בעין חינוכית (125)

רקע:

בימים האחרונים מוטרדים יותר ויותר אנשים מהאופי שלבשה ההתארגנות לתהליך בחירת הרבנים הראשיים הבאים. רבים חשים כי מתגלעת מחלוקת שספיחיה אינן רק לשם שמים וכי במבחן המעשה האווירה הציבורית המלווה את התהליך אינה ראויה.  

 

 

 

הרב יונה גודמן, ראש תחום חינוך אמוני, מכללת אורות ישראל

​

דף זה אינו מתכוון להקדיש עוד מאמר לשאלה את מי ראוי לבחור וכיצד, אך המערכה על דמותה של הרבנות הראשית בדור הבא ועל דמותם של הרבנים הראשיים עצמם זוכה לדיווחים מתוקשרים, לאו דווקא מחמיאים, והשאלה היא כיצד על המחנך או על ההורה להסביר לילדיו את המתרחש. לנו, השואפים לחנך ולהתחנך, אין תפקיד מעשי בתהליך הציבורי, אך יש לנו תפקיד חיוני בהסברת המציאות לילדינו ולתלמידינו ואת זה ננסה בע"ה לעשות כעת.

 

הנחות יסוד שניתן ללבן עם התלמידים

א.       כל עוד לא זכינו לנביא שיאמר לנו בשם ה' את מי למשוח, כל שיטת בחירה אנושית תכלול יתרונות וחסרונות. הרצון שהרבנות תייצג את העם כולו, הביא מקדמא דנא להכרעה ליצור מנגנון שיש בו שילוב של רבנים ונציגי ציבור. ממילא, מנגנון זה מושפע גם משדה הכוחות שמשפיע על הפוליטיקה בחיי יום-יום. אמנם יש מי שטוען ששורש הבעיה הוא שהפוליטיקאים אינם נותנים לרבנים לקבוע לבד, ברם כמדומני שיש גם חילוקי דעות משמעותיים בין קבוצות של רבנים מסוימים, כך שלא זה מה שיביא מזור לתהליך כולו. הקב"ה בונה עלינו שנדע לקיים דיון לשם שמים, להקשיב איש לרעהו ולהכריע בצורה מכובדת.

ב.       יש להתבונן על המתרחש מתוך מבט רחב. הציבור הדתי-לאומי הוא ציבור אידיאולוגי. בהיותו כזה, טבעי שיש בתוכו תת-זרמים מובחנים החושבים שנכון יותר להדגיש ערכים שונים מתוך האידיאולוגיה הרחבה. מציאות זו הביאה לכך שפעמים רבות הזרמים השונים בתוכנו חלקו ביניהם בדבר הדמות הרצויה לשמש כרב ראשי. כך למשל לאחר פטירתו של הראי"ה היו בתוך המזרחי חילוקי דעות ביחס לדמותו הרצויה של הרב הראשי האשכנזי הבא. הרב מימון (מראשי המזרחי) תמך ברב חרל"פ ואילו הרב ברלין (אף הוא מראשי המזרחי) תמך ברב הרצוג (שנבחר). כן אירע גם בבחירות בתשכ"ד (1964) בעת שהיו מראשי הציבור הדתי-לאומי שתמכו ברב אונטרמן ואחרים שתמכו ברב גורן. לשון אחר, עצם העובדה שיש מחלוקות אידיאולוגיות ותורניות אינו פסול, ומחלוקות אלו מתגלות גם בחילוקי דעות בדבר הרב הראשי הרצוי לישראל, כאשר אנשים וקבוצות מנסים לפעול למען מי שלדעתם מתאים יותר לתפקיד. כך היה מעולם, ובמישור זה אין במתרחש בימינו שום פסול. אירועים דומים התרחשו אף במשך אלפי שנות ההיסטוריה של עם ישראל.^[1]

ג.        אמנם יש כעת רעש ומהומה סביב הדעות השונות בדבר תהליך הבחירה, אך צריך לזכור שחלק מזה אינו נובע ממעשיהם של רבנים, אלא מאופייה של התקשורת. התקשורת חדלה מזמן לדווח על החדשות והיא עסוקה לא מעט בלייצר אותן. היא יוזמת פנייה לאדם ולוחצת אותו בריאיון עד שהוא אומר משפט, לעתים חריף. לאחר מכן היא מייצרת כותרת צבעונית גדולה (לאו דווקא מדויקת) ואז פונה לבעל עמדות אחר בטיעון "ראית מה פלוני אמר בפרהסיה? אתה חייב להגיב!". וכך, במקום חילוקי דעות שקטים המתנהלים בצנעה, אנו מקבלים סערה תקשורתיות. עלינו לדעת שחלק (אך לא כל) הסערה נובעת מליבוי מכוון של כלי התקשורת, שהתעצם בדורנו גם בגלל כלים שפשוט לא היו בעבר (אתרי אינטרנט זמינים ועוד).

ד.       הערות רקע אלו מאפשרות מבט רחב יותר על המציאות העכשווית, אך אין בהן כדי להסתיר את העובדה שיש גם מחלוקות בין רבנים, לעתים נוקבות, סביב דמותם של הרבנים הראשיים הבאים. ברם, אף כאן נדרשת התבוננות רחבה. עלינו לזכור שמי שפועל בנושא מאמין שיש מועמד שיקדם את עם ישראל מאוד ועל כן הוא משקיע זמן ועמל, במסירות נפש, למען קידומו. חברו חושב כך על מועמד אחר ופועל למענו במסירות כדי לקדם את הנראה לו כאמת. לעתים הדיון ביניהם הוא נוקב, ולעתים תלמידיהם ו"מקורביהם" הם שנסחפים (מאוד!) ופועלים בשיטות שרבותיהם לא כלל לא העלו על דעתם.

ה.      אחרי כל זה, בתקשורת מדווחים על מעשים ועל התבטאויות שכפי שהן מוצגות, אני מתקשה להבין. זו המציאות וכעת על כל אחד מאתנו לבחון את תפקידו האישי ואת מסקנותיו האישיות.

 

מה תפקידנו בעת הזו?

א.       פעמים רבות עֶמדתי האישית היא שיש לדבר עם תלמידים או עם ילדים על סוגיות אקטואליות רגישות ומסעירות. באותם אירועים הצעירים יודעים הכול דרך התקשורת, ולא ייתכן שייחשפו רק לפרשנות עיתונאית ולא למבט תורני מאתנו. לעניות דעתי, במקרה הנוכחי המדיניות צריכה להיות הפוכה. רבים מאוד הצעירים שלא מתעניינים כלל בנושא. הם מדלגים על המאמרים המלומדים בעניין (כולל אלו המופיעים בדפי פרשת שבוע המיועדים לצעירים). אין שום עניין או צורך לגרור אותם מיזמתנו לתוך הצד האפל ורווי האשמות של העניין. היכן שניתן, הייתי משאיר את הצעירים מחוץ לצד הפרקטי של המתרחש.^[2]

ב.       חובתנו לזכור שיש גם "היום שאחרי". אם צעירים יחשבו שרב א' פוסל את רב ב', וכי רב ב' פוסל את רב א', הם עלולים להשתכנע ששניהם צודקים. אופן חשיפתם למחלוקות הנוכחיות עלולה לערער את עצם יחסם לרבנים באשר הם, וחלילה גם לתורה. עלינו לעשות כל מאמץ להשאירם בטהרתם. יש לנו מה ללמוד מכל תלמיד חכם והתורה היא חיינו ואורח ימינו. אוי לנו אם נשב בשולחן השבת או בסלון המשפחתי ונשמיץ רב פלוני או אלמוני (בין בפה בין בשפת הגוף...). לא ייתכן להיות ביקורתי כלפי המהומה וסגנונה ובה בעת לדבר בסגנון דומה עם ילדינו. המחיר הרוחני של לשון הרע כזה הוא קשה מנשוא גם במובנים חינוכיים פשוטים.

ג.        שורשיו של הדיון הנוכחי יונקים גם ממחלוקות ענייניות וחשובות המתנהלות לשם שמים. כן יושב העניין על הבנת תפקידה של הרבנות והפוטנציאל הגלום בקיומה. הרוצה לעסוק בנושא ראוי לו שיבחן עם ילדיו או עם תלמידיו את הצדדים העקרוניים של הנושא והמחלוקות. בין השאר ניתן לבחון ולדון: מה גורם לנו לרצות שבתוך מדינת ישראל הקמה לתחייה תהיה גם רבנות ראשית? מה זה מלמד על דרכנו הדתית-לאומית? עם בוגרים יותר ניתן לבחון שאלות אחרות, כמו מה רצוי יותר ברמה התאורטית (ללא קשר לשמות מסוימים) בימינו: רב ראשי גדול בתורה שהוא ראש הרבנים או רב ראשי גדול בתורה המיטיב להפיץ את דבר ה' ברבים? מה עדיף: רב ראשי גדול בתורה שיש סיכוי שיהיה מקובל על הציבור החרדי, או רב ראשי גדול בתורה שיש סיכוי שיהיה מקובל על הציבור החילוני? סוגיות אלו הן חשובות, ענייניות ומאפשרות לנו להתבונן במתרחש מתוך מבט עקרוני מבלי להיגרר לפינות אפלות המרדדות גם אותנו.

ד.       בה בעת, נוכח אופי חלק מהמחלוקות שהתעוררו כעת, ניתן להקדיש דיון אחר לתפקידנו האישי כאשר אחרים חלוקים ביניהם. עלינו ללמד כי חובתנו הוא לא להיגרר ללשון הרע; לא להישען על דיווחים תקשורתיים מפוקפקים; לא ליטול חלק בשדה הארסי של התגוביות (טוקבקים) – אלא להמשיך להתבונן בעין טובה על כל אדם ולשאול את עצמנו מה נוכל ללמוד ממנו.

ה.      אחרון חביב: כשאנו רואים מחלוקת שמסביבה נדמה שיש ספיחים לא מכובדים, עלינו להפנות את המבט פנימה; לשאול מה נוכל ללמוד מזה על תפקידנו כאשר אנו חלוקים עם חברינו; כיצד עלינו להתנהל כדי שמחלוקות תתקיימנה לשם שמים, תוך חילוקי דעות אך לא חלילה בחילוקי לבבות. זאת ועוד, אם אנו חושבים שסוגיה מסוימת פוגעת חלילה בכבוד התורה בזירה הציבורית, נשאל את עצמנו ואת תלמידינו מה נוכל לעשות בעצמנו ובאופן התנהלותנו כדי להוסיף כבוד שמים בפרהסיה.  

הבה נשמור יחדיו על מבט ענייני הבוחן את המתרחש מתוך פרופורציה רחבה. נקפיד לא לאבד "קשר עין" עם המטרה – טיפוח אורח חיים אישי וציבורי של קידוש השם וגילוי התורה בארץ. ואף על פי שיתמהמה, נמשיך לבנותו בכל יום שיבוא.

 

 

---

[1]         בקצה ניתן לציין אפילו את הדחתו של רבן גמליאל דיבנה, נשיא ישראל (עקב יחסיו עם רבי יהושע) ומינויו של רבי אלעזר בן עזריה במקומו, וכן

             את השלב הבא שבו נוצרה רוטציה מסוימת בין שני גדולי עולם אלו (ראו למשל ברכות כח ועוד).

[2]       יש בודדים שכן קוראים ומוטרדים, על כן כדאי להציע פעילות רשות (בבית הספר) או לגשש בבית, כדי לראות אם יש מישהו המעוניין לבחון יחד

           אתכם את הצדדים העקרוניים של הדיון על בחירת הרבנים הראשיים הבאים.

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

מבט חינוכי על כבוד הרבנות

מחבר:

גודמן, הרב יונה