חדש על המדף

מלחמת יום הכיפורים, שפרצה באוקטובר 1973, חוללה זעזוע עמוק במערכת הביטחונית והאזרחית בישראל. הנסיבות שהובילו להפתעה המודיעינית עם פרוץ המלחמה נחקרות עד היום ומוסיפות לעורר תשומת לב רבה.
ספר זה רואה אור במלאת יובל שנים למלחמה, ונפרסת בו לראשונה התמונה המלאה של התרומה המודיעינית שסיפק המוסד לפני המלחמה ובמהלכה, ובכלל זה התרעתו הגורלית של "המלאך", מקור המוסד בצמרת המצרית.
על המידע שהביא זכה המוסד כבר בתחילת שנות השבעים לשבחיה של ראשת הממשלה גולדה מאיר, שאמרה אז לראש המוסד: "צביקה [זמיר], פעם כאשר מותר יהיה לספר, אתה וחבריך תקבלו פרס".
זהו הספר הראשון שהמוסד חושף לעיני הציבור הרחב. הספר נכתב במחלקת ההיסטוריה של הארגון בידי ר"מ, אשר עבדה שנים רבות באגף המודיעין של המוסד, ומופיעים בו חומרים ייחודיים רבים שרק כעת הותר לפרסמם.

במוחנו מסתתר שדון: בריון נתעב, מרושע, נוכל מתוחכם ובלתי נסבל. הוא מפרש עבורנו את המציאות, אומר לנו מי ומה אנו, ובעיקר מחליט במקומנו מה איננו מסוגלים לעשות. השדון אינו הפחד מכישלון, אינו חוסר הביטחון העצמי ואינו המחשבות השליליות - הוא המקור שלהם! אבל, למרבה המזל, שדונים ניתנים לאילוף. לא צריך לשנות את העולם כדי להרגיש טוב, ובעצם גם אי - אפשר. מוטב לחיות בשלום ובאהבה עם מי ומה שאנו באמת ולהשקיע בשיפור היכולת הפנימית. אילוף שדונים הוא תהליך מעשי ותכליתי לשינוי ולשיפור היכולת - שיטה להתמודד עם אתגרים, ולהצליח. בכל רגע ורגע עומדת בפנינו הבחירה: לציית לשדון, או לאלף אותו

ספר חדש בסדרת הספרות הפסיכולוגית הפופולרית (האביר בשריון החלוד, הנסיכה שהאמינה באגדות), המשלב בתוכו גם עצות מעשיות. הספר, שהתרגום העברי הנוכחי שלו נעשה מתוך מהדורה חדשה ומעודכנת, נדפס בארה"ב בעשרות מהדורות

ר' יואל טייטלבוים, הרבי מסאטמר (1979-1887), התברך בכריזמה וביכולות אישיות יוצאות דופן, אך לצידן גם בחולשות, בשאיפות, בתאוות ובאכזבות. קנאותו הדתית הייתה חסרת הגבולות, ועמדתו האנטי-ציונית הובילה אותו להטיל את אשמת השואה על התנועה הציונית. 

הקנאי: הרבי מסאטמר - רבי יואל טייטלבוים סוקר את חייו של הרבי מסאטמר מילדות לבגרות. סיפור חייו משובץ בהצלחות פוליטיות לצד טרגדיות אישיות, עליות ומורדות, מאבקים כוחניים וחסרי מעצורים והחלטות שנויות במחלוקת. זהו סיפורו של מי שהיה פעיל בפוליטיקה הפנים-יהודית במזרח אירופה לפני השואה, ברח ממנה כאדם חסר כול, ובאחרית ימיו הפך לאדמו"ר של החצר החסידית הגדולה והעשירה ביותר בעולם. בצד סיפור חייו של ר' יואל, חושף הקנאי את הקוראים אל נפתולי הפוליטיקה והתככים של החברה החרדית והחסידית בעבר ובהווה.  

כבר שנים רבות, בשעה שאומרים לי ׳יהיה טוב׳, אני עונה: ׳מה פתאום יהיה טוב? עכשיו טוב, ובעתיד אם ירצה ה' יהיה טוב יותר׳. אני מרגיש שהכוח להתמודד עם שעות מצוקה נמצא דווקא בהווה. קשה לומר למי שמיואש וסובל ייסורים – ייסורי הגוף, ייסורי הנפש או אף שניהם יחד – שהעתיד יהיה טוב יותר. הוא לא יהיה קשוב כל כך לעידוד זה".  ביומן המחלה שכתב, הרב זאב קרוב ז"ל שיתף את עולמו הפנימי, מחשבותיו, רצונותיו ותפילותיו. זהו איננו ספר עצות אלא ספר החושף את חוויותיו של המחבר. כמי שחווה בחייו לא פעם אירועים מורכבים, מספר לנו הרב קרוב על התמודדותו האישית עם מחלה ממושכת – "למה זה קרה דווקא לי?", "מה ה׳ רוצה ממני?" – ומשלב סיפורים נוספים מחייו. רבים המתמודדים עם קשיים ואתגרים יוכלו למצוא בו תשובות לשאלות אמוניות ודברי נחמה.

האמונה החיה הוא אסופת שיחותיו האחרונות של הרב זאב קרוב ז"ל, שבהן פרש את "תורת האמונה החיה". לא לימוד של ספרים אלא בירור האמונה שמנחה ומפעמת בתוך החיים שלנו יום-יום, איש-איש וחייו הפרטיים המיוחדים לו.

בחיות ובחדות, באהבה ובאמון מוחלט בקב"ה, באדם ובעם ישראל – מלמד הרב קרוב כיצד "לחיות אמונה", כשמו של החלק הראשון של הספר. בסבלנות, אך גם בעקשנות ובתובענות, הוא מקלף מאיתנו את התפיסות הלא מדויקות של האמונה שלנו ומניע אותנו לבחור בדרך מוארת יותר, חיה יותר, שלמה ובריאה יותר, של האמונה בה' – בכל תהליכי החיים.

בחלקו השני של הספר, "אמונה למעשה", ממשיך הרב אמיר דוּמָן את מפעלו ופורש בשיטתיות את כלי העבודה המעשיים שבאמצעותם ייהפכו חיים של שטף סתמי ואמונה כללית בלבד לחיים אמוניים תוססים, ריאליים, טבעיים ובריאים.

הרב זאב קרוב (תשי"ט 1959-תשע"ח 2018) היה מחנך ומרצה ליהדות במסגרות שונות, ראש ישיבת השומרון ור"מ בישיבת ההסדר קרנ"ש (ועוד ישיבות). חיבר ספרים רבים, ביניהם את רבי המכר בלבב פנימה (ידיעות ספרים 2010) ואת בנחת רוח (ידיעות ספרים 2013).

מה מלמד אותנו המעבר בין פסגת היראה של יום כיפור לימי השמחה של סוכות? מדוע מציינים את חג הפורים בימים אשר נחו בהם מהמלחמה ולא בימי הניצחון? מה משמעותה הרוחנית של מדינת ישראל? מהי שנאת חינם שבעטיה נחרב המקדש? וכי שנאה שאינה חינם חיובית היא?

כשאנו עוצרים ב'תחנות' השונות של מעגל הזמן, אנו עוסקים בדרך כלל בצד המעשי שלהן, במצוות המעשיות ובשמחה הנלווית לחג. לא תמיד אנו מקדישים די מחשבה למשמעותו של יום. במה שונים ימי המועד מהשבת? מה ייחודו של כל חג ומה הוא בא ללמד אותנו?

הספר שלפניכם מנסה להעמיק בעניינו ובמהותו של כל אחד מימי החג והמועד, לאור עיון מדוקדק בפסוקי התורה המתארים את המועד, בחינת דברי חז"ל בתלמוד ובאגדה והבאת דבריהם של ראשונים ואחרונים. חיבור כל המקורות הללו לכדי מהלך שלם חושף במבט מחודש נקודה מהותית בעניינו של החג בפרט, ואת לב ליבו של המועד בכלל.

אפקט העגבנייה המתפוצצת נועד לאנשים ללא רקע מדעי אשר מעוניינים להבין את המציאות בעיניים מורכבות ובכך להימנע מטעויות שתוצאתן קלה (עגבנייה רקובה), וטעויות שתוצאתן קשה (עגבנייה מתפוצצת). בין הנושאים בספר: כיצד להימנע מלקבור את השני בביקורת? מדוע ציפור כלואה שרה בשמחה? האם הברק אינו מכה פעמיים- על אקראיות, מזל ואלוהים; הגודל כן קובע - חשיבה הסתברותית בנתוני עתק; טוב שברופאים לגיהינום - טעויות רופאים ומטפלים; ילדי "כאפות" כקורבן תמיד; לשתול מוח של גבר בגוף של אישה; האם אפשר לסמוך על זיכרונם של עדים ומדוע היפנוזה אינה מקובלת כעדות? האם נעמי שמר העתיקה את השיר ירושלים של זהב? למה מומחי שחמט אינם יועצים לגנרלים? כיצד יצר המין אינטימיניות) משכין שלום בזוגיות? מה מרגיש הפחמי בסיפור חנה'לה ושמלת השבת? למה קל הרבה יותר לפרק אטום מאשר גזענות ומדוע ילדות שחורות מעדיפות בובות לבנות? הנושאים החשובים מהולים בחומר מעניין כמו ניתוחי מקרים טיפוליים, סיפורים, בדיחות ומחקרים המוגשים בצורה שווה לכל נפש.

הצורך בחשיבה ביקורתית בתחום המדעי הפך להיות הכרחי לשם קבלת החלטות יום-יומיות בתקופת הקורונה. מספרים, אחוזים ומחקרים הציפו את התקשורת, מעורבבים באווירה של פייק ניוז, פוסט-אמת וקונספירציה. לצרכן התקשורת המצוי לא היו כלים להתמודד עם המידע המדעי. ספרו של שלמה קניאל נועד לאפשר להבחין בין מאחז עיניים לבין מומחים; הוא מבקש למצוא את האיזון בין ציות עיוור לכל מידע המופיע בלבוש מחקרי לבין זלזול במדע.

חלקו הראשון של הספר דן בתחום האוריינות המדעית: חקר השיח המדעי וגבולות השפה, מדע כמייצר מידע, מעשי רמייה והטיות אנושיות, יוהרת המדענים ופסבדו-מדע המורידים את כוחו והשפעתו על המדע. החלק שני עוסק באבני הבניין של החשיבה הביקורתית: מסגור ונרטיב, הכללה, אינדוקציה ודדוקציה, השוואה ואנלוגיה, לכידות ועקביות, הערכה ומדידה, חשיבה סיבתית מעגלית וחשיבה הסתברותית. החלק השלישי עוסק בחשיבה ביקורתית בדגש על המחקר, החוקר והנחקר, כמו למשל הבחנה בין עובדות, ראיות ומסקנות; הבחנה בין סקר למחקר ובין מדע פופולרי למדע תקני; הטיות הפרסום וההשוואות המרובות; בעיות בשיפוט מדעי, מערכי מחקר שונים, כלי המדידה, היבטים ביקורתיים על השערות המחקר והדרכים להסיק מסקנות ביחס לדחייה וקבלת השערות, מובהקוּת ומשמעות. החלק הרביעי מתמקד בחוקרים והנחקרים: דרכי הדגימה והייצוג, הטיות שונות, השפעות החוקר על המחקר והנחקר בדרכים גלויות וסמויות, לצד דיון בחשיבות הספקנות, הענווה, הסקרנות והקוד האתי של החוקרים.