חול המועד סוכות

בימי חול המועד אסורה "מלאכת עבודה", ועיקר העניין הוא כיבודו באכילה, בשתייה ובלבוש חג.

אמרו חז"ל: "המבזה את המועדות אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק בעולם הבא" (אבות ג, יא. סנהדרין צט ע"א). ועל המשנה הנ"ל כתב ר"ע מברטנורא: "והמבזה את המועדות – ימים של חול המועד עושה בהן מלאכה או נוהג בהן מנהג חול מאכילה ושתיה". חכמינו ז"ל אינם מדברים על יו"ט ועל חילולו, אלא דווקא על ימי חול המועד וייחודם.

הדבר תמוה, שהרי חול המועד מקצתו חול ומקצתו מועד. אם קדושת ימים אלו כה רבה וחשובה מדוע לא תיקנו חכמים ימים אלו לימי שבתון לכל דבר ועניין, שכן כך היו נשמרים ימים אלו במלוא הקדושה וכך היו נאסרים כל האיסורים?

אלא ההפך הוא הנכון!

דווקא שילוב זה של קודש וחול המעורבבים זה בזה יחדיו יוצרים מציאות חיים מיוחדת המאפשרת חיבור חזק ואיתן בין תחושת הרוממות של חגי תשרי לעבודת הבורא בימי החול, שבהם שרוי האדם בענייניו.  הרי מדובר כאן בשני קצוות. מחד גיסא, קשה לו לאדם להתעלות בקדושה כה גדולה ועצומה, ומאידך גיסא, לחזור בבת אחת לשגרת החיים הנמרצת והיום-יומית לאחר צאת החג. לאדם יש טרדות מרובות, ובימות החול הן בראש מעייניו ומונעות ממנו להתמסר לה' יתברך בצורה מסיבית ומקיפה. לעומתם, השבת והמועדים מנתקים את האדם לחלוטין מכל עסקיו ומחברים אותו ישירות לה'.

האדם זקוק להדרגתיות בחייו. ללא ימים כימי חול המועד היו ימים שאדם היה מרגיש בימים הקדושים של חגי תשרי קִרבה גדולה לבורא יתברך, ולאחריהם, באותם ימים של חול, היה חש ריחוק גדול מבוראו.

זוהי קדושתם של ימי חול המועד: ימים של חול הם, וימי מועד הם. מלאכות נאסרו בחול המועד וחלקן לא נאסרו, ולשמחה ניתנו כדי שיוכל האדם להכניס את מציאות הקדושה לתוכן החיים היום-יומי.

 

על כן תוקנו ימים אלו המייחדים אווירה של קדושה בימי החול; כדי ליצור מציאות חיים בריאה ואיתנה של עבודת הבורא בכל העתים והזמנים.

 

מבוסס על רעיונות מהאתר: