מתי נשתמש במקף?

​שתי מילים ויותר המצטרפות למושג אחד, יש המסמנים במקף את הקשר ההדוק ביניהן: בעל-הבית, בית-מדרש, אב-בית-דין שיקול חברתי-כלכלי, ארץ-ישראלי (ולא ארצישראלי) וכדומה.
מקף זה צמוד למילה שלפניו וצמוד למילה שאחריו. מקומו בקו הגובה העליון של האותיות, אך יש קושי רב לעשות זאת בתכנות עיבוד התמלילים. לפיכך הגישה הבסיסית היא להמעיט במקפים. צירופי מילים כנ"ל יכולים להיקרא היטב גם בלי מקפים. כותבים בית ספר, על ידי וכדומה. 
ראוי לסמן מקף אחרי תחיליות ולפני סופיות. 
תחיליות:
אי: אי-צדק, אי-אמון
אין: אין-סופי (ולא אינסופי), אין-ספור
בין: בין-לאומי (ולא בינלאומי), בין-אישי (ולא בינאישי)
דו: דו-צדדי, דו-שיח, דו-שנתי
חד: חד-פעמי, חד-ערכי
על: על-יסודי, על-קולי
רב: רב-לאומי, רב-תרבותי
תת: תת-קרקעי, תת-שר
סופיות:
על: פרויקט-על, אל-על
מה: זמן-מה, דבר-מה

(האקדמיה ללשון העברית)