקרב" החרדית, ובה בעת מוליך אותנו בנבכי הסלנג וההומור החרדיים, חושף את בלוף הגיוס, פורש בפנינו את העולם המופלא של תרבות החסד האופיינית לחברה הזו ומשתף אותנו בנבכי ההווי הישיבתי.

החרדים: דע את האוהב מציע מסע-מסה להכרת העולם החרדי ומספק חוויה תרבותית ולימודית מן המעלה הראשונה ותורם תרומה של ממש להבנת זרם תוסס בתוכנו שימשיך וישפיע על כולנו גם בעשורים הבאים.

בתוך עולמה של הציונות הדתית מתקיימת כבר קרוב ליובל שנים קבוצת משנה משמעותית. מדובר באנשים שהשקפת עולמם ציונית לחלוטין: הם משרתים בצבא, מייחסים חשיבות לתרומה מקסימלית למדינה ולחברה ואף רואים במדינה ערך דתי. לעומת זאת, מבחינת יחסם לתרבות המערבית החילונית הם דומים הרבה יותר לחרדים: משתדלים להתרחק מצריכת תרבות חילונית ואף להקפיד באופן קיצוני על הלכות צניעות ועל הפרדה בין נשים לגברים.

במשך השנים הם זכו לכינוי חרד"לים (חרדים לאומיים). הם אחראים לכמה מהתהליכים הבולטים בציונות הדתית של הדור האחרון - בעיקר בעניין ההפרדה בין המינים והקמת מוסדות חינוך שמתגאים בהקפדה תורנית יתרה ובד בבד פוגעים במוסדות הוותיקים של החינוך הממלכתי דתי. בשנים האחרונות הם אף בולטים ברמה הכלל לאומית: בקמפיינים נגד הקהילה הלהט"בית ובלחץ על הפוליטיקה החרדית שלא להסכים לפשרות בעניין מתווה הכותל ובתחום הגיור.

למרות חשיבותם ונוכחותם ארוכת השנים לא התפרסם עד היום מחקר הבוחן את תופעת החרד"לות לעומקה. את החסר הזה מבקש יאיר שלג למלא במחקרו החלוצי המובא בספר זה. הספר מתאר את הרקע להופעתה של תופעת החרד"לות, את התפתחותה לאורך השנים שהיא פעילה בהן, את קבוצות המשנה בתוכה וגם את תפיסת העולם המשותפת לכולן. כמו כן, הספר מבקש לאתר את המקומות שבהם התופעה החרד"לית מסכנת, או לכל הפחות מאתגרת, את הדמוקרטיה הישראלית וממליץ על דרכי התמודדות עם סכנות אלו.

ז'אק דרידה אהב לצטט את אמירתו של היידגר שלפיה על קורות חייו של הפילוסוף להסתכם במשפט "נולד, חשב, מת". אבל בחיבור המוגש כאן לקוראי העברית הוא בחר להציג את סיפור חייו האישי כמקרה מבחן קיצוני אך מובהק לסוגיית היחס בין הסובייקט לשפה.

נקודת המוצא לטיעון הסבוך והמורכב שהוא מבקש לפתח היא הצהרתו האפורטית סמוך לפתיחה: "יש לי רק שפה אחת, והיא אינה שלי".  השפה הזאת היא הצרפתית, אבל ז'אק דרידה, אזרח צרפת כמעט כל חייו, אינו "פשוט" צרפתי. הוא יהודי במוצאו ובשייכותו האתנית (בן למשפחה ששורשיה בין השאר ספרדיים); הוא מוגרבי, כלומר צפון-אפריקאי, שנולד וגדל באלג'יריה; והוא צרפתי מכוח צו כרמייה משנת 1870 ומכוח תושבותו, השכלתו, דיבורו וכתיבתו בשפה הצרפתית.

יש מן הסתם אנשים שטוענים להיותם בעלי זהות טהורה, מקורית ואחידה, שמתיימרים לדעת בוודאות מה ומי שייך, ומי ומה זר – סובייקטים חד-לשוניים מכול וכול שתובעים בעלות מוחלטת על שפתם. דרידה, בכל פרקטיקת הדקונסטרוקציה שנקשרה בשמו, תמיד חלק על תפיסות כאלה ועמל לחשוף את סתירותיהן הפנימיות. מבחינתו החד-לשוניות תמיד תהיה "של האחר" – לו עצמו לא יוכלו להיות חלק ונחלה בה, ביחס אליה העצמי שלו תמיד יהיה אחר.

אורח החיים של ילדים, כמו זה של מבוגרים, השתנה במאה ה-21. ילדים ביוזמתם החליפו את משחקי התנועה הספונטניים בשכונה ובגני המשחקים בישיבה מול מסכים ובמשחקים שתוכנתו עבורם. המרוץ אחר הישגים אקדמיים חדר לגן הילדים, והוא דוחק הצידה את התנועה ואת המשחק התנועתי. בד בבד, המחקר בתחומי ההתפתחות המוטורית, הרגשית-חברתית והקוגניטיבית, וכן מחקרים העוסקים בלמידה, בשלומות ובבריאות, צוברים ידע רב באשר להשפעתה של התנועה על כל תחומי ההתפתחות והלמידה בחלון ההזדמנויות של הגיל הרך. מבט אל העתיד מגלה כי תוחלת החיים תלך ותעלה, ולכן אנשים יזדקקו לְגוף המסוגל להתנועע, לאישיות העומדת בפני שינויים ואתגרים, ולְמוח המסוגל להמשיך ללמוד גם בגילים מבוגרים.

הספר מציג מחקר עדכני על משמעות התנועה והפעילות הגופנית ללמידה ולהתפתחות של ילדים בגיל הרך; מופיעות בו המלצות עבור מערכת החינוך – קובעי מדיניות, מכשירי גננות ומורים לחינוך גופני ואנשי שדה – על פעולות שיש לנקוט כדי לממש את הפוטנציאל הגלום בהתנסות בתנועה. הספר קורא לעוסקים בחינוך להעניק לילדים את הזכות להתנועע.

ההיסטוריה, כותב פרופ' חגי ארליך, היא תוצאת פועלם של מי שהבינו את גבולות האפשרי. הכל עומד ויעמוד במבחן היכולת. האפשרי - רצוי, הבלתי אפשרי - הרה אסון, ומי ששאפו לעבור את גבול האפשרי, הובילו להרס עצמי. בספרו שואל פרופ' ארליך היכן - בכל המובנים - עובר הגבול? עד איזה קו במפה ניתן לממש את העצמי הלאומי?

הספר פורש כמה מ"הזיות הסיפוח" הגדולות במזרח-התיכון במחצית הראשונה של המאה ה-20, ממצרים הפרלמנטרית וחלומה על סיפוח סודאן, דרך הנוצרים בלבנון שהזו את "לבנון הגדולה", עובר בסיפוח הגדה המערבית על-ידי עבדאללה מלך ירדן, חזון המעצמה הכל-ערבית של גמאל עבד אל-נאצר, הזיית "הכל או לא כלום" של הפלסטינים, וכן, גם "מלכות ישראל השלישית" של התנועה הציונית - מניפת אשליותיהם, ובעיקר אסונותיהם, של מי שעברו כל גבול.

כולנו רוצים שילדינו יגדלו ויהפכו לאנשים שמחים, בטוחים בעצמם, תקשורתיים, סקרנים, יצירתיים, ערכיים, תורמים לחברה. אבל איך עושים את כל זה?
הספר הורים טובים מכַוון זרקור לחלק שלנו, ההורים, בעיצוב האישיות של ילדינו. הוא עושה זאת מתוך אמונה בהשפעתנו המיטיבה על הילדים שלנו, מתוך כבוד לאינטואיציות ההוריות, ובלי לעורר רגשות אשם מיותרים.
הספר פונה להורים לילדים בני כל הגילים — קטנים וגדולים, מתבגרים ובני נוער. הוא מתייחס לסוגיות רבות שמעסיקות את כולנו:

איך נגדל ילדים שיאמינו בעצמם וביכולות שלהם? כיצד נסייע לילדינו להכיר תודה ולהעריך את מה שיש להם? איך לנתק את הילדים מהמסכים? כיצד נבסס תקשורת טובה ואמיתית עם המתבגרים שלנו? מה נוכל לעשות כדי שההורות לא תשתלט על הזוגיות שלנו? איך נוכל להיפרד מהביקורת העצמית, ולהיות הורים נינוחים ורגועים יותר?

חידושים בהורות וטכניקות טיפוליות לסיוע לילדים בעלי הפרעה דו-קוטבית וההפרעות שלעיתים נלוות אליה

עד לפני חמש שנים, לא חשבו בקהילה המקצועית שהפרעה דו-קוטבית מופיעה בילדים. ילדים שהיו להם תסמינים של הפרעה דו-קוטבית אובחנו כבעלי ADHD חמור, כבעלי דיכאון או כבעלי הפרעה התנגדותית-סרבנית. כעת, מאבחנים זאת יותר ויותר וג'ורג' לין מספק עצות מעשיות וברורות כיצד לזהות את התסמינים, כיצד להבין יותר את הטיפול התרופתי וכיצד להגיע אל התמיכה הנחוצה בבית-הספר. כמו כן הוא מתייחס אל בעיות ההתמודדות היומיומית שבהורות לילד בעל הפרעה דו-קוטבית. מאחר וההפרעה מופיעה לעיתים קרובות בשילוב עם ADHD, תסמונת טורט ותסמונת אספרגר, מספר המחבר על מקרים מן הקליניקה הטיפולית שלו על מנת להצביע על המשותף בין ההפרעות האלו, על השוני ביניהן וכיצד הן משפיעות זו על זו.