מתי נשתמש במילה פְּרִיסָה ומתי בפְּרִישָׂה?

צמד המילים פריסה ופרישׂה מייצג שני כתיבים שקולים של אותה מילה. הכתיבים מקורם בתקופות שונות של העברית: הכתיב בשי"ן הוא מתקופת המקרא; הכתיב בסמ"ך – מלשון חז"ל.
נהוג להבחין בין שני הכתיבים באופן הבא: 
פרישׂה (spreading): מתיחה, פתיחה לרווחה (של מפרש, כנפיים, קלפים, ידיים וכו') 
פריסה (slicing): חיתוך לפרוסות (כגון פריסת לחם); התפרסות של כוחות בשטח (deployment)
בשורשים פרס/פרשׂ מוצאים גם את הביטוי פרישת שלום – ביטוי מאוחר שמקורו בתפילה ("פרוש עלינו סוכת שלומך" – מתוך תפילת ערבית לשבת ולמועדים). המילה פְּרוֹשׂ בתפילה נכתבת דווקא בשי"ן, כמו בכתיב הקדום, התנ"כי, של המילה. היום מקובל גם הכתיב "פריסת שלום", בסמ"ך.
קיים גם ביטוי הנכתב תמיד בסמ"ך והוא כנראה בא משורש אחר: בפרוס החג – ביטוי שמקורו בלשון חז"ל. במשנה נמנים שלושה חגים (פסח, שמיני עצרת ושבועות) שהביטוי הזה חל עליהם: בשלושה פרקים בשנה תורמין את הלשכה: "בפרוס הפסח, ובפרוס העצרת, ובפרוס החג" (משנה, שקלים ג, א). משערים שהמילה "בפרוס" בביטוי הזה מקורה במילה היוונית paros שפירושה "לפני".
במקורות, הכתיבים "פרס" ו"פרשׂ" שימשו לשתי המשמעויות בערבוביה:
• בתנ"ך, בספר משלי: פרישה במשמעות של פתיחה לרווחה: רֶשֶׁת, פּוֹרֵשׂ עַל-פְּעָמָיו (כט, ה)
• לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי: הנוטע אוהלין בשבת [...] אינו אלא כפורסן ומקפלן בשבת (שבת כ, יז)
• ובתוספתא: מעשה בר' אליעזר שהיה מיסב בסוכתו ... אמר לו מהו לפרוס עליה סדין (סוכה א, ט) 
• בספר איכה: עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם, פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם (ד, ד)
• ובתלמוד הבבלי: דאת בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים (פסחים ג ע"ב)

 

(מתוך אתר האינטרנט "השפה העברית")