חדש על המדף

המסתורין שאופף את שאלת הישרדותה של הנפש האנושית או חלקים ממנה לאחר מותו של הגוף־החי העסיק את הפילוסופיה והתיאולוגיה מאז ומעולם. שאלה זו, שלמעשה מהדהדת את יחסו של הסובייקט לנצחי ולאלוהי, נעדרה כמעט לחלוטין מן ההגות הפסיכואנליטית, וכך האפשרות לשלבה בפסיכותרפיה ובמחקר נותרה למעשה מחוץ לשיח המחקרי והטיפולי. "געגוע אל המוחלט" מזמין את הקורא לאודיסאה אל נבכי כתיבתו האֶקלֶקטית של קרל גוסטב יונג על תחייה, לידה מחדש, והחיים שאחרי המוות. הטקסטים היונגיאניים – ששורשיהם נטועים בתחומי דעת ותרבויות תבל מגוּונות (גנוסטיקה, אלכימיה, הינדואיזם, בודהיזם, סופיזם ועוד) – נבחנים ומפורשים באמצעות אידאות ומושגים שהתנסחו תוך עיצוב הפנומנולוגיה של אדמונד הוסרל ובהשראת “התופעות הרוויות” של ז’אן־לוק מריון. בתום הדיון התיאורטי-תמטי במסה, תיבחן שאלת הרלוונטיות היישומית-קלינית של אידאת האלמוות היונגיאנית לטיפול הפסיכואנליטי במאה ה־21.

תקופת מגפה באופן כללי, ותקופת הקורונה בפרט, מביאה עמה שאלות הלכתיות ייחודיות רבות ומגוונות. חלק ניכר מהשאלות עולות בעקבות השינוי המשמעותי באורח החיים של האדם בתקופת מגפה והשפעתו על ההלכות הבסיסיות ביותר בחייו של היהודי.

חובת ההסתגרות בתוך הבתים והאיסור להתקהל ברבים עוקרים את החיים הקהילתיים שכה חשובים בעולם ההלכה.

התשובות שנכתבו בספר מציגות את מקורות ההלכה בבהירות ובתמצות מתוך ניסיון לחתור להכרעה מעשית ברורה.

מי היה משער שנצטרך לפסוק הלכה למעשה בתחומים אלו בימינו אנו. תפילתי שהן תחזורנה להיות בבחינת 'דרוש וקבל שכר'.

"שמורת טבע" היא ביטוי שגור ומוכר. לא כך היה בשנותיה הראשונות של המדינה. מרבית גורמי התכנון והביצוע בארץ לא הבינו מה הן שמורות טבע ולשם מה הן דרושות, ואילו השפה העברית טרם הכירה את המושג. קומץ של "משוגעים לדבר" ניהל מאבקים רבים למען שמירת הטבע, מאבקים הנמשכים מאז ועד עתה. רבים מהם נחלו הצלחה. את תוצאותיהם אפשר לראות כיום ברחבי הארץ - בשמורות הטבע, בגנים הלאומיים ובמרבדי פרחי הבר. 

קורותיהם של מאבקים אלה מובאים בספר זה מפיו של המחבר, ד"ר עוזי פז, מחלוצי שמירת הטבע בישראל, שלקח חלק פעיל ברבים מהם. לצידם מסופר גם על התמורות והשינויים שהתחוללו בנופי הארץ, על החי והצומח שבהם, מימי קדם ועד ימינו. הספר עשיר בתמונות שהמחבר צילם, והן נותנות ביטוי לנופיה המגוונים של הארץ ולצמחים ולבעלי החיים שבה.

כאשר אברהם יהושע השל הגיע לברלין ב-1927 – היא היתה הבירה הליברלית של העולם המערבי ואחוזת התלהבות מספרו החדש של הפילוסוף מרטין היידגר; זמן קצר לאחר שהשל הגיש את הדוקטורט שלו בפילוסופיה היטלר עלה לשלטון והיידגר הצטרף למפלגה הנאצית.

בספר זה השל מנהל ויכוח עמוק עם היידגר. אל מול השאלה "מהו האדם?" – השל מבקש לקדם את השאלה "מיהו האדם?"; אל מול התשובה שהאדם "מושלך" בעולם, בחיים לקראת מוות – השל מבקש להאיר את פליאת החיים, בקשת המשמעות והאכפתיות האלוהית לכל אדם. אנו רגילים לעיסוק של החברה הישראלית בשאלה "מיהו יהודי?", אך השל מפנה אלינו שאלה יסודית יותר, "מיהו האדם?". במקום לנסות להגדיר את היהדות בקטגוריות מערביות כמו דת או לאום, הוא מבקש להציע לנו זווית ראייה יהודית, אנטי-פשיסטית, על משמעות היותנו אנושיים.

הסולידריות האנושית, המבטאת את קיומו של האנושי בעולם, היא תופעה קריטית בשאלת האדם. מאז ומעולם עסקו דיסציפלינות רבות ביכולתו של האדם לחרוג מעצמו, מצרכיו האישיים, ולחבור לצורכי זולתו.

הספר כוחה המרפא של הסולידריות בוחן מקרוב את תופעת הסולידריות, כפי שהיא מתבטאת בחיים עצמם, ומציע לה המשגה מקיפה, שהולדתה בחיבור בין הפילוסופיה, הספרות והפסיכואנליזה, חיבור שמאיר את הממשק בין קיומו האינדיבידואלי של האדם ובין הסולידריות הנוגעת לקיום המשותף.

הספר מבקש להשיב את הפסיכואנליזה לזירה עקרונית זו, להרחיב את תשתיתה התאורטית והקלינית, ולראות באדם לא רק אינדיבידואל אלא גם ישות פתוחה שיכולה לממש את תכלית קיומה דרך היותה משתתפת חיונית בסביבה האנושית שאליה היא שייכת.

ספר זה, המבי"ט לדורו, מצטרף לשורה מכובדת של ספרים שעוסקים בתולדות חכמי ישראל באימפריה העות'מאנית. הספר דן בהיבטים החברתיים והמוסריים במשנתו של המבי"ט (ר' משה בן יוסף מטראני, 1580-1500), ומנסה להשלים פער בנושא דמותו של חכם זה, שהיה מחכמי צפת הבולטים במאה השש־עשרה. לא מעט חוקרים עסקו בדמותו של המבי"ט, דוגמת ר' מאיר בניהו, אולם ייחודו של הספר הוא העיסוק ב"דמות האדם השלמה", כפי שרואה אותה החכם הצפתי אל מול כתביהם של מקצת חכמי המוסר, הן מתקופות קודמות, הן מתקופתו, ואף מעט לאחריה. הספר מציג את עמדתו של המבי"ט ועורך מעין השוואה בינו לבינם. כך למשל, מניתוח אחת המידות, מידת ה"דבקות", נמצא שהשגתה באמצעות העיסוק בתלמוד תורה, דומה לזו שמופיעה בספר "מגיד מישרים" של מרן ר' יוסף קארו, אם כי האחרון מציין גם את הממד המיסטי והסיגוף כדרך להשגתה. כמו כן, מניתוח מידות נוספות, דוגמת מידות: "האהבה והיראה", נמצא שהדרך להשגתן על ידי קרבה לחכמים וההתרחקות מהציבור שאינו נמנה עליהם, די דומות במשנתם של ר' יונה גירונדי, ר' בחיי בר־אשר, ובעל "ספר הישר".

סוגיה נוספת שהספר דן בה היא יחסו של המבי"ט לתפילה, זאת כהרחבה למחקרים קודמים. הספר מרחיב בעניין זה – הוא מתייחס לחשיבות מקום התפילה והבעייתיות שהייתה קיימת באותה תקופה, כאשר לעיתים קרובות פרצו שריפות ומגיפות שאילצו יחידים לנטוש את בתי הכנסת שבהם הם נהגו להתפלל ולעבור לבתי כנסת אחרים. המעבר ממקום למקום יצר צפיפות בבתי הכנסת הקיימים וערבוב בין הקהלים, ומכאן לעיתים התפתחו מחלוקות. כמו כן, הספר נוגע גם בכוונת התפילה, הנהגות המתפלל, ומצביע על כך, שמוטיב נענוע הגוף במהלך התפילה אומץ ממשנתו של המבי"ט ובא לידי ביטוי גם במשנתם של ר' משה קורדובירו ור' יצחק לוריא.

בנוסף על כל אלה, הספר דן גם בבעיות שהתעוררו בתקופתו של המבי"ט, דוגמת: אנוסים, גאולה, וגירושין, וחושף גם את ביקורתו של המבי"ט על התופעות החברתיות בחברה היהודית, לא רק בעיר צפת אלא גם בערים נוספות ברחבי האימפריה העות'מאנית שעניינם: פרישות מן החברה, עשירים ועניים, חירות ההוראה, ואלימות פיזית ומילולית. הספר מציע התבוננות מקורית ומחקרית בנושאים מגוונים, חשובים ועלומים, על פי כתביו של המבי"ט ומציג תמונה רחבה יותר מזו שהייתה ידועה עד כה אודות משנתו החברתית והמוסרית.

דרך הספר, ניתן לראות את התפתחותה של צפת לקראת סופה של המאה הט"ו ותחילתה של המאה הט"ז, זאת בעקבות שלושה מאורעות: גירוש ספרד בשנת רנ"ב (1492), גירוש פורטוגל (1497), וכיבוש ארץ ישראל על ידי העות'מאנים בשנת 1516. למעשה, החל משנות העשרים והשלושים של המאה הט"ז העיר עוברת מעין מתיחת פנים, זאת הודות לנהירה של חכמים בעלי שיעור קומה, דוגמת ר' יעקב בירב ושני תלמידיו, המבי"ט ור' יוסף קארו, אשר הופכים אותה עד מהרה לא רק למרכז רוחני גדול, אלא גם לקהילה החשובה ביותר בארץ ישראל. הספר מציע רבות מן העדויות הלאה ודן בהן.

החברה הישראלית משחר היווסדה מנהלת את שגרת יומה לצד אירועי מלחמה וטרור. אירועים אלו עיצבו וקידמו את הידע והתובנות בתחומי הטראומה הנפשית והחוסן של יחידים ושל כלל החברה. עבודת הסיוע "תחת אש", המתמקדת במצבי חשיפה מתמשכים ומשותפים של העובדים והאוכלוסיות לאירועים טראומטיים, תרמה ליצירת גוף ידע חדש המבוסס על התנסות, התערבות ומחקר.

הספר שם לו למטרה להציג ולקדם את הידע החדש בפני הקורא הישראלי, כדי להיטיב עם הנמצאים במצוקה, להגביר את החוסן שלהם, להשמיע את קולם של המסייעים להם ולהכשיר את הדור הבא. פרקי הספר מספרים את סיפורם של תושבים החיים בצל מלחמה, אירועי טרור, הגירה ופליטות ובעיקר את סיפורה של עבודת הסיוע "תחת אש". את הפרקים בספר כתבו חוקרים, עובדי סיוע ומטפלים מתחומים שונים, כמו עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה וחינוך, והם ביטוי רב-קולי ואישי לאתגרים הנגזרים מחיים ומעבודה בצל איום. בפרקים מתוארים ההשפעות על העבודה הטיפולית והחברתית, תהליכי פיתוח והתאמת ידע, שינויים בתפיסות מקצועיות ובמארג היחסים בין המסייעים לסביבותיהם, וכן דרכי הדרכה, הוראה ומחקר ייחודיות המתאימות לחשיפה הכפולה של בעלי התפקיד ומקבלי השירות. 

הספר מיועד למטפלים, לסטודנטים הלומדים את מקצועות הסיוע, לעוסקים בתהליכי הכשרה לעבודה בתחום ואף לציבור הרחב המבקש להכיר לעומק את משמעות החיים בצל איום מתמשך, אם מקורו באירועי טרור ומלחמה ואם מקורו במציאויות טראומטיות אחרות כמו אסונות טבע, מגפות ומשברים חברתיים.

מדרש שמואל הוא המדרש הקדום היחיד ששרד לספר שמואל. הספר נדפס לראשונה בקושטא רע"ז (1517) ולאחרונה במהדורת שלמה בובר (קרקוב, 1893). המהדורה החדשה היא מהדורה מדעית על סמך דפוס קושטא עם מבוא היסטורי ממצה, שינויי גירסא ופירוש מדעי. זהו המדרש הראשון היוצא לאור מטעם מפעל המדרש שליד מכון שכטר.

מה אנו יודעים על הסמארטפון שלנו? האם אנו מפעילים את המרובע הדק הזה שמחובר אלינו כאיבר מאיברנו מאז שנות התשעים, או שהוא מפעיל אותנו? ד"ר לירז מרגלית חושפת בפנינו את מה שאנחנו לא יודעים, או, מדויק יותר, את מה שלא רוצים שנדע עליו ועל הפעולות הסמויות מן העין שנעשות על ידי מפתחי האפליקציות ואשר מטרתם העליונה והמובהקת היא ללכוד אותנו בתוכו לתועלתם. המשמעות של העברת מכלול חיינו אל עולם הדיגיטל היא שכל הקלקה וכל מילוי טופס מתועדים ומנותחים. העקבות הדיגיטליים הללו הם מכרה הזהב והיהלומים של ימינו. כריית מידע מאפשרת לחברות מסחריות לבנות פרופיל של כל משתמש, באמצעות אלוגריתמים המספקים מודיעין פסיכולוגי אין־סופי, ולשלוח לו מבול של מסרים התואמים את אישיותו, ובכך להנדס בו כל פעולה, תחושה ומחשבה בלא צורך באינטראקציה ישירה עמו.
בעוד שמרביתנו מאמינים כי המציאות הדיגיטלית מזמנת לנו חופש מידע ובחירה רב, מגלה לנו המחברת את פניה האשלייתיים ואת המניפולציות המתוחכמות שנועדו לפתות את המשתמש להתמסר ליישומים, להתמכר לאתרי תוכן וחברה, ולבזבז עוד ועוד זמן וכסף באתרי קניות. ובאין חוקים, רגולציות ובלמים להגנה על משתמשי הדיגיטל מסתמנת תמונת מציאות עתידית שבה האדם שבוי "מרצון" בהיעדר חופש מחשבה, רצון ובחירה.

פרק כז בספר ויקרא, החותם את הספר, עוסק, רובו, בדרכים של הקדשת ממון ורכוש למקדש. בפסוקים א-כה עוסק הכתוב בדיני 'ערכין', דרכים להקדשת ממון למשכן על פי הערכת השווי של אדם, בעלי חיים, בתים ושדות. משנת ערכין והתוספתא עוקבות אחר רוב החלקים בפרשה המקראית, והתנאים, כדרכם, פירשו, הגדירו, הרחיבו ועיצבו את ההלכה בעניין זה בפירוט.
מחקר זה על מסכת ערכין במשנה ובתוספתא עניינו הן בתולדות ההלכה, הן, ואף בעיקר, בתולדות ספרות ההלכה ועיצובה בספרות התנאית. העיונים מתמקדים בתוכני הדינים במקורות, בהיבטים לשוניים ובניתוח ספרותי של משניות וברייתות, בתוספתא, במדרשי ההלכה ובתלמודים, מתוך עמידה על מוקדם ומאוחר בניסוח ההלכה במקורות השונים. כל אלה מצטרפים לכדי תמונה כללית של הדרך שבה פירשו חכמים, עיצבו וניסחו את דיני ערכין והלכות בעניין עולם ההקדש ותחומים נלווים, כגון מעמדו של הכוהן בהלכה התנאית, יחסם של התנאים לבעלי מום, ושאלת הכפייה של קיום מצוות בעולמם של חכמים.