מקור כתוב לאגדה תלמודית

 

על אף האמור לעיל, יש עדויות לנוהג כתיבת הדברים שהיו אמורים להימסר רק בעל פה. עדויות ישירות הובאו כבר על ידי חוקרים דגולים שסיכמו את הנושא,[1] וגם עדויות עקיפות רבות הובאו בחשבון.[2] ליברמן קבע שהמשנה לא התפרסמה כטקסט יחיד לפני המאה החמישית, ופרסומה היה "פרסום בעל פה".[3] האזכור הראשון של "ספרים של משנה" של בני ארץ ישראל שהיו גנוזים בימי השלטון הביזנטי נמצא במאה התשיעית, בדברי פירקוי בן באבוי.[4] עם זאת, קיום גיליונות עזר ששימשו את התנאים והאמוראים מוסכם במחקר.[5]

במקורות חז"ליים מוזכר נוהג של כתיבת התכנים הבאים:

·      הלכות [תוספתא, שבת יג, ד; בבלי, שבת קטו ע"א; ירושלמי, מעשרות ב, ג (מט ע"ד); ירושלמי, כלאים א, א (כז ע"א);[6]בבלי, תמורה יד ע"ב];

·      תרגומים [תוספתא, שבת (ליברמן) יג, ב];

·      ברכות [ירושלמי, שבת טז, א (טו ע"ג)];

·      אגדות [ירושלמי: ברכות ה, א (ט ע"א); כלאים ט, ג (לב ע"ב); מעשרות ג, ד (נא ע"א); שבת טז, א (טו ע"ג); בבלי: ברכות כג ע"א–ע"ב (Firenze II.1.7); שבת פט ע"א (Vatican 108); שבת קנו ע"א (אוקספורד 366); גיטין ס ע"א (130Vatican ); בבא מציעא קטז ע"א (Hamburg 165); בבא בתרא נב ע"א (Firenze II-I-9)].

 

מעניינת הדוגמה הבאה: "אשכח רבי אחא בר יעקב[7] דהוה כתיב בספר אגדתא דבי רב: בן נח נהרג בדיין אחד, ובעד אחד, שלא בהתראה, מפי איש ולא מפי אשה, ואפילו קרוב [בבלי, סנהדרין נז ע"ב (Karlsruhe-Reuchlin 2)]".

חומר הלכתי מובהק היה כתוב בספר האגדות שנמצא בבית מדרשו של רב. אפשר להניח שנוהג כתיבת האגדות היה שכיח יותר ומותר לכתחילה במאה הרביעית [בבלי, תמורה יד ע"ב (Firenze II.1.7); שם, גיטין ס ע"א (Vatican 130)], ואילו איסור כתיבת ההלכה עמד בתוקפו. לכן התלמידים כתבו במקרה הצורך הלכות בספרי אגדות.

נמצא בידינו מקור אחד הנושק לתחום ההלכה מתקופת התנאים שנערך בצורה כתובה – מגילת תענית. מחקר רב נעשה על ייחודיותה.[8] בספרות חז"ל מוזכרים גם חיבורים כתובים אחרים:[9]

·      מגילת יוחסין [בבלי, יבמות מט ע"ב; ירושלמי, תענית ד, ב (סח ע"א)];

·      ספר יוחסין [בבלי, פסחים סב ע"ב; ירושלמי, פסחים ה, ג, (לב ע"א)];

·      מגילת חסידים [ירושלמי, ברכות י, ח (יד ע"ד); ספרי, דברים מח];

·      תרגומים כתובים [תוספתא, שבת יג, ב; ירושלמי, מגילה ד, א (עד ע"ד)];

·      ספר גזרתא [מגילת תענית, ד' בתמוז];

·      מגילת סמנין [בבלי, יומא לח ע"א; ירושלמי, שקלים ה, ב (מט ע"א)];

·      מגילת סתרים [בבלי, שבת ו ע"ב; ט ע"ב; בבלי, בבא מציעא צב ע"א];

·      שאלות על הלכות טרפה [בבלי, חולין צה ע"ב].

בכל זה יש לדון על רקע ספרות רבה שנכתבה בעברית מחוץ לבית מדרשם של חז"ל – ספרים חיצוניים וספרי כת מדבר יהודה. היחסים בין לשון המקרא ללשון חז"ל בתקופת הבית השני כבר נידונו במחקר.[10]

מעשה בינאי המלך

מחקרים מסוימים מנסים לאתר את המסורות הכתובות בקטעי האגדה ולהבדיל אותן מן המסורות השנונות.[11] נדון בדוגמה נוספת מסוג זה – סיפור היסטורי.

אחד המקורות של המידע ההיסטורי על תולדות יהודה בימי החשמונאים הוא הסיפור המובא בתלמוד הבבלי, קידושין סו ע"א. נביא אותו בצורת סינופסיס של כמה כתבי יד:[12]

 

Oxford Opp. 248(367)	תניא מעשה בינאי המלך שהלך לכוחלית שבמדבר וכבששם ששים עיירות ובחזרתו היה שמח
Munich 95	תניא מעש' בינאי המלך שהלך לכוחלית שבמדבר וכיבששם ששי' כרכי' ובחזרת' היה שמח'
Vatican 111	תניא מעשה בינאי המלך שהלך לכוחלית שבמדב[ר] וכבששם ששים כרכים ובחזרתו היה שמח
Oxford Opp. 248(367)	שמח' גדולה וקרא לכל חכמי ישר' אמ' להן אבותי(כם)[נו] אכלו מלוחים בזמן שהיו עסוקין
Munich 95	גדול'  ושלח וקר' לכל חכמי ישר' וא' להם אבותינו       אכלו מלוחים בזמן שהיו עסוקין
Vatican 111	שמחה גדולה וקרא לכל חכמי ישר' ואמ' להם אבותינו היואוכלים מלוח' בזמן (הזה) שהיו עוסק'

 

Oxford Opp. 248(367)	בבניין בית המקדש אף אנו נאכל מלוחים זכ' לאבתינו והעלו מלוחים בשלחנות של זהב ואכלו
Munich 95	בבנין בית המקד' אף אנו נאכל מלוחי' זכר לאבותינו והעלו מלוחי' על שולחנו' של זהב אכלו
Vatican 111	בביניין בית המקדש אף אנו נאכל מלוחי' זכר לאבותינווהעלו מלוחין על שולח' של זה[ב] ואכלו
Oxford Opp. 248(367)	היה שם איש אחד לץ רע ובליעל ואלעזר בן פועירא שמו ואמ' אלעז' בן פועיר' לינאי המלך ינאי המלך
Munich 95	והיה שם לץ רע ובליעל ואליעז' בן פועיר' שמו ויאמר אלעזר בן פועיר' לינאי המלך ינאי המלך
Vatican 111	והיה שם אדם אחד לץ רע ובליעל ואלעזר בן פוערא שמו ויאמר אלעזר בן פוערא לינאי המלך ינאי
Oxford Opp. 248(367)	לבם של פרושים עליך א"ל ומה אעשה אמ' לה' הקם להםבציץ שבין עיניך הקים לה בציץ שבין עיניו
Munich 95	בלבם של פרושי' עליך ומה אעש' א' לה לו הקם להם בציץ שבין עיניך הקים להן בציץ שבין עיניו
Vatican 111	המלך בלבן של פרוש' עליך ומה אעשה א'ל הקם להם בציץ שבין עיניך הקים להן בציץ שבין עיניו
Oxford Opp. 248(367)	היה שם זקן אחד ויהוד' גזירא שמו ויאמר יהודה בן  גזירא לינאי המלך רב לך בכתר מלכות
Munich 95	והיה שם זקן אחד ויהוד' בן גריר' שמו ויאמ' יהוד' בן גריר' לינאי המלך ינאי המלך רב לך כתר מלכו'
Vatican 111	והיה שם זקן אחד ויהוד' בן גדירא שמו ויאמר יהודה בןגדירא למלך רב לך כתר מלכות

 

Oxford Opp. 248(367)	הנח לך כתר כהונ' לזרעו של אהרן שהיו אומ' אמו נשבית במודיעית ויבקש הדבר ולא נמצא
Munich 95	הנח כתר כהונ' לזרעו של אהרן שהיו או' אמו נשבית במודיעי ויבוקש הדבר ולא נמצ'
Vatican 111	הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן שהיו או' נשבית אמובמודעית ויבקש הדבר ולא נמצא
Oxford Opp. 248(367)	ויבדלו חכמי ישר' בזעם ויאמר אלעז' בן פועיר' לינאי המלך ינאי המלך הדיוט שבישר' הוא כך הוא דינו
Munich 95	ויכולו חכמי ישר בזעם ויאמ' אלעזר בן פועיר' לינאי המלך ינאי המלך הדיוט כך הו' דינו
Vatican 111	ויבדלו חכמי ישר' בזעם ויאמר אלע' בן פועירא לינאי המלך ינאי המלך הדיוט שביש' כך הו' דינו
Oxford Opp. 248(367)	אתה הוא מלך וכ"ג אמ' לו ומה אעשה א"ל אם אתה שומע לעצתי רמסם
Munich 95	ואת' מלך וכהן גדול כך הוא דינך א"ל ומה אעש' א"ל אם את' שומע לעצתי רומסם
Vatican 111	ואת מלך וכהן גדו' כך הוא דינך  אמ' לו ומה אעשה אמ' לו אם את שומ' לעצתי רומסם
Oxford Opp. 248(367)	ותורה מה תהא עליה כרוכה ומונחת בקרן זוית וכל הרוצה ללמוד יבא וילמוד
Munich 95	א"ל ותור' מה תה' עליה א"ל ותו הרי כרוכ' ומונח' בקרן זוית כל הרוצ' ללמוד יבא וילמוד
Vatican 111	אמ' לו ותורה מה תהא עליה אמ' לו והלא היא כרוכה ומונחת בקרן זוית  וכל הרוצה ללמ' יבא וילמד

 

Oxford Opp. 248(367)	אמ' אביי ואיתימ' רב נחמ' בר יצחק מיד נזרקה בו מינות דהוה ליה למימר התינח תורה שבכת'
Munich 95	א' אביי ואיתימ' רב נחמן בר יצח' מיד נזרק' בו מינות דהוה ליה למימ' תינח תור' שבכתב
Vatican 111	אמ' אביי ואיתימ' רב נחמן בר יצחק מיד נזרקה בו מינותדאיבעי למימ' ליה תינח תורה שבכתב
Oxford Opp. 248(367)	תורה שבעל פה מאי ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירהועל ידי יהודה בן גזיר'
Munich 95	שבעל פה מאי ותיועץ הרע' על ידי אלעזר בן פוער'  ועל ידי יהוד' בן גדיד'
Vatican 111	תורה שבעל פה מאי ותיועץ הרעה על ידי אלעזר בן פוערא ועל ידי יהודה בן גודגדא
Oxford Opp. 248(367)	ויהרגו כל חכמי ישר' והיה העולם משתומם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את התורה ליושנה
Munich 95	ונהרגו חכמי ישר' והיה העול'  משתומ' עד שבא שמע' בן שטח  והחזיר תור' ליושנה
Vatican 111	ויהרגו כל חכמי ישר' והיה כל העולם כולו שמם עד שבא שמעון בן שטח החזיר את תורה ליושנה

 

הסיפור זכה לתשומת לב החוקרים, בעיקר היסטוריונים,[13] אשר דנו ביחסי מלכי בית חשמונאי לפרושים.[14] הם לא הגיעו לעמק השווה בשאלה אם גיבור הסיפור הוא יהונתן אלכסנדר (127 לפנה"ס‏ – 76 לפנה"ס) או אביו יוחנן הורקנוס הראשון (164 לפנה"ס‏ – 104 לפנה"ס).[15] פעמים רבות[16] הקבילו והשוו את הסיפור למסורת המובאת בכתבי יוספוס בן מתתיהו,[17] אבל אותנו עכשיו מעניין לא הערך ההיסטורי של הסיפור, אלא ערכו הספרותי.

הסיפור ערוך לכאורה כמו סיפורים אגדיים רבים, על כל מאפייניהם.[18] אפשר לזהות בו מטבעות לשון האופייניות לאמנות הסיפור, כמו המספר הטיפולוגי 60: "כבש ששים עיירות" – "וַנִּלְכֹּד [...] שִׁשִּׁים עִיר" (דברים ג, ד) – "ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא וחרוב מיניה שתין מחוזי, ואכול מיניה שתין מחוזי, ומלחו מיניה שתין מחוזי" (בבלי, בבא בתרא עג ע"ב). יש בסיפור גם קווי לשון רבים האופייניים ללשון חז"ל: "שמח שמחה גדולה", "עסוקין", "הדיוט", "כרוכה", "הנח לו", "מה תהא עליה" ועוד רבים. באחת הגרסאות ניתן גם לזהות מאפיין אחד של לשון האמוראים – שימוש במילת יחס "ב-" במקום "על":[19]"בשלחנות של זהב" בכתב יד אוקספורד לעומת "על שולח' של זה[ב]" בכתב יד וטיקאן.

ניתן לראות כאן גם את התופעות הייחודיות לארמית הארץ-ישראלית, כמו השימוש בבניין הפעיל במשמעות בניין קל: "אמ' לה' הקם להם בציץ שבין עיניך הקים לה' בציץ שבין עיניו" – "ר"מ חמי אפילו סב עם הארץ ומקים ליה מן קומוי ואמר לא מגן מאריך ימים" (ירושלמי, ביכורים ג, ג [סה ע"ג]).

עם זאת, ניתן לראות שבסיפור זה יש ריכוז גבוה מאוד של ביטויים וצורות שאינם מתועדים בלשון חכמים, לא בלשון התנאים ולא בלשון האמוראים,[20] ואילו במקרא יש לצורות אלה מקבילות ברורות. לא בכדי זיהה בו דניאל שוורץ,[21]"קטע ממקור עתיק יומין; מסקנה זו נשענת גם על לשון הקטע".[22] חיים רבין[23] השווה אותו לקטעים סיפוריים דומים בסגנון (בבלי, נדרים ט ע"ב, משנה, יבמות טז, ז), וניתח אותם בקצרה:

הזמנים ההפוכים [...] השימוש בשם-פעולה חז"לי בתפקיד של מקור נטוי ("בחזרתו"), הכול על רקע של תחביר ומילון חז"ליים, משווים לסיפורים אלה מראה דומה ללשון התפילות.[24] אלה כנראה ציטטות מתוך ספרים עתיקים של היסטוריה, אגדה וסיפור חסידים, מן הסוג שנשמר לנו בספרים כגון יהודית, שושנה, יובלות או מכבים א', וכן במגילת בראשית הארמית. ספרות זו ברובה קדמה לתקופת התנאים, ואין לנו עד כה הוכחות שספרים ממין זה נתחברו בתחום השפעתם של חז"ל.

כדי לאושש את קביעתו של רבין, נביא בטבלה את התופעות המקראיות שבסיפור, נציין את המקבילות בספרי המקרא ואת הדרכים להבעת אותה המשמעות בלשון חז"ל. נשתמש בגרסת כתבי יד אוקספורד ווטיקאן; הסיבות לכך יפורטו בהמשך.

 

ביטוי	מקרא	חז"ל
וקרא לכל חכמי ישר' אמ' להן	וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם (שמות יב, כא) וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר (מלכים א כ, ז)	שלח דוד וקרא להם: מה לכם ולבית שאול? (ירושלמי, קידושין ד, א [סה ע"ב])

 

ביטוי	מקרא	חז"ל
היה שם איש אחד(במשמעות "איש פלוני") ו[...] שמו	וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹמָנוֹחַ (שופטים יג, ב) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה (שמואל א א, א)	היה שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן ובבא בן בוטא שמו(בבלי, גיטין נז ע"א) אדם אחד יש שעלה מבבל, והלל הבבלי שמו (בבלי, פסחים סו ע"א) היה שם תלמיד אחד שבא לבית המדרש לפני חכמים תחלה ור' יוסי הגלילי שמו (בבלי, זבחים נז ע"א) היה שם פקח אחד אמר ליה מאילו את מתיירא (בראשית רבה [תיאודור-אלבק] וישב פד)
לץ רע ובליעל	זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן (משלי כא, כד) עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט (משלי יט, כח)	ושם היה אדם רשע טיטוס בן אשתו של אספסיאנוס העז פניו(אבות דרבי נתן, נוסחא ב, פרק ז)
לבם של פרושיםעליך	וַיֵּדַע יוֹאָב בֶּן צְרֻיָה כִּי לֵבהַמֶּלֶךְ עַל אַבְשָׁלוֹם (שמואל ב יד, א)	משמעות אחרת: ההוא דאתא לקמיה דרב הונא, א"ל: לבך עלך? א"ל: לא, ושרייה. (בבלי, נדרים כא ע"ב)
רב לך	וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף (דברים ג, כו) רַב לָכֶם [...] וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' (במדבר טז, ג)	אמ' לו: מה זה בן אילים? לא דייך ששימשת תחת כהן גדול שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם, אלא שאתה מבקש ליטול לך כהונה (תוספתא, יומא א, ד)[25]

 

ביטוי	מקרא	חז"ל
ויבקש [כי"י אחרים – ויבוקש] הדברולא נמצא ויבדלוחכמי ישר' בזעם	וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ (אסתר ב, כג)	שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם? [...] בדקו ולא מצאו(בבלי, יבמות עח ע"ב)
ויבדלו חכמי ישר' בזעם	הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת (במדבר טז, כא)	"אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים [...]" (דברים ד, מא) אין לי אלא שהפריש משה (ספרי במדבר, מסעי קנט)[26]
ותיועץ הרעה[27]	וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הַזְּקֵנִים [...] לֵאמֹר אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים לְהָשִׁיב אֶת הָעָם הַזֶּה דָּבָר (מלכים א יב, ו)	יעצו עליך רעה ומתו (בבלי, ברכות נו ע"ב)
ויהרגו כל חכמיישראל	אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה' כֹּהֵן וְנָבִיא (איכה ב, כ) וְדָתָא נֶפְקַת וְחַכִּימַיָּא מִתְקַטְּלִין (דניאל ב, יג)	נזכר רבן גמליאל שנהרגוהרוגים בתל ארזא (משנה, יבמות טז, ז)[28]
ויהרגו כל חכמיישראל והיה העולםמשתומם[29] [...] החזיר את התורהליושנה	וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּהתִּשּׁוֹמֵם (קהלת ז, טז)	הואיל ועוקרין את התורהמבינותינו נגזר על העולם שהואשמם (תוספתא, סוטה טו, י)

בין מטבעות לשון אלה יש צורות מקראיות מובהקות שאין כמותן בלשון חז"ל על כל רבדיה, והן חמישה פעלים עם ו' ההיפוך (ויבוקש, ויאמר, ויבדלו, ותיועץ, ויהרגו).[30] יתרה מזאת, הצורות "ויבדלו", "ותיועץ", "ויהרגו" אינן מתועדות במקרא כמות שהן ולא בלשון המגילות,[31] אלא הן נגזרו מחדש מהפעלים המקראיים. הצורות האלה לא הוכנסו בסוגייתנו בשיטת "גזירה והדבקה"; הן פרי שליטה פעילה בלשון המקרא.

מלבד דמיון לסגנון לשון המקרא יש בקטע הנידון גם קווים משותפים עם לשון מגילות ים המלח:

1.    המילה "בליעל" במשמעות "רע" מתועדת 69 פעמים במגילות;[32]

2.    צורת "ויקטל" המקראית עם ו' ההיפוך משמשת לעתים רחוקות גם בטקסטים הנראטיביים מים המלח.[33]

 

עכשיו נוכל להסביר למה העדפנו את כתבי יד אוקספורד ווטיקאן. בכתבי יד אלו נמצאות הצורות המקראיות הדורשות עיון, ואילו בכתב יד מינכן ניתן לראות במקומן צורות אחרות השייכות ללשון חז"ל: "וקרא לכל חכמי ישראל – ושלח וקרא לכל חכמי ישראל"; "בשולחנות של זהב – על שולחנות של זהב"; "היה שם איש אחד לץ רע ובליעל – היה שם לץ רע ובליעל"; "לבם של פרושים עליך – בלבם של פרושים עליך"; "ויהרגו כל חכמי ישראל – ונהרגו כל חכמי ישראל". אין סיבות להחלפה מכוונת של צורות חז"ליות במקבילותיהן המקראיות. מוסכם בין החוקרים ש"מקראיזציה" של לשון חז"ל החלה רק בעידן הדפוסים הראשונים, ולא פעלה בכתבי יד קדומים וטובים.[34] אם כן, בהסתמך על הכלל lectio difficilior potior אפשר להסיק שהמקורות עם הצורות המקראיות – כתבי יד אוקספורד ווטיקאן – נאמנים יותר.

נשים לב גם לחילופי הנוסחאות בין כתבי היד השונים ובין מקומות שונים באותו כתב יד בשם אחד הגיבורים: בן גזירא – בן גדירא – בן גרירא – בן גדידא. החילופים האלה נובעים לכאורה מטעויות הכתיב (ז–ד–ר) ולא משגיאות הזיכרון.

כל התופעות האמורות לעיל יהיו מובנות אם נניח שהמעשה בינאי המלך היה מנוסח לכתחילה לא כסיפור בעל פה, אלא כיצירה בכתב. כידוע, סגנון הכתיבה העברית בימי חשמונאים היה קרוב לעברית המקראית. יצירות מסוימות חיקו את הסגנון המקראי באופן כמעט מושלם (מגילת ההודיות,[35] דברי המאורות); יצירות אחרות התרחקו ממנו מעט (סרך היחד, ברית דמשק, מלחמת בני אור בבני חושך);[36] היו גם חיבורים שבהם השפעת לשון חז"ל והארמית הייתה ניכרת (מקצת מעשי התורה, מגילת הנחושת,[37] 4QTohorot);[38] ובתעודות מדבר יהודה השפעת לשון המקרא מעטה.[39] הקטע שלפנינו הוא אחד השלבים בתזוזה זו: אין זה טקסט עם השפעה חזקה של לשון חז"ל, אלא טקסט בלשון חז"ל עם השפעה חזקה של לשון המקרא. כך ניתן לראות בטקסט זה חוליה מקשרת נוספת בין לשון המקרא ללשון חז"ל.

---