בעין חינוכית (54)

"טוב להודות לה' ", אומר משורר התהלים במזמור ליום השבת (תהלים צב). פשוטים הם הדברים. ברור ש"טוב להודות לה' "! וכי יעלה על דעתו של מאן דהוא כי רע להודות לה'?

 

 

 

הרב עזריאל אריאל, רבו של היישוב עטרת ועורך כתב העת 'צהר'

​​

אלא שאין הדברים אמורים רק במציאות פשוטה בה חסדי ה' נגלים אלינו באופן ברור וחד-משמעי, אלא גם במציאות מורכבת יותר, מציאות המזכירה את אותו "יום" עליו מדברת נבואת זכריה, אשר הוא "לא יום" וגם "לא לילה"; מציאות המתקבלת ברגשות מעורבים (זכריה יד, ז).

נסתיימה מלחמת עזה תשס"ט. הלב מלא סיפוק מדברים רבים:

·         עם ישראל קם כלביא והתנשא כארי, יצא למלחמה באויביו וסיים אותה כשידו על העליונה;

·         רוח הגבורה של חיילי צה"ל ומפקדיו עליה עוד ידובר;

·         רוח הקדושה שנסכה הרבנות הצבאית ביוצאים למערכה;

·         כוח העמידה של תושבי הדרום;

·         רוח ההתנדבות של אזרחים רבים לסייע לאחיהם בכל דרך;

·         האומץ של מקבלי ההחלטות לצאת למלחמה, להתעלם מביקורת ברחבי העולם ולפגוע באויב גם כשהוא מסתתר במסגדים

      או  מאחרי גבם של אזרחים;

·         ההסכמה הלאומית הרחבה;

·         הפגיעה הקשה בחמאס;

·         התבדות החשש מאבֵדות כבדות לכוחותינו תוך נסים גלויים שאך מעטים מהם סופרו;

·         מיעוט הנפגעים בעורף;

·         החזרת ההרתעה;

·         החזרת כבודם של ישראל תוך הבהרה כי דם יהודי אינו הפקר;

כל אלה מחייבים תודה גדולה לריבונו של עולם!

מאידך גיסא, בוקעים ועולים גם קולות של אכזבה, תחושה של החמצת-מה. מדוע נפסק המבצע באִבּוֹ?

מדוע לא הוכה האויב לגמרי? מדוע הוחזרה אליו כה מהר היכולת להתחמש ולשקם את כוחו? מדוע לא זכינו לשחרר את גוש קטיף ולחדש בו את ההתיישבות? ומדוע עוד פעם אנו הולכים וקוברים את טובי בנינו כאשר נראה כי בקרוב נידרש לצאת למערכה נוספת?

בדיוק על מצב מורכב כזה, בו מתערבבים בלב קולות של שמחה עם קולות של אכזבה, כותב המשורר: "טוב להודות לה' ". טוב נעשה אם נלמד את עצמנו להפנות את המבט דווקא אל "חצי הכוס המלאה" (מה גם שהיא מלאה הרבה יותר מחציה) ונסיח את דעתנו לרגע מן "המחצית הריקה". "טוב להודות לה' " גם אם לא נתמלאו כל משאלותינו, גם אם מה שנעשה היה "מעט מדי ומאוחר מדי".

במציאות דומה עמד חזקיהו המלך בזמן בו ניצלה ירושלים עיר הקודש באורח פלא. גייסות אשור פשטו בכל הארץ והחריבו את כל ערי השפלה. במסע מהיר אחד הגיעו עד שערי ירושלים. ואז, כאשר רובו של הציבור כבר נואש וביקש להיכנע לצבא אשור, בא הנס. בלילה אחד מתו כל חיילי אשור. ירושלים נשארה לפליטה (מלכים ב פרקים יח–יט). אולם הנס הגדול בא "מעט מדי ומאוחר מדי". רק ירושלים שרדה. כל הארץ חרבה. נותרה ירושלים כמו "סוכה בכרם", כמו "מלונה במקשה", כמו "עיר נצורה" (ישעיהו א). אילו היה חזקיהו מתגבר על הקושי ואומר אז שירה לפני הקב"ה, כי אז היה מסע סנחריב נחשב כמלחמת גוג ומגוג, וחזקיהו עצמו היה נעשה משיח. אולם הוא לא ידע לומר שירה, ואנו לא זכינו לראותו כמשיח (בבלי, סנהדרין צד).

עלינו ללכת בדרכו של המשורר ולדעת כי "טוב להודות לה' ". קודם כול – כי זה טוב מצד עצמו. כך נכון וכך ראוי. לדעת להכיר תודה וטובה. אולם זה גם טוב לנו. טוב לנו להתבונן במבט חיובי. לדעת למקד את המבט במה שיש, במה שזכינו לו בשבועות אלה של מלחמה. דווקא המבט בצד החיובי הוא שיאפשר לנו למנף את ההצלחה ולהמשיך אותה להתקדמות חיובית הלאה. היכולת "להגיד בבוקר" את חסדי ה' נובעת מאותו הכוח לומר את "אמונתך בלילות", לראות את יד ה' אפילו במצב הנתפס כהסתר פנים. מי שרואה את ההנהגה האלהית כשהיא "בסתר המדרגה" יכול לראות אותה ביתר קלות כשהיא בוקעת ועולה באורו העולה של השחר.

קמעא קמעה באה הגאולה. כנראה, עוד לא איכשר דרא ['כשר הדור'] לתקן את כל קלקולי ההתנתקות. ההתקדמות לכיוון זה היא אִטית, אולם דווקא זה מאפשר לה להיות יציבה יותר. בעוד שהרשעה צומחת במהירות "כמו עשב" אך ימיה קצרים, הצדק צומח לאט לאט, "כתמר יפרח" או "כארז בלבנון", אשר צמיחתם אטית עד מאוד, אך איתנה. כבר עתה ניתן להבחין בשינוי תודעתי עמוק, גם אם עדיין לא בא לידי ביטוי במסקנות הסופיות. ניתן לחוש כי עם ישראל שב אל עצמו, ויותר מכך – שב באופן גלוי יותר אל ה' אלהיו.

"טוב להודות לה' ". כשם שעמדנו בשבועות הקודמים בתפילה ובבקשה לישועה, כך עלינו לומר פרקי הודיה על עטרת הניצחון אשר נתעטרנו בה בסיומה של מלחמה זו, תוך תפילה שיתקיימו בנו כל נבואות הנחמה והישועה.

 

הרהורים חינוכיים:

א.       האם הנטייה לראות את החצי הריק של הכוס נובעת ממחלוקת במציאות, או ממבנה נפשי ומפגם במידות?

ב.       האם היכולת למתוח ביקורת והתכונה של "טוב להודות" יכולים לדור יחד באישיות אחת?

ג.        האם אפשר לחנך את תלמידינו (ואת עצמנו) להעצמת התכונה של "טוב להודות"? אם כן, כיצד?

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

בעין חינוכית 54.pdf

מחבר:

הרב עזריאל אריאל