שמות שהתגלגלו לעברית מן הארמית והמשמשים בצורת נקבה נכתבים בה"א בסופם: סדנה, דוגמה, טיוטה, טבלה, פסקה, קופסה, גרסה, אתנחתה, משכנתה, אדרבה, אולפנה. יוצא מן הכלל כתיב המילה סבתא.
בשימוש ברבים כשֵרות שתי הצורות: דוגמות ודוגמאות, טבלות וטבלאות וכו'. אין קשר בין צורת הריבוי "–אות" לכתיב באל"ף בארמית (למשל במילה הארמית דוגמא), מה עוד שהריבוי "-אות" מצטרף בלשון חז"ל גם למילים שאינן מסתיימות באל"ף, כגון מרחץ-מרחצאות, פנקס-פנקסאות.
אם לביטוי יש תחליף עברי, עדיף לכתוב אותו: במקום "לכל מאן דבעי" – ראוי לכתוב "לכל המעוניין".
(מתוך האקדמיה ללשון העברית; לאה צבעוני, עברית כהווייתה, עניינים כלליים)