י"ג מידות של רחמים תופסות מקום מרכזי בתפילות בכלל ובתפילות הימים הנוראים בפרט. חז"ל העידו מפי הקב"ה כי "ברית כרותה לשלוש עשרה מידות שאינן חוזרות ריקם" (שבת יז ע"ב). אחרי עדות מפורשת כזו, חובה עלינו לברר מה מהותן של י"ג מידות, וכיצד עלינו להשתמש בהן.
הפעם הראשונה שי"ג מידות מוזכרות בתורה היא לאחר חטא העגל. במשא ומתן שמנהל משה עם הקב"ה שימחל לעם ישראל, הוא מבקש ממנו שיראהו את כבודו. ההתגלות עצמה באה כשעלה משה אל האלוקים לקבל לוחות שניים. משה מבקש מה': "הודיעני נא את דרכיך". (שמות לג, יג) דרכיו של ה' הן המידות והדרכים שבהן הוא מנהיג את העולם. על בקשה זו נענה משה בחיוב – "אני אעביר כל טובי על פניך". (שם, יט) רש"י מסביר:
הגיעה השעה שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני צריך ללמדך סדר תפילה. שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל הזכרת זכות אבות, כסבור אתה שאם תמה זכות אבות אין עוד תקווה, אני אעביר כל מידת טובי לפניך על הצור, ואתה נתון במערה, וקראתי בשם ה' לפניך – ללמדך סדר בקשת רחמים אף אם תכלה זכות אבות, וכסדר שאתה רואה אותי מעוטף וקורא י"ג מידות הוי מלמד את ישראל לעשות כן, ועל ידי שיזכירו לפני רחום וחנון יהיו נענין, כי רחמיי לא כלים.
התשובה לבקשת משה היא גילוי י"ג מידות. כוחן של המידות כה רב, שאף אם תיתם זכות אבות, יש עצה לעם ישראל כיצד לעורר את רחמי ה'.
הגמרא במסכת ר"ה (יז ע"ב) מציגה תיאור מופלא כיצד הייתה תשובת הקב"ה למשה:
מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם [...]. אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם.
המהר"ל (נתיב התשובה, פרק ו) מדייק במילות הגמרא "סדר תפילה", ומסביר שהקב"ה לא לימד את משה תפילה בעלמא, אלא "סדר תפילה", שעיקר הלימוד במידות אינו אמירתן, אלא לדעת מהן דרכי ה' והנהגותיו כשנידבק בהן.
חז"ל הסבירו במקומות שונים כיצד מידבקים בדרכיו של הקב"ה:
מה המקום נקרא רחום וחנון [...] אף אתה הוי חנון ועשה מתנת חנם לכל, נקרא המקום רחום [...] אף אתה הוי רחום, נקרא המקום צדיק [...] אף אתה הוי צדיק [...] (ילקוט שמעוני, רמז תתעג).
המהר"ל מסביר שההתעטפות בטלית מסמלת את הריכוז של המתפלל בה', שאינו פונה לשום דבר אחר אלא כולו מרוכז בתפילה ואינו פונה מה'. העיטוף בטלית מסמל את הקריאה לה' שהיא בכוונה שלמה מעומק הלב. כשאדם פונה באופן כזה לבוראו בדבקות שלמה, אז הקב"ה פונה אליו באותו אופן.
את הפסוק "וראית את אחורי" (שמות לג, כג) מבארים חז"ל שהראה הקב"ה למשה את הקשר של תפילין. הגמרא בברכות (ז ע"א) קובעת שלא רק בני ישראל מניחים תפילין, אלא אף הקב"ה מניח תפילין. ונשאל שם: מה כתוב בתפילין של הקב"ה? והתשובה היא: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". הקשר הבלתי-מתנתק והמיוחד שיש בין עם ישראל והקב"ה בא לידי ביטוי בתפילין. בתפילין של עם ישראל כתובות הפרשיות שעניינן הדיבוק, ההתמסרות והנאמנות שלנו לבורא עולם, ובתפילין של ה' כתוב השבח הגדול שלנו כעם שאין שני לו.
השם משמואל (כי תשא, שנת תאע"ט) מדייק בדברי חז"ל שהקב"ה הראה למשה במעמד המדובר קשר של תפילין. במעמד המכונן והמרגש שבו משה מקבל מתנת עולמים – י"ג מידות שאינן שבות ריקם, הקב"ה מראה לו קשר של תפילין כדי להדגיש לו שהקשר בינו ובין עמו יתמיד לעולם. גם אם תמה זכות אבות, וגם אם אנו שרויים בטומאה גדולה, יש לנו במה לגשת אל הקב"ה ולעורר את רחמיו.
הלכה היא שי"ג מידות נאמרות רק בציבור. אכן אפשר שהפרט לבדו אינו יכול להשיג דבקות מוחלטת בה' כדי להפעיל את י"ג מידות, אולם הציבור – כציבור, יכול אף יכול.
מהדברים לעיל עולה שהמתנה הגדולה שקיבלנו טומנת בתוכה אחריות גדולה של הידבקות בדרכי ה'. גישה מיוחדת בעניין זה מוזכרת בבני יששכר. לדבריו, דברי חז"ל על י"ג מידות, ש"אם יעשו לפניי כסדר הזה, אני מוחל וכו' ", אינם באים לומר שמתנת י"ג מידות לא תעזור אלא למי שידבק בה' דבקות מוחלטת, אלא שדי לו לאדם שיקרא את המידות הללו, וכבר ייוושע. הוא מוכיח את דבריו מהמידה הראשונה של י"ג מידות, מידת א-ל, כי ביחס אליה אי אפשר לומר מה הוא א-ל אף אתה היה א-ל.
יהי רצון שנזכה להידבק בדרכיו ובמידותיו של הקב"ה ולהשתמש כראוי במתנה המופלאה של י"ג מידות כדי לעורר עלינו את מידת הרחמים.