חדש על המדף

הניגון שימש בראשית החסידות ככלי מעשי להשפעה על רגשותיהם ונפשותיהם של המנגנים וסביבתם. המטרות היו מגוונות: התעוררות משינה לצורך עבודת ה' ותמריץ להתעלות הלב והנפש הנדרשת לקיום תורה, מצוות, תפילה ואפילו לימוד. השימוש הנרחב בדרשות החסידיות במוטיב הניגון כדימוי והשימוש המעשי בו ככלי לעבודת ה', בצרוף העדויות העולות מהדרשות ומהסיפורת החסידית הענפה, מעידים על חשיבותו ומעלתו הרוחנית בהגות החסידית ובחיי היום יום בקהילות החסידיות. על רקע זה בוחן הספר את מעמדו, תפקידיו ומשמעויותיו של הניגון בכתביו של רבי נחמן מברסלב. השוואה מקיפה, שנעשתה לראשונה, לערך הניגון בדרשות ראשית החסידות מהבעל שם טוב ועד האדמו"ר הזקן, מעלה שהדומיננטיות של המוסיקה ונוכחותו של המוטיב המוסיקלי בהגותו של רבי נחמן, הן תופעה חריגה גם על רקע ההשוואה לדרשות אבות החסידות. חיבור זה טוען כי הציר המרכזי שסביבו סובב נושא הניגון בהגותו של רבי נחמן הוא הציר המטאפיסי־קיומי. המוסיקה בתורתו מהווה תשתית לכלל כתיבתו, אם בגלוי ואם בסמוי. 

ישנה אימרה עממית הטוענת כי "היום השני של המהפיכה קשה יותר מהמהפיכה". לא קל להיות מהפכן, אבל קשה יותר לשמר את המהפיכה. היום שלמחרת המהפיכה לא פחות חשוב מיום המהפיכה. כי הוא זה הקובע אם המהפיכה תהיה אפיזודה חולפת, או ראשיתה של דרך חדשה, שיש לה המשך לדורות. הקמת הרבנות הצבאית בידי הרב שלמה גורן זצ"ל, היתה מהפיכה של ממש. יורשו, הרב מרדכי פירון זצ"ל, הרב הראשי השני של צה"ל, היה צריך לעשות דבר לא פחות קשה: לשמר את אותה מהפיכה, לדאוג ליום השני שלה. לדאוג לכך שהמהפיכה שקבע הרב גורן לא תהיה אפיזודה חולפת, אלא מהלך לדורות. ספר זה בא להאיר ולו במקצת את דמותו ופועלו של אלוף הרב  מרדכי פירון זצ"ל, אדם אשר קורות חייו מייצגות את דור השואה והתקומה של העם היהודי בתקופת שיבת ציון של ימינו. מי ששירת ברבנות הצבאית עם היווסדה, העפיל בתוכה עד לתפקיד הרב הצבאי הראשי, תפקיד שבו כיהן בימים הקשים של מלחמת יום הכיפורים רוויית הדמים והחללים, ובהמשך כיהן כרב הראשי של ציריך, שם אהב  להתווכח ולהתעמת עם נציגי העולם הנוצרי, בהם כמרים וקרדינלים, שלהם הוכיח שלא רק את היהדות, אפילו את הנצרות, הוא מכיר טוב מהם.

רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל היה אומר שכל כתבי הרב קוק הם קודש, וספר אורות “קודש קודשים”. כל מילה וכל אות בכל ספריו הן קודש, וכולן בונות בנו עולמות אדירים, אבל התמצית והשורש של הכול הוא ספר אורות. ואפשר לומר שהפתיח של אורות, הפרקים על ארץ ישראל, הם הלוז הפנימי של כל תורת הרב זצ”ל, של כל הנשמה הכבירה הזאת, של כל התורה הגואלת. כשהיה הרב צבי יהודה מדבר על מרן הרב זצ”ל היה אומר שתורתו היא לא רק תורת הגאולה אלא היא “התורה הגואלת”, התורה שפועלת את הגאולה. הפרקים האלה על ארץ ישראל הם התמצית של התורה הגואלת.

הבעל שם טוב חולל את התנועה הרוחנית היהודית החשובה ביותר בעת החדשה, שהייתה לבסוף לתנועת המונים רחבה. אך החסידות החלה כחבורת מקובלים אקסלוסיבית למדי שבראשה עמד הבעש"ט. מה היה סוד קסמו של בעל שם אנונימי וחסר ייחוס בעיניהם של מקובלים גדולים בני זמנו? מה טיבו של "המפתח" המיוחד שהעניק להם להבנת קבלת האר"י? כיצד מפתח זה פתח את ליבם ותודעתם מחד, וסלל דרך לבניית צורת קיום חברתית חדשה מאידך? בעזרת התחקות מדוקדקת אחר הנחיות לתפילה בכוונות האר"י, שמות קדושים להתמודדות עם מחשבות זרות וריטואלים ל"המתקת הדינים" שמסר הבעש"ט לתלמידיו, מבקש ספר זה להיכנס אל תוככי בית היוצר של המהפכה הבעש"טיאנית.

בתוספת מקבילות הערות והארות משאר כתבי המחבר זצ”ל

• מהו חוסן ניהולי?
• כיצד יהפוך אותנו פיתוח חוסן ניהולי למנהלים מוצלחים יותר?
• במה מתאפיינים המנהלים בעלי החוסן הניהולי?
• איך ניתן לעמוד ואף לשגשג אל מול אתגרי הניהול?

ניהול הנו מלאכה מאתגרת, מורכבת ודחוסה. יחד עם תחושת הסיפוק והמשמעות עלולות להגיע גם תחושות אחרות כגון: עומס, מתח, הצפה, לחץ, תשישות וכדומה. בכדי להתמודד עם הקשיים הרבים שהניהול מזמן,

חשוב מאוד שלמנהל תהיה מנה הגונה של חוסן. חוסן הוא לא רק תהליך התפתחותי של הסתגלות והתמודדות אל מול הקושי, אלא כלי ניהולי ראשון במעלה המאפשר למנהל או למנהלת לצלוח אתגרים ומשברים ואף לשגשג למולם.

בכתיבה קולחת ועשירה ותוך הקבלה לעולמות מרתקים ומפתיעים, לוקח אותנו המחבר, ליאור הלוי, למסע אל תוך עולמו הפנימי, הרגשי והאישי של המנהל במטרה לסייע לו לפתח חוסן ולעמוד בהצלחה מול אתגרי הניהול והמנהיגות.

הספר 'הסיפור הפועל , עיונים חדשים בסיפור החסידי' מעלה תמונה מחקרית חדשה על הסיפורת החסידית. שאלת ראשיתו ומקורותיו של הסיפור החסידי, סוגותיו השונות, מקומו ותפקידו בתנועה החסידית, נידונים בספר באופן מקיף המשלים מרכיב חשוב שהיה חסר במחקר החסידות העכשווי. התובנות המרתקות שעולות בספר על כוחו הפועל של הסיפור, חשיבותן רבה לא רק לחקר החסידות אלא גם לחקר התרבות האנושית, שהדיבור הנרטיבי ממלא בה תפקיד כה מרכזי".

בדורות האחרונים תופסת שאלת המוסר והצדק שבאכילת בעלי חיים מקום מרכזי בשיח הציבורי. דעות שונות מנסרות בחלל האוויר, ורבים תוהים לעצמם כיצד על האדם המודרני והנאור לראות את הדברים, והאם יש ליהדות מה לומר בשאלה סבוכה זו.

הראי"ה קוק זצ"ל, מגדולי ההוגים בדורות האחרונים, בחן סוגיה זו במאמרֵי "חזון הצמחונות והשלום", והציע הלכי רוח מפתיעים, השופכים אור על דרכה החינוכית של התורה לזיכוך האנושות וקידום המציאות לעבר החזון הגדול של "וגר זאב עם כבש".

בספר זה, הרב חיים דרוקמן מנגיש, מסביר ומרחיב את דברי הרב קוק. עיוניו עמוקים, מבוארים ומציבים תפיסה ברורה ומורכבת כאחת, שיש בה כדי לחולל מהפך מחשבתי אצל הקורא ולעורר בקרבו שאיפה אל הטוב – לצד ראייה ריאלית של המצב הנוכחי שבו הוא שרוי.

חטיבת הביניים הוקמה על בסיס ההכרה שהגיל שעבורו היא מיועדת – גיל ההתבגרות המוקדם – זקוק לפדגוגיה ייחודית המותאמת ל"סערת ההתבגרות" — השינויים הגופניים והנפשיים הקיצוניים שנערים ונערות עוברים בפרק זמן זה. אך חטיבת הביניים לא הצליחה לפתח פדגוגיה ייחודית ומותאמת והפכה למעין הכנה לבית הספר התיכון. מאפייני הגיל על חולשותיו וחוזקותיו אינם זוכים למענה הולם, ותלמידי החטיבה חווים אותה כמסגרת בלתי רלוונטית לחייהם. 
חטיבת הביניים היא הפרק הבית־ספרי המוזנח והמאתגר ביותר. מדינאי החינוך צריכים לקבל החלטה: לבטל את חטיבת הביניים או להתאים אותה לצורכי תלמידיה.  

הספר להציל את חטיבת הביניים מחולק לשלושה שערים. השער הראשון – ״ההיסטוריה של חטיבת הביניים״ – מתאר כיצד הוקמה חטיבת הביניים בארץ ובעולם ומה היו ועודן המחלוקות שהיא מעוררת; השער השני – ״הפסיכולוגיה של חטיבת הביניים״ – מנתח את מאפייני הגיל ומצוקותיו הייחודיות; השער השלישי – ״פדגוגיה לחטיבת הביניים״ – מציע פדגוגיות שונות המנסות להיענות לצרכיו ולציפיותיו של הנוער המתבגר.