חדש על המדף

רש״י ראה לפניו שלוש שליחויות קדושות, ולהן הקדיש את מפעלו הספרותי המגוון: פרשנות המקרא והתלמוד, חיזוק הקהילה היהודית, פולמוס עם הנצרות. בעוד ששתי השליחויות הראשונות זכו לעיסוק נרחב בספרות המחקר, השליחות השלישית נדונה באופן חלקי בלבד. "רש״י והפולמוס היהודי־הנוצרי" בא למלא חלל זה. החיבור נכתב בפרספקטיבה היסטורית רחבה הכוללת את פועלו של רש״י בתחומים רבים ומגוונים, הקשורים במישרין או בעקיפין בפולמוס היהודי־הנוצרי שצבר תנופה גדולה בימיו. הכנסייה הנוצרית במאה השלוש־עשרה ראתה ברש״י את אויבה העיקרי בטענה שהוא פגע בקדושי הנצרות ובמאמציה להעביר יהודים על דתם. רש״י מתגלה בחיבור זה כמי שנטל על עצמו אחריות כבדה לגורלם של גולי ישראל בימיו ובמיוחד באירופה, וכאדם תקיף ונמרץ בניגוד לתדמיתו המקובלת. רבים מדברי הפולמוס של רש״י נמחקו בידי הצנזורה הנוצרית, מחיקות המשתקפות בדפוסי הפירוש. מנגד, דברי הפולמוס של רש״י נשתמרו בכתבי־יד, שבהם נעשה שימוש נרחב בספר.

רבים וטובים עסקו בהיבטיה הלאומיים של השואה, וכך גם בהיבטיה הדתיים. אך עד כה טרם הוצגה תמונה מקיפה במבט דתי-לאומי על השואה – אירועיה, קושיותיה, השלכותיה. חסר זה מבקש למלא קובץ המאמרים שאלי שרופה באש. ייחודם של הוגים ציוניים דתיים בכך שאינם חוששים מהתמודדות עם השואה והשאלות הקשות שהיא מעלה – החל מהרב יוסף דב סולובייצ'יק כבר במהלכה ועד לר"מים המלווים את תלמידיהם לפולין. הם מעניקים מקום של כבוד לחוויה הנשית בעבר ולקול הנשי בהווה, אינם מחפשים אשמים אלא מביטים קדימה על תפקידן המתמשך של הציונות והמדינה. אינם חוששים להקשות על מנהיגיהם הרוחניים ואינם מהססים להציע דעות מנוגדות לשלהם. כל אלו יחדיו הופכים את השיח הדתי-לאומי על השואה למעיין שופע, אשר רק מעט מזעיר ממימיו נשאבו לעמודים אלו. 

ספר זה חוגג את תל אביב: העיר, הרעיון, המציאות והדימוי. תל אביב - שכונה של יפו שזכתה למעמד של עיר רק כשחגגה חצי יובל לייסודה - הייתה ונותרה גם רעיון וחזון, משאת נפש ומושא לקנאה וטינה; נושאו של שיח פוליטי ותרבותי רווי בדימוייה, בתדמיותיה ובמותגיה; עיר כרך ובה בעת עיר קרתנית, עיר עברית ועיר עולם. מדינת תל אביב היא ישות רעיונית בלתי נפרדת מן השיח העכשווי על תל אביב ועל מקומה המרכזי והשנוי במחלוקת בהוויה הישראלית.

שבויה בדימויה עוסק בכינונה של מדינת תל אביב כאפשרות גאו פוליטית ותרבותית בתקופת המדינה שבדרך ובוחן את תולדות בידולה מהיישוב הציוני וממדינת ישראל. הוא משרטט קווי מתאר לדיון בהיסטוריה התרבותית של דימויים ותדמיות, מטבעות לשון וקלישאות, תפיסות רעיוניות ותבניות אידאולוגיות, שאיפות ורחשי לב, שמבססים את מעמדה הייחודי של מדינת תל אביב במדינת ישראל ואת היותה היבט חיוני של המצב הישראלי.

בשעות הבוקר המוקדמות ביום שישי, 27 באוקטובר 1911, נשמע קול ירייה בחוות כינרת. הרועה אלכסנדר ברקנר כיוון אקדח אל ליבו ושם קץ לחייו. הכדור פילח את בית החזה ויצא מגבו. ברקנר גסס שעות ארוכות, גנח, צעק והתפתל. דקות אחדות לפני שנפח את נשמתו השתתק ועצם את עיניו. סיפור חייו ומותו של החלוץ אלכסנדר ברקנר נשכח, אך מתוך היומן שהותיר אחריו, ורואה אור כעת, מצטיירת ועולה דמותו המורכבת על לבטיה ועל מצוקותיה. כותב היומן לא היה ממנהיגיה הידועים של העלייה השנייה – נקודת מבטו היא של פועל פשוט החי בשוליה של החברה החלוצית וטרוד בצרותיו ובחולשותיו. כתיבתו חפה מכל תחבולה אידיאולוגית – ודווקא בזכות זה אפשר ללמוד מהיומן לא רק על קשייו שלו, אלא גם על קשייהם של בני דורו, בטרם עמעם או עיוות הזיכרון את המעשה ההיסטורי.

סיפור חייו של ברקנר מרתק ונוגע ללב. יש לו חשיבות רבה להבנת תקופת העלייה השנייה כולה. לפנינו מקור היסטורי אותנטי המשקף את חיי הפועלים באותה העת: המפגש עם אנשי העלייה הראשונה, כיבוש העבודה והשמירה, האכזבה מן הארץ ומתושביה, הייאוש ומפח הנפש, התאבדויות וירידה מן הארץ. מחד גיסא, חוויותיו של ברקנר הן אישיות וייחודיות; מאידך גיסא הן חוויות קולקטיביות של דור, שעלה לארץ-ישראל בעקבות הקול הקורא של יוסף ויתקין ומות הרצל, ביקש לבנות את הארץ ולהיבנות ממנה ולהקים בה חברת מופת עובדת אדמה ודוברת עברית.

ספר שופטים מציב אתגר גדול בפני לומדיו. לאחר המנהיגות הלאומית של משה ושל ויהושע, ולפני המנהיגות הגדולה של המלכים, הנהיגו שופטים את העם. למרבה ההפתעה, אין המשכיות ישירה להנהגה לאומית ריכוזית, ורק כשהתעוררו בעיות מדיניות קשות שלח ה' מנהיג לפתור את הבעיה. תקופת
השופטים מתוארת כרצופה בהתמודדויות דתיות־צבאיות ומאופיינת בחוסר יציבות, הספר אף מסתיים בתמונה של אנרכיה קשה. והינה ספר שמואל חוזר שוב להנהגה לאומית.
מהו תפקידה של תקופת השופטים בין השמשות של המנהיגים הלאומיים? מדוע היה צורך לעבור מהנהגת יהושע להנהגת המלכים דרך הנהגת השופטים? מהו מסרו של ספר שופטים?
חוקר התנ"ך פרופ' אליהו עסיס מציע בספר זה מענה לשאלות אלה, והבנה חדשה של ספר שופטים ושל מטרתו באמצעות ניתוח צמוד ומדוקדק של סיפוריו. מתוך ספר שופטים עולות תובנות מרתקות גם על תקופת המקרא וגם על ימינו אנו.

ביאור מאת הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ) בסגנונו המיוחד לחיבורו המיוחד של הצמח צדק, העוסק הן בעומק כוונות התפילה והן בעצם היחס בין הקב"ה לעולמות.

לראשונה בהיסטוריה העתיקה מתפצל העם היהודי למרחבי קיום שונים בבבל ובארץ ישראל. הפיצול הזה מעורר שאלות עמוקות של זהות באשר קבוצה מרכזית מהעם מתנתקת מאדמתה.
במשך כמה זמן ובאיזה היקף המשיכו יהודי בבל לחוש קשורים לארץ ישראל כ"נחלת אבותם"? האם העתקת היהדות מן הארץ והתבססות בדת ללא ריבונות שינו באופן מהותי את הגדרתם, ולו בעיני עצמם?
שיבת ציון יוצא למסע בעקבות היהודים שעזבו את ביתם בירושלים לפני חורבן בית המקדש הראשון, דרך נבואות ירמיהו ויחזקאל, ומביט על הגלות בעיני משוררי תהלים ונביאי התקופה.
הוא עוקב אחר עלייתם של זרובבל ושבי ציון לארץ יחד עם חגי וזכריה, צולל למורכבות ההיטמעות בבבל במגילת אסתר, מלווה את עלייתו של עזרא ואתגריו ומגיע עד לימי נחמיה בתקופת המלך ארתחשסתא. במאה וחמישים שנים אלה התגבש לראשונה סיפורה של אומה בין שני מרכזים. היו אלה שנים של טלטלה, של חיפושי דרך, של געגועים, של השתלבות במרחבי החיים החדשים, של הזמנה לחתור בחזרה, של דמיונות על בית שמחכה לילדיו ושל מציאות שמדכאת את הדמיונות הללו.

ספר זה חושף לראשונה את דמותו של הר' חײם מװלוז'ין, ראש ישיבת װלוז'ין המיתולוגי, הישיבה שהפכה לאם כל הישיבות בעת החדשה, מתוך שאלותיהם של תלמיד ישיבתו בשנים האחרונות של חײו. השאלות נוגעות כמעט בכל תחום של החײם היהודײם וחושפות אדם שקול ומלומד, איש הלכה ואיש קבלה, עם חוש הומור ובעל השקפת עולם מגװנת ומעמיקה. עד עכשיו דנו בהגותו של ר' חײם מתוך ספרו נפש החײם בלבד, ספר שנועד להנחיל את התפיסה האמונית ותורנית של ר' חײם. ספר זה, שמקורותיו הוסתרו בתוך ספרים שונים ובכתבי יד שאיש לא עמד על מוצאם וחשיבותם עד היום, מוסיף את הפן היומיומי של ראש ישיבה, ומחנך, איש הלכה, ואיש הגות, הדואג לתלמידיו ולעתיד עמו.

רבי יחיא אלצ'אהרי היה מגדולי חכמי תימן ומשורריה. אלצ'אהרי חי במאה ה-ט"ז. נולד בעיר צ'אהרה ככל הנראה בשנת רס''ה (1505), נלקח לחיי עולמו על פי ההשערה הרווחת בשנת שמ''ג (1583). אלצ'אהרי חי בתפר שבין מסורת תימן הקדומה שעסקה רבות בלימוד מדעים, מדרשים ופילוסופיה במקביל ללימוד ההלכה, לבין הגעת ספרי הדפוס וחדירת הקבלה ומנהגים נוספים וחדשים לתימן.

אלצ'אהרי חיבר בין עולם הפילוסופיה, ההלכה וההשכלה לבין עולם הקבלה, הסוד והרוח. כמו כן הוא שילב בין מדעי הרוח וההשכלה ללימוד ההלכה. אלצ'אהרי היה גדול המשוררים בתקופתו ובין גדולי משוררי תימן בכלל. הוא כתב ספר על מסעותיו ובנוסף כתב תשובות הלכתיות לשאלות שנשאל על ידי חכמי תימן.

אלצ'אהרי היה סופר פורה ביותר. כתביו וחיבוריו עוסקים במקרא, משנה, אגדה, הלכה, פילוסופיה, שירה וקבלה. מהם ניכרת גדולתו והיקף ידיעותיו הרחבות. אלצ'אהרי היה חכם תימני, שהיה פתוח לעולם ספרותי חילוני ואף שאב ממנו את הדברים שהיו בעיניו נצרכים וחשובים. מתוך כתביו ניכרת השכלתו הרחבה, בעיקר בספרות הקבלה והשליטה בכל מכמני הספרות העברית והערבית של ימי הביניים וכן ההשכלה החילונית. הספר עוסק בשיטתו הפרשנית תוך הבאת דוגמאות וביסוס פירושיו לבראשית.