חדש על המדף

ישראל היא "מדינה יהודית". מהי המשמעות של קביעה זו וכיצד היא מתיישבת עם אופייה הדמוקרטי של המדינה? אלו השאלות שבבסיס המחלוקת הישראלית החורצת בנו סדקים מאז קום המדינה.

ספר זה כולל 75 עמדות בשאלת הזהות היהודית-הישראלית, מאת טובי ההוגים. דפיו כוללים חלומות וסיוטים, חזונות פואטיים וניתוחים רציונליים, ביקורת נוקבת ושירי הלל. נידונות בו סוגיות של לאום, דת, פוליטיקה, תרבות, חברה, כלכלה וביטחון.

עיר קטנה וענייה למדי נעשתה לשליטה נערצת. יותר מ־1,000 שנים משלה בעולם. יותר מ־1,000 שנים משלו בה גברים תאבי כוח. הם ניהלו אותה, ואת המרחב שעיצבה, בתערובת של אכזריות ונדיבות, תככים וחוכמה, אגו ומידות טובות. 
הקיסרים של רומא מהלכים קסם על מי שצופים בהם ממרחק הזמן. הם דוגמה נצחית לערמומיות פוליטית, אומץ לב מדיני, קור רוח. 12 קיסרים משלו ברומא לקראת ובמהלך המאה הראשונה. 9 קיסרים במאה השנייה. 29 בשלישית. 21 ברביעית. חלקם שמות מוכרים לכול, כמו יוליוס, אוגוסטוס, קליגולה. חלקם מוכרים פחות, אבל לא בהכרח חשובים פחות, כמו דיוקלטיאנוס, רודף הנוצרים, או טריאנוס, מדכא מרד היהודים. 
בארי שטראוס בחר עשרה מהם. את עשרת החשובים ביותר. כמובן —החשובים ביותר לדעתו. לא כולם יסכימו עם הבחירה שלו. מה שרק מוסיף עניין לספר. ובכל מקרה, שטראוס הוא המומחה המתאים לבחור, והמומחה המתאים לנמק את הבחירה, והמומחה המתאים לתאר את חייהם הססגוניים של העשרה שבחר, מאוגוסטוס ועד קונסטנטינוס. לכל אחד מהגברים האלה סיפור מרתק. לכל אחד מהם הייתה דרך משלו לעצב מחדש את האימפריה הגדולה. מכל אחד מהם אפשר ללמוד משהו על כוחה של מנהיגות ועל מגבלות השלטון, על חשיבותה של אישיות ועל משמעותו של חזון. 

החינוך העברי בארץ ישראל בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 היה בין הגורמים המרכזיים לקידום המטרות הציוניות. כבר מראשיתו פעלו חלוציו (המורים העבריים) לעיצוב דמותו של דור הבנים. מיתוסים לאומיים היו בין דרכי ההבניה של תודעתו האידיאולוגית והערכית של דור הבנים, בבחינת אמצעי לסגל לו השקפה ותפיסת עולם על פי האידיאות המרכזיות של הציונות. על פי תפיסה זו, תקופת בית ראשון ושני הובנו כמיתוסים מכוננים ותבניות עומק של תודעה היסטורית; הודגשו מיתוסים של גבורה והקרבה ומאבקים למען חירות לאומית; מיתוסים היסטוריוסופיים התוו "מעגל היסטורי" דטרמיניסטי; צויר מיתוס של דמות אנושית חדשה, דיוקן רצוי של דור הבנים הארצישראלי – "היהודי החדש" או "העברי החדש", והואדר מיתוס ה"מולדת" ו"זכותנו ההיסטורית על הארץ". מיתוסים אלה מתאפיינים ברטוריקה ריגושית, עשירה במבעים פיגורטיביים, עשירה במושגים ואופני מבע הטיפוסיים לשיח האידיאולוגי-ציוני, רטוריקה המתאפיינת בלשון מלאת פאתוס המשרתת את תוכנם וייעודם.

ספרו של דוד שחר, מיתוס וחינוך, עומד על המיתוסים הלאומיים שעיצבו את עולם הערכים של דור הבנים בראשיתו של החינוך העברי בארץ ישראל, והם עתידים להשתרש בתרבות העברית בארץ ישראל בהמשך הדרך ולהפוך במידה רבה לחלק חשוב של תרבות לאומית זו. מנקודת מבט מחקרית הספר נותן מענה לשאלה מהם התכנים והמנגנונים היוצרים תודעה היסטורית לאומית וזהות לאומית בראשיתה של חברה לאומית מתהווה – הוא מהווה נדבך חשוב בבחינת דפוסי הזיכרון הקולקטיבי ובבחינת השימוש בייצוגי העבר בתהליך בניית האומה העברית בארץ ישראל. 

ספרו של אבי שחף, בין כבוד להשפלה, מבוסס על מחקר נרטיבי שבודק את האופן שבו מתבטא ערך כבוד האדם בבתי ספר ישראלים דרך שתי שאלות: מהם הסיפורים על כבוד האדם שמספרים מנהלות ומנהלי בתי ספר, מורות ומורים, יועצות חינוכיות ותלמידות ותלמידים; מהן תפיסות כבוד האדם בקרב ארבעת בעלי התפקידים הללו. 26 מרואיינים נענו להזמנה להתראיין מרצונם החופשי. הם סיפרו 80 סיפורים אישיים, ולאחר מכן הגדירו מהו בעיניהם כבוד האדם בחייו של בית ספר. הממצאים אינם מתיימרים להציג אמת אובייקטיבית אלא להציג את התמונה הנרטיבית כפי שהיא עולה מהסיפורים.

המסר הדומיננטי שעלה מהסיפורים היה דיאלקטיקה, כלומר ניגודים באותו סיפור באופן שבו כבוד ואי-כבוד שוכנים זה לצד זה. המסר הדומיננטי שעלה מההגדרות היה אנושיות, כלומר ראייה הומנית שכוללת את ראיית האחר כאדם; הכרה בשונות בין בני אדם ובייחודיות של כל אדם; הקשבה; אמפתיה; היעדר שיפוטיות והכלת האחר.

כל הסיפורים שסופרו מתחברים לתפיסת כבוד האדם כ- Dignity – מתן כבוד לאדם בשל היותו אדם. לא נמצאו סיפורים שמחוברים לתפיסת הכבוד כ- Honor – מתן כבוד לאדם בשל מעמדו, או ל- Respect – מתן כבוד לאדם בשל פועלו. לא נמצאה שוֹנוּת בין ארבעת בעלי התפקידים ביחס למסרים שעלו מהסיפורים וביחס לתפיסת המושג, כלומר שלא ניתן היה לזהות מכנה משותף של מסר סיפורי או של תפיסה מושגית שמאפיינת בנפרד את כל אחת מארבע הקבוצות שרואיינו. כבוד האדם הוא לפיכך ערך-על שנמצא מעבר להגדרות תפקידיות או ארגוניות. 

ספר זה עוסק במערכת הטעמים הבבלית, שהייתה המסורת המקובלת והנפוצה בקהילות ישראל עד למאה העשירית, ופינתה בהדרגה את מקומה לטובת הקריאה הטברנית. כתבי-יד מקראיים בהטעמה בבלית נשמרו רק אצל יהודי תימן ובגניזת קהיר, ועד כה לא זכו לתיאור מדעי מלא. הספר מציג תיאור מקיף של כללי הטעמים במערכת הבבלית על כל רבדיה, מעמת אותם עם כללי המערכת הטברנית, ומבהיר את שלבי ההתפתחות בשתי המערכות.

בכל רגע נתון מנהלים בארגונים שונים – עסקיים, ציבוריים, חינוכיים, ללא מטרות רווח ואחרים – שואלים את עצמם שאלות דומות:
מדוע אותו אדם מתנהג אחרת בארגונים שונים?
מדוע ארגונים מסוימים מצליחים להטמיע שינויים עמוקים, ובאחרים כל ניסיון לשינוי נכשל?
מדוע ארגונים רבים מתפקדים פחות טוב מהפוטנציאל המצטבר הגלום באנשים שעובדים בהם?
הטענה העיקרית העולה בספר ומבוססת על ניסיון רב ומגובה במקרי בוחן, היא כי עובדים ימקסמו את יכולותיהם בארגון שמבוסס על ארבעה יסודות:
תפיסת אדם הומניסטית: הכול מתחיל ונגמר באדם
אמון
חינוך לאורך החיים
חשיבה מערכתית
כאשר היסודות הללו מוטמעים בארגון, הם יוצרים הוויה שמאפשרת לאנשים להביא לידי ביטוי ובאופן טבעי את המיטב שבהם – אותם חלקים בונים, משתפים, מעזים, מאפשרים, יוזמים ותורמים שבאישיותם. ארגונים אלה מוכנים לעולם העבודה העתידי והתנהלותם משפיעה לטובה גם על שורת הרווח.
בספר, היועצת הארגונית יעל שורצברג מדגישה את האחריות הניהולית של מנהיגים בכל סוגי הארגונים ליצירתה של הוויה זו, ואת ההשפעה שיש להטמעת היסודות גם על שדות נוספים בחיים של כל אחד ואחת, בחייהם הפרטיים ובחיי הקהילה. ספר זה מזמין אתכם לגלות את הסמוי מן העין בארגונים – מסע לחשיפת ארבעת היסודות, שהפיכתם לאורח חיים ארגוני מאפשרת הן לעובדים והן לארגון כולו לפעול במיטביות.

ספר זה חושף לראשונה את דמותו של הר' חײם מװלוז'ין, ראש ישיבת װלוז'ין המיתולוגי, הישיבה שהפכה לאם כל הישיבות בעת החדשה, מתוך שאלותיהם של תלמיד ישיבתו בשנים האחרונות של חײו. השאלות נוגעות כמעט בכל תחום של החײם היהודײם וחושפות אדם שקול ומלומד, איש הלכה ואיש קבלה, עם חוש הומור ובעל השקפת עולם מגװנת ומעמיקה. עד עכשיו דנו בהגותו של ר' חײם מתוך ספרו נפש החײם בלבד, ספר שנועד להנחיל את התפיסה האמונית ותורנית של ר' חײם. ספר זה, שמקורותיו הוסתרו בתוך ספרים שונים ובכתבי יד שאיש לא עמד על מוצאם וחשיבותם עד היום, מוסיף את הפן היומיומי של ראש ישיבה, ומחנך, איש הלכה, ואיש הגות, הדואג לתלמידיו ולעתיד עמו.

זהו קובץ מחקרים בספרות עברית, המוקדש לפרופ' אבידב ליפסקר - חוקר פרוזה עברית קדומה וחדשה והיסטוריוגרף של הספרות העברית.

בספר מאמרים רבים, מאת בכירי החוקרים בספרות עברית בארץ ובעולם, ובהם: פרנץ קפקא כסופר יהודי מודרני, סיפורי עם יהודיים ממזרח אירופה במאות ה-18 וה-19, ההיסטוריוגרפיה של הספרות העברית והיידית החדשה, ארון הספרים של האישה באשכנז במאות ה-16 וה-17 ומה היו ספריה של המשכילה במאה ה-19, ספרים כסמלי הצחוק ביצירת עגנון, הכתיבה הרבנית בפיוטי מרוקו, שפה, מחסום ואהבה אצל אלי עמיר, טקסט וקהילה בשירתו של יהודה עמיחי, מה בין גנסין לקריאה בתלמוד, היצירות הספרותיות היהודיות מכתבי היד של ימה"ב עד לראשית הדפוס, מאפייני הכתיבה בעולם הדתי, זיקתו של הסופר העברי למולדת ועוד.

הטענה המרכזית של חיבור זה היא, שמהר"ל השתמש בתורות ובשיטות חשיבה מדעיות כדי לערער את המדע מתוכו. ככל הוגה חדשן אף מהר"ל סבר שההגות הפילוסופית והמיסטית שקדמה לו היא מיותרת. כל כך מפני שהמקראות ודברי חז"ל מתפרשים מתוך עצמם, ואינם נזקקים לפרשנות חיצונית. מהר"ל דחה תיווך כלשהו בין הלמדן לבין הטקסט שניתן בהתגלות. מחקר מקיף וחדשני זה חושף את מקורותיו של מהר"ל ואת תבניות המחשבה שלו, ומראה כיצד באופן אירוני הוא משתמש בשפה השכלתנית, אך למעשה דוחה את תכניה ואת משמעויותיה. הדיונים שבחיבור זה עוסקים בתפיסת האלוהות של מהר"ל, בסדרו של היקום, בתפיסת הנפש ובתורת הנבואה. לראשונה מתוודע הקורא הזהיר להגות מפורטת שכולה לעומתיות ושלילה. 

היצירתיות האסתטית היא ביטוי חשוב של הרוח האנושית, והמגע בינה לבין הדתיות והלאומיות מרתק ומרשים כאחד. חיבור זה עוסק במגמות אסתטיות בהגות הציונית הדתית. הוא נע בצירים אחדים. ציר אחד הוא תמטי: החיבור מציג תנודה מניתוח תפיסות פילוסופיות לניתוח יצירות ספרותיות שנכתבו בידי סופרי התנועה. ציר שני הוא כרונולוגי: החיבור פותח בתפיסות ציוניות דתיות שהתנסחו בתקופת הכינון של התנועה וממשיך בניתוח היצירתיות האסתטית בשנים האחרונות. ציר שלישי הוא דיסציפלינרי: החיבור נע מהפילוסופי לחברתי, ומשקף את הלך הרוח האסתטי בציונות הדתית לאורך שנות קיומה.