מחנכים באמונה - לימוד לקראת אירוע בת המצווה

טקס בת המצווה מוכר לנו מקהילות איטלקיות החל מסוף המאה ה-19, על אף שאין לו אזכור במסורת היהודית. בתחילת המאה ה-20 החל להתפשט המנהג של חגיגת בת מצווה בחוגים דתיים בארץ ובתפוצות. היו מפוסקי ההלכה שהתנגדו לטקס: הטקס נתפס כחיקוי למנהגי תנועת הרפורמה, וכמו כן היה חשש מנוכחות מעורבת של נשים וגברים. הרב משה פיינשטיין לא ראה הצדקה ותועלת לחגיגת בת המצווה (אך גם לא לחגיגת בר מצווה...). היו פסיקות שהתירו לחגוג בת מצווה ובלבד שידאגו כי שמחת בת המצווה תשמש "חיזוק [...] להשלטת רוח תורה ומצוות בלב בנות ישראל" (הרב יעקב יחיאל וינברג, בעל השרידי אש).
ר' יוסף חיים מבגדאד ("בן איש חי") קבע בשלהי המאה ה-19 כי חובה על הנערה לשמוח ביום בת המצווה, ללבוש בגד חדש או חגיגי ולברך ברכת שהחיינו על שזכתה והגיעה לגיל מצוות. ברוח זו פסק הרב עובדיה יוסף שחגיגת בת מצווה היא סעודת מצווה "ומנהג נכון הוא". דומה כי חגיגת בת המצווה התקבלה ברוב קהילות ישראל כמנהג "הגון וטוב".
מתוך הכרה במשמעות העמוקה של "בת המצווה" יש כיום מספר מסגרות המקיימות תכניות שבהן עוסקות הבנות בלימוד לקראת כניסתן לעול מצוות. את התכנית "האישה היהודית לדורותיה" יזם מכון מתן – מכון תורני לנשים ללימוד תורה. התכנית עוסקת בהכנת הבת לכניסתה לעול מצוות ומתמקדת בלימוד תורה. בתהליך הלימוד פוגשת הבת בדמויות מופת נשיות מן ההיסטוריה היהודית מתקופת המקרא, תקופת חז"ל, ימי הביניים, העת החדשה ועד ימינו ממש. במרכז התכנית עומד הלימוד בחברותא של הבת עם האם, ואף יתר הפעילויות בתכנית נבנות מתוך התייחסות מתמדת לקשר חדש ומיוחד בין האם ובתה העומדת על סף גיל ההתבגרות. תכנית זאת פועלת ביותר ממאה מסגרות, בקהילות אורתודוקסיות וחילוניות ברחבי הארץ ובעולם.