מהו "מָצוּק" ומהו "מָצוֹק"?

פינת הלשון

​מָצוּק (וי"ו בשורוק) = מדרון תלול ביותר, סלע זקוף וגבוה המתרומם בצורה אנכית, עמוד, יסוד מוצק; כך: "השן האחד מצוּק מצפון" (שמואל א יד, ה); ובצירוף "מצֻקי ארץ" (שמואל א ב, ח), במשמעות – היסוד שהעולם הושתת עליו.
מָצוֹק (וי"ו בחולם) = מצוקה, דוחק, לחץ. כמו: "איש מצוֹק" (שמואל א כב, ב) – איש אומלל הנמצא במצוקה; צר ומצוֹק מצאוני (תהלים קיט, קמג).

בהזדמנות זו: קוּף = חור בראש המחט; קוֹף = בעל החיים; קוֹף או קוּף = שם האות ק.

(מתוך מילון ספיר, מילון שוויקה, מילון אבן שושן ומילון העברית המקראית, קדרי).

 

חזרה לדף פינת הלשון

 
 


 

 

מחבר:
ברוש, יעל