חדש על המדף

הגישה המוטיבציונית (MI) היא גישה עוצמתית לתווך שינוי. המהדורה השלישית מציגה מבנה חדש של ארבעה תהליכים ב-MI (יצירת קשר טיפולי, התמקדות, הפקת תכנים מהמטופל ותכנון). הוגי הגישה, ויליאם ר' מילר וסטיבן רולניק מראים כיצד נראים התהליכים הללו בעבודה המעשית, מתארים מגוון עשיר של יישומים וסוקרים גוף הולך וגדל של ראיות. 

הספר אפוף באווירה של כבוד וחמלה כלפי המטופלים ופותח בסקירה מעמיקה של רוח ה-MIוהשיטה הלכה למעשה. לכל אחד מהתהליכים מוקדש חלק שלם בספר, לרבות הדרכה מפורטת כיצד יש ליצור קשר טיפולי יציב, איך מפתחים התמקדות וכיוון ברורים, דרכים להפיק תכנים ממטופלים כדי לעורר ולחזק את המוטיבציה שלהם לחולל שינוי, ולבסוף פירוט השלב של תוכנית הפעולה המעשית. הספר מסביר את מיומנויות התקשורת העיקריות הנהוגות ב-MI בתוספת סיפורים קצרים וראיונות המדגימים בצורה חיה את ה"עשה ואל תעשה" של יישום מוצלח של הגישה במגוון רחב של הקשרים. כמו כן מוצג דיון מעמיק בדרכים לפתח מיומנות ושליטה ביישום ה-MI, לשלב את הגישה עם שיטות אחרות, ולבחון את מידת ההיצמדות לגישה ולהנחיות שלה במהלך יישומה בטיפול. נקודות מפתח המוצגות בסוף כל פרק מחזקות את התועלת של הספר בהוראת הגישה ובפיתוח המקצועי של מטפלים ויועצים.

המהדורה הנוכחית משקפת התפתחויות חשובות בהבנת ובהוראות ה-MI והיא חומר קריאה חיוני עבור מטפלים ואנשי מקצוע מקשת רחבה של שירותי בריאות ובריאות הנפש, לרבות מומחים לטיפול בהתמכרויות, פסיכולוגים קליניים,פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, מטפלים משפחתיים, יועצים, אחיות, רופאים ומחנכים בתחום הבריאות. סטודנטים לתארים מתקדמים בתחומים הללו ימצאו בספר טקסט נגיש ושפע של מידע.

בקיץ 1947 נחתה בארץ ישראל משלחת שמנתה 11 בני לאומים שונים, חברי ועדת אונסקו"פ. הוועדה נשלחה מטעם האו"ם לחקור את שאלת ארץ ישראל ולהגיש המלצות באשר לעתידה הפוליטי. חברי המשלחת שהו בארץ ישראל פחות מארבעים יום, אולם עבודתם שינתה את מהלך ההיסטוריה של העם היהודי ושל תושבי הארץ היהודים והערבים מקצה לקצה. לאחר חקירה מאומצת החליטו רוב חברי הוועדה לאמץ כמעט במלואן את התביעות הציוניות שהוצגו להם, והמליצו על סיום שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל ועל הקמתן של שתי מדינות ריבוניות ועצמאיות: מדינה יהודית, שתשתרע על רוב השטח שבין נהר הירדן לים התיכון, ומדינה ערבית. שתי המדינות והעיר ירושלים, שיועדה בתכנית להיות בשליטת האו"ם, תחוברנה במנגנון שישמר את אחדותן הכלכלית. המלצות אלה היו הבסיס לדיון שהתקיים במושב העצרת השנייה של האו"ם ולאחר שינויים קלים הן אומצו על ידי העצרת הכללית ב-29 בנובמבר 1947, והביאו מבחינות רבות להקמתה של מדינת ישראל.

ספר זה מציג לראשונה תיאור מקיף של פרשת ועדת אונסקו"פ, על מכלול ההיבטים הקשורים בה. המחבר מבקש להעריך כיצד עיצבה אונסקו"פ את מסקנותיה ומה היו התהליכים והמניעים שהביאו להמלצותיה הסופיות. הספר מתבסס על תיעוד ארכיוני רב ומגוון, שחלקו נחשף כאן לראשונה, ומגיע למסקנות מרתקות ומפתיעות.

חידושים בהורות וטכניקות טיפוליות לסיוע לילדים בעלי הפרעה דו-קוטבית וההפרעות שלעיתים נלוות אליה

עד לפני חמש שנים, לא חשבו בקהילה המקצועית שהפרעה דו-קוטבית מופיעה בילדים. ילדים שהיו להם תסמינים של הפרעה דו-קוטבית אובחנו כבעלי ADHD חמור, כבעלי דיכאון או כבעלי הפרעה התנגדותית-סרבנית. כעת, מאבחנים זאת יותר ויותר וג'ורג' לין מספק עצות מעשיות וברורות כיצד לזהות את התסמינים, כיצד להבין יותר את הטיפול התרופתי וכיצד להגיע אל התמיכה הנחוצה בבית-הספר. כמו כן הוא מתייחס אל בעיות ההתמודדות היומיומית שבהורות לילד בעל הפרעה דו-קוטבית. מאחר וההפרעה מופיעה לעיתים קרובות בשילוב עם ADHD, תסמונת טורט ותסמונת אספרגר, מספר המחבר על מקרים מן הקליניקה הטיפולית שלו על מנת להצביע על המשותף בין ההפרעות האלו, על השוני ביניהן וכיצד הן משפיעות זו על זו.

כולנו רוצים שילדינו יגדלו ויהפכו לאנשים שמחים, בטוחים בעצמם, תקשורתיים, סקרנים, יצירתיים, ערכיים, תורמים לחברה. אבל איך עושים את כל זה?
הספר הורים טובים מכַוון זרקור לחלק שלנו, ההורים, בעיצוב האישיות של ילדינו. הוא עושה זאת מתוך אמונה בהשפעתנו המיטיבה על הילדים שלנו, מתוך כבוד לאינטואיציות ההוריות, ובלי לעורר רגשות אשם מיותרים.
הספר פונה להורים לילדים בני כל הגילים — קטנים וגדולים, מתבגרים ובני נוער. הוא מתייחס לסוגיות רבות שמעסיקות את כולנו:

איך נגדל ילדים שיאמינו בעצמם וביכולות שלהם? כיצד נסייע לילדינו להכיר תודה ולהעריך את מה שיש להם? איך לנתק את הילדים מהמסכים? כיצד נבסס תקשורת טובה ואמיתית עם המתבגרים שלנו? מה נוכל לעשות כדי שההורות לא תשתלט על הזוגיות שלנו? איך נוכל להיפרד מהביקורת העצמית, ולהיות הורים נינוחים ורגועים יותר?

ההיסטוריה, כותב פרופ' חגי ארליך, היא תוצאת פועלם של מי שהבינו את גבולות האפשרי. הכל עומד ויעמוד במבחן היכולת. האפשרי - רצוי, הבלתי אפשרי - הרה אסון, ומי ששאפו לעבור את גבול האפשרי, הובילו להרס עצמי. בספרו שואל פרופ' ארליך היכן - בכל המובנים - עובר הגבול? עד איזה קו במפה ניתן לממש את העצמי הלאומי?

הספר פורש כמה מ"הזיות הסיפוח" הגדולות במזרח-התיכון במחצית הראשונה של המאה ה-20, ממצרים הפרלמנטרית וחלומה על סיפוח סודאן, דרך הנוצרים בלבנון שהזו את "לבנון הגדולה", עובר בסיפוח הגדה המערבית על-ידי עבדאללה מלך ירדן, חזון המעצמה הכל-ערבית של גמאל עבד אל-נאצר, הזיית "הכל או לא כלום" של הפלסטינים, וכן, גם "מלכות ישראל השלישית" של התנועה הציונית - מניפת אשליותיהם, ובעיקר אסונותיהם, של מי שעברו כל גבול.

אורח החיים של ילדים, כמו זה של מבוגרים, השתנה במאה ה-21. ילדים ביוזמתם החליפו את משחקי התנועה הספונטניים בשכונה ובגני המשחקים בישיבה מול מסכים ובמשחקים שתוכנתו עבורם. המרוץ אחר הישגים אקדמיים חדר לגן הילדים, והוא דוחק הצידה את התנועה ואת המשחק התנועתי. בד בבד, המחקר בתחומי ההתפתחות המוטורית, הרגשית-חברתית והקוגניטיבית, וכן מחקרים העוסקים בלמידה, בשלומות ובבריאות, צוברים ידע רב באשר להשפעתה של התנועה על כל תחומי ההתפתחות והלמידה בחלון ההזדמנויות של הגיל הרך. מבט אל העתיד מגלה כי תוחלת החיים תלך ותעלה, ולכן אנשים יזדקקו לְגוף המסוגל להתנועע, לאישיות העומדת בפני שינויים ואתגרים, ולְמוח המסוגל להמשיך ללמוד גם בגילים מבוגרים.

הספר מציג מחקר עדכני על משמעות התנועה והפעילות הגופנית ללמידה ולהתפתחות של ילדים בגיל הרך; מופיעות בו המלצות עבור מערכת החינוך – קובעי מדיניות, מכשירי גננות ומורים לחינוך גופני ואנשי שדה – על פעולות שיש לנקוט כדי לממש את הפוטנציאל הגלום בהתנסות בתנועה. הספר קורא לעוסקים בחינוך להעניק לילדים את הזכות להתנועע.

ז'אק דרידה אהב לצטט את אמירתו של היידגר שלפיה על קורות חייו של הפילוסוף להסתכם במשפט "נולד, חשב, מת". אבל בחיבור המוגש כאן לקוראי העברית הוא בחר להציג את סיפור חייו האישי כמקרה מבחן קיצוני אך מובהק לסוגיית היחס בין הסובייקט לשפה.

נקודת המוצא לטיעון הסבוך והמורכב שהוא מבקש לפתח היא הצהרתו האפורטית סמוך לפתיחה: "יש לי רק שפה אחת, והיא אינה שלי".  השפה הזאת היא הצרפתית, אבל ז'אק דרידה, אזרח צרפת כמעט כל חייו, אינו "פשוט" צרפתי. הוא יהודי במוצאו ובשייכותו האתנית (בן למשפחה ששורשיה בין השאר ספרדיים); הוא מוגרבי, כלומר צפון-אפריקאי, שנולד וגדל באלג'יריה; והוא צרפתי מכוח צו כרמייה משנת 1870 ומכוח תושבותו, השכלתו, דיבורו וכתיבתו בשפה הצרפתית.

יש מן הסתם אנשים שטוענים להיותם בעלי זהות טהורה, מקורית ואחידה, שמתיימרים לדעת בוודאות מה ומי שייך, ומי ומה זר – סובייקטים חד-לשוניים מכול וכול שתובעים בעלות מוחלטת על שפתם. דרידה, בכל פרקטיקת הדקונסטרוקציה שנקשרה בשמו, תמיד חלק על תפיסות כאלה ועמל לחשוף את סתירותיהן הפנימיות. מבחינתו החד-לשוניות תמיד תהיה "של האחר" – לו עצמו לא יוכלו להיות חלק ונחלה בה, ביחס אליה העצמי שלו תמיד יהיה אחר.

בתוך עולמה של הציונות הדתית מתקיימת כבר קרוב ליובל שנים קבוצת משנה משמעותית. מדובר באנשים שהשקפת עולמם ציונית לחלוטין: הם משרתים בצבא, מייחסים חשיבות לתרומה מקסימלית למדינה ולחברה ואף רואים במדינה ערך דתי. לעומת זאת, מבחינת יחסם לתרבות המערבית החילונית הם דומים הרבה יותר לחרדים: משתדלים להתרחק מצריכת תרבות חילונית ואף להקפיד באופן קיצוני על הלכות צניעות ועל הפרדה בין נשים לגברים.

במשך השנים הם זכו לכינוי חרד"לים (חרדים לאומיים). הם אחראים לכמה מהתהליכים הבולטים בציונות הדתית של הדור האחרון - בעיקר בעניין ההפרדה בין המינים והקמת מוסדות חינוך שמתגאים בהקפדה תורנית יתרה ובד בבד פוגעים במוסדות הוותיקים של החינוך הממלכתי דתי. בשנים האחרונות הם אף בולטים ברמה הכלל לאומית: בקמפיינים נגד הקהילה הלהט"בית ובלחץ על הפוליטיקה החרדית שלא להסכים לפשרות בעניין מתווה הכותל ובתחום הגיור.

למרות חשיבותם ונוכחותם ארוכת השנים לא התפרסם עד היום מחקר הבוחן את תופעת החרד"לות לעומקה. את החסר הזה מבקש יאיר שלג למלא במחקרו החלוצי המובא בספר זה. הספר מתאר את הרקע להופעתה של תופעת החרד"לות, את התפתחותה לאורך השנים שהיא פעילה בהן, את קבוצות המשנה בתוכה וגם את תפיסת העולם המשותפת לכולן. כמו כן, הספר מבקש לאתר את המקומות שבהם התופעה החרד"לית מסכנת, או לכל הפחות מאתגרת, את הדמוקרטיה הישראלית וממליץ על דרכי התמודדות עם סכנות אלו.