חדש על המדף

יפת בן עֵלי, גדול הפרשנים הקראים, פעל בירושלים במחצית השנייה של המאה העשירית לסה"נ, ובה כתב את עבודת המופת שלו: תרגום ופירוש מלא ומקיף לכל ספרי המקרא בשפה הערבית־יהודית. חדשנותו והישגיו כפרשן מקרא, במיוחד בתחום ההבנה הספרותית והמבנית של המקרא, השפיעו רבות על התפתחות פרשנות הפשט היהודית בימי הביניים, הן בקרב פרשנים קראים, כגון ישועה בן יהודה ויעקב בן ראובן, והן בקרב פרשנים רבנים, כגון ראב"ע, רד"ק ור' תנחום הירושלמי.

המהדורה כוללת את טקסט המקור בערבית־יהודית של תרגומו ופירושו של יפת לספר צפניה (כולל אפראט כתבי־יד שלם), ותרגום לעברית המלווה בהערות עשירות והשוואה למקורות חז"ל, למקורות ימי־ביניימיים ואף למקורות מודרניים. המהדירים הקדימו מבוא המעמיד על ההקשר המיידי של עבודתו של יפת.

... ההלכה הולכת ומתעצבת מדור לדור, דו ה כי לעיתים נשתכחו מלב, עד כי יש הסוברים שההלכה אינה מסוגלת לחדש ולהתחדש. מטרת ספר זה היא למקד את תשומת הלב לתופעת החידוש וההתפתחויות בהלכה. שינויים שהתרחשו בעבר, שינויים ההולכים ומתהווים כיום ושינויים הממתינים לשעתם.
בספר זה מודגמת תופעה זו, בעיקר תוך עיסוק סוגיות מ"סדר נשים". בין הסוגיות הנידונות - מסורבות הגט, תקנתן של עגונות, דיני ייבום וחליצה, דינן של אלמנות שנישואיהן החדשים נאסרו, זכויות ירושה של נשים, כשרותן להעיד, מקומן בלימוד התורה ועניינים נוספים.

כיצד יכול הוגה להביע דעות קיצוניות כשהוא בסביבה דתית?האם ניתן לנסח חוויה דתית במילים? האם יכול הוגה לפנות בדבריו לקהילות שונות? התשובה לשאלות אלה היא הכתיבה הרב ממדית. לא בכל התקופות היה ההוגה הדתי מודע ליכולת שבכתיבה, לעוצמה שברב ממדיות. ספר זה עוסק בהגות היהודית במאה השתים עשרה. הספר עוקב אחר התהליך של התגבשות הכתיבה הרב ממדית החל מהשימוש בטכניקות של הצנעה בכתביהם של ר' שלמה אבן גבירול ור' יהודה הלוי וכלה בתודעה של כתיבה. השלב הבשל של תודעת הכתיבה החל להופיע בפרשנותו של ר' אברהם אבן עזרא לספרי המקרא והגיע לשלמות בהגותו של הרמב"ם. ספר זה מציג תחנות בתהליך הכתיבה, ומעמיד את הקורא בפני הדרמה המתחוללת בדעתו של הגאון והמנהיג כשהוא מחבר את יצירותיו הפילוסופיות והתאולוגיות.

ב-15 במאי, מיד לאחר שדוד בן-גוריון הכריז במוזיאון תל אביב על הקמת המדינה, שעטו אל עמק הירדן אלפי חיילים סוריים ועיראקיים, עם עשרות טנקים ומשוריינים. הם גובו בארטילריה ובמטוסים, והיו חוד החנית בקואליציה של צבאות סדירים. משימתם היתה להבקיע את עמק הירדן, לפרוץ מערבה ולבתר את מדינת ישראל. מולם ניצבו אנשי ההתיישבות העובדת בעמק הירדן, ועימם ילדים ו"בלתי לוחמים", וכן כמה מאות חיילי חטיבת גולני שהיתה עדיין בהקמה. הם היו חמושים בעיקר בנשק קל, שנרכש לאורך שנים כדי להגן על היישובים, ובמספר קטן של תותחים ומרגמות - אבל הם הגנו על בתיהם, על משפחותיהם ועל יצירת חייהם, והצליחו לבלום ולהדוף את הפלישה – בעין גב, בשערי הדגניות ובגשר. המחיר בנפש היה כבד, אולם הניסיון לקרוע את המדינה סוכל.   אסף אגין, בן דגניה ב', התגייס למאבק בגיל 17 והשתתף בקרבות. לאחר מכן היה חבר הקיבוץ במשך 50 שנה, מילא קשת של תפקידים ועסק בפעילות ציבורית ענפה, אך השאיפה להנחלת ההיסטוריה (והאמת ההיסטורית) ליוותה אותו תמיד. בעשרים שנות חייו האחרונות אסף התמסר לחקר המערכה על עמק הירדן, וחיבר שתי עבודות מחקר בנושא. לאחר מותו לקחו על עצמם שלושה חברים מעמק הירדן להפוך את העבודות לספר, והתוצאה היא הספר הזה. "עמק במערכה" סוקר את ראשית ההגנה העצמית של יישובי העמק, מתאר את קרבות המלחמה, דן בגלגוליו של "צו תל חי", שעל פיו אין לנטוש יישובים בשום תנאי – ומוכיח כי הניצחון במערכה על עמק הירדן במלחמת העצמאות אכן היה ניצחון המעטים על הרבים. אל מול האופנה של ניתוץ מיתוסים, ראוי לעיתים לחזור אל העובדות.