חדש על המדף

כבר תמה התקופה בה לא היה נשמע קולה של האשה בבית הכנסת ובעולמה של ההלכה, ואילו כעת נשים משמשות כראשי קהילות, כרבניות, כפוסקות, כמפקחות כשרות וכדומה. עתה הגיע הזמן להרחיב עוד יותר את תחומי פעילותן ההלכתית במסגרות נוספות ומגוונות, כגון בסנדקאות, מילה, שחיטה, תקיעת שופר, ועוד.

ספר זה, סדר נשי, מבקש לבדוק את האפשרויות השונות בהרחבת הפעילות ההלכתית של נשים, תוך שמירה קפדנית על גבולות ההלכה. כל פרק ופרק בא לתת לגיטימציה והכשר הלכתיים ומבוססים לחלקן הפעיל של נשים בתחומים הלכתיים מסוימים, ובכך לפתוח בפניהן מרחבים חדשים למעורבותן בפעילות הלכתית.

הספר עשוי לשרת היטב גברים ונשים, מוסדות תפילה וארגונים חברתיים מכל הסוגים והזרמים, רבנים ורבניות, וכל מי שמתעניין בהתחדשות ובהרחבה של ההלכה בימינו, בתוך תחומי ההלכה.

מהי "מהפכה"? לפני כ־150 שנה התגלו שרידי תרבויות עתיקות במזרח הקרוב, במסופוטמיה ובמצרים, ומחקרים היסטוריים משווים בינן לבין המסופר בתנ"ך, מאברהם אבינו ועד עזרא הסופר. כאשר המחקר מצביע על תופעה דתית או פוליטית שהתקיימה בתרבויות העתיקות, אבל בתנ"ך היא מופיעה במגמה מנוגדת – הוגדרה זו כ"מהפכה". 
מהו אופי החיבור? החיבור הוא מחקרי, בהתבססו על המחקר ועל מקורות מדעיים מובהקים; והוא תורני, בהסתמכו על התנ"ך, על חז"ל, ועל הגות רבנית בת־ימינו, זו המקבילה למחקר.
איך מתיישבת מהפכה עם מסורת? כאשר ר' שמואל חיים לנדאו, מייסד 'הפועל המזרחי' ב־1922, טבע את מטבע הלשון "המרד הקדוש" – הוא אכן התכוון לרעיון המרד. לא נגד התורה, אלא להיפך: נגד ניוונה, ש"אין בית מדרש בלא חידוש".
וכהגדרת הראי"ה קוק, רבה הראשי של ארץ־ישראל: "הישן – יתחדש, והחדש – יתקדש". כלומר, החידוש המתמיד – הוא המסורת היהודית במיטבה. 
 

כשנשאל פעם ברדיו הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, מיהו ולאיזה מחנה דתי ופוליטי הוא שייך, ענה:

"או שאני גדול מכדי להיכנס לקופסאות הללו, או שאני קטן מדי ונופל בין החריצים. תשפטי את, אבל להכניס אותי לקופסה – לא תצליחי".

הוא היה מבאר התלמוד וחתן פרס ישראל, רב ופרשן, אינטלקטואל והוגה דעות, אך מעבר לכל אלה היה אדם רב-פנים ומלא קסם. חוכמה ופשטות, פיקחות בהירה ואופטימיות רומנטית, דתיות סוחפת וחוש הומור חד, אמונה עמוקה וסקרנות לאין-קץ – כל אלה דרו בכפיפה אחת באדם זה.

בסיפור טוב מתחיל מהאמצע פותח תלמידו של הרב, יואל שפיץ, צוהר לעולם הפנימי והלא מוכר של אחת הדמויות המרתקות שהתהלכו אי-פעם בנוף התרבותי הישראלי. כמי שנפגש עם הרב שטיינזלץ כנער וליווה אותו לאורך שנים כאדם בוגר, מיטיב שפיץ לתווך לקהל הרחב את המפגשים, העצות ושיחות הנפש שזכה להם.

תובנות משנות חיים נפרשות בשלל הסיפורים שבספר בגילוי לב, בכנות ובחיוך, ומאפשרות גם לאלה שלא הכירו את הרב שטיינזלץ ליהנות מחוכמתו ומאישיותו.

יפת בן עֵלי, גדול הפרשנים הקראים, פעל בירושלים במחצית השנייה של המאה העשירית לסה"נ, ובה כתב את עבודת המופת שלו: תרגום ופירוש מלא ומקיף לכל ספרי המקרא בשפה הערבית־יהודית. חדשנותו והישגיו כפרשן מקרא, במיוחד בתחום ההבנה הספרותית והמבנית של המקרא, השפיעו רבות על התפתחות פרשנות הפשט היהודית בימי הביניים, הן בקרב פרשנים קראים, כגון ישועה בן יהודה ויעקב בן ראובן, והן בקרב פרשנים רבנים, כגון ראב"ע, רד"ק ור' תנחום הירושלמי.

המהדורה כוללת את טקסט המקור בערבית־יהודית של תרגומו ופירושו של יפת לספר צפניה (כולל אפראט כתבי־יד שלם), ותרגום לעברית המלווה בהערות עשירות והשוואה למקורות חז"ל, למקורות ימי־ביניימיים ואף למקורות מודרניים. המהדירים הקדימו מבוא המעמיד על ההקשר המיידי של עבודתו של יפת.

בתוך עולמה של הציונות הדתית מתקיימת כבר קרוב ליובל שנים קבוצת משנה משמעותית. מדובר באנשים שהשקפת עולמם ציונית לחלוטין: הם משרתים בצבא, מייחסים חשיבות לתרומה מקסימלית למדינה ולחברה ואף רואים במדינה ערך דתי. לעומת זאת, מבחינת יחסם לתרבות המערבית החילונית הם דומים הרבה יותר לחרדים: משתדלים להתרחק מצריכת תרבות חילונית ואף להקפיד באופן קיצוני על הלכות צניעות ועל הפרדה בין נשים לגברים.

במשך השנים הם זכו לכינוי חרד"לים (חרדים לאומיים). הם אחראים לכמה מהתהליכים הבולטים בציונות הדתית של הדור האחרון - בעיקר בעניין ההפרדה בין המינים והקמת מוסדות חינוך שמתגאים בהקפדה תורנית יתרה ובד בבד פוגעים במוסדות הוותיקים של החינוך הממלכתי דתי. בשנים האחרונות הם אף בולטים ברמה הכלל לאומית: בקמפיינים נגד הקהילה הלהט"בית ובלחץ על הפוליטיקה החרדית שלא להסכים לפשרות בעניין מתווה הכותל ובתחום הגיור.

למרות חשיבותם ונוכחותם ארוכת השנים לא התפרסם עד היום מחקר הבוחן את תופעת החרד"לות לעומקה. את החסר הזה מבקש יאיר שלג למלא במחקרו החלוצי המובא בספר זה. הספר מתאר את הרקע להופעתה של תופעת החרד"לות, את התפתחותה לאורך השנים שהיא פעילה בהן, את קבוצות המשנה בתוכה וגם את תפיסת העולם המשותפת לכולן. כמו כן, הספר מבקש לאתר את המקומות שבהם התופעה החרד"לית מסכנת, או לכל הפחות מאתגרת, את הדמוקרטיה הישראלית וממליץ על דרכי התמודדות עם סכנות אלו.

ישראל היא "מדינה יהודית". מהי המשמעות של קביעה זו וכיצד היא מתיישבת עם אופייה הדמוקרטי של המדינה? אלו השאלות שבבסיס המחלוקת הישראלית החורצת בנו סדקים מאז קום המדינה.

ספר זה כולל 75 עמדות בשאלת הזהות היהודית-הישראלית, מאת טובי ההוגים. דפיו כוללים חלומות וסיוטים, חזונות פואטיים וניתוחים רציונליים, ביקורת נוקבת ושירי הלל. נידונות בו סוגיות של לאום, דת, פוליטיקה, תרבות, חברה, כלכלה וביטחון.

עיר קטנה וענייה למדי נעשתה לשליטה נערצת. יותר מ־1,000 שנים משלה בעולם. יותר מ־1,000 שנים משלו בה גברים תאבי כוח. הם ניהלו אותה, ואת המרחב שעיצבה, בתערובת של אכזריות ונדיבות, תככים וחוכמה, אגו ומידות טובות. 
הקיסרים של רומא מהלכים קסם על מי שצופים בהם ממרחק הזמן. הם דוגמה נצחית לערמומיות פוליטית, אומץ לב מדיני, קור רוח. 12 קיסרים משלו ברומא לקראת ובמהלך המאה הראשונה. 9 קיסרים במאה השנייה. 29 בשלישית. 21 ברביעית. חלקם שמות מוכרים לכול, כמו יוליוס, אוגוסטוס, קליגולה. חלקם מוכרים פחות, אבל לא בהכרח חשובים פחות, כמו דיוקלטיאנוס, רודף הנוצרים, או טריאנוס, מדכא מרד היהודים. 
בארי שטראוס בחר עשרה מהם. את עשרת החשובים ביותר. כמובן —החשובים ביותר לדעתו. לא כולם יסכימו עם הבחירה שלו. מה שרק מוסיף עניין לספר. ובכל מקרה, שטראוס הוא המומחה המתאים לבחור, והמומחה המתאים לנמק את הבחירה, והמומחה המתאים לתאר את חייהם הססגוניים של העשרה שבחר, מאוגוסטוס ועד קונסטנטינוס. לכל אחד מהגברים האלה סיפור מרתק. לכל אחד מהם הייתה דרך משלו לעצב מחדש את האימפריה הגדולה. מכל אחד מהם אפשר ללמוד משהו על כוחה של מנהיגות ועל מגבלות השלטון, על חשיבותה של אישיות ועל משמעותו של חזון.