דף הבית > עיונים בסידור התפילה - שיר של יום שישי

עיונים בסידור התפילה - שיר של יום שישי

דפי מאורות (5773-39)
ה' מלך גאות לבש:
סוד הגאות האלוקית והאנושית
 

מזמור צג בתהלים ממלא תפקיד חשוב במספר מועדים בתפילות ישראל: כיום אנו מסיימים באמירתו את תפילת השחר ביום שישי וכן כוללים אותו כחלק מסדר קבלת שבת. בזמן שבית המקדש היה קיים היו הלוויים שרים מזמור זה ביום השישי.

 
 
עקב תפקידיו המהותיים במהלך ההיסטוריה היהודית ועד ימינו, קיימת חשיבות מיוחדת להבנת משמעות מזמור זה ולבירור הסיבות האפשריות לשיבוצו במועדים שבהם נשמת האדם מתכוננת למעבר בין חולין לקודש.
 
כאשר ניגשים לבירור משמעות המזמור ניכרת מגמה מרכזית השלטת לכל אורכו, חרף צירוף יסודות שונים במהלכו. מגמה זו, השאולה מעולם הטבע, מקורה בתופעת גאות הים. גלי הים העולים מעבר לשיעורם הרגיל והקבוע, המוזכרים בחלקו הראשון (פסוקים א–ב) המתרכז בהמלכת ה' ושבחו, "ה' מלך גאות לבש", חוזרים ומאפיינים את אופי ואת תנודת חלקו השני (פסוקים ג–ד) מבחינה תוכנית וצורנית כאחת. סמואל קולרידג', מגדולי המשוררים הרומנטיים באנגליה, הזכיר כי ייחודה של השירה על פני הפרוזה בגבשה את "מיטב המילים במיטב סדרן". לפיכך, סדר ותוכן חוברים יחד ובאמצעות יחידות מילוליות קצרות, החוזרות על עצמן באופן אנאפורי, מעניק הדובר-השר לתשבחותיו את תכונת גלי הים המתגברים ועולים על גדותם, "נשאו נהרות ה', נשאו נהרות קולם, ישאו נהרות דכים". מצודת דוד מפרש "דכים" כ"שטיפת גליהם", ואילו מצודת ציון מפרש זאת מלשון "דכא ושיברון". אם נשים לבנו למשמעות המטפורית של גאות ושפל, הרי שמצודת ציון מתייחס אל מצב השפל שבו הגלים יורדים אל מעבר לשיעורם הרגיל ובהשאלה לטבע האנושי, אל מצבי השיברון והדכדוך האוחזים בנו לא פעם, אך אינם מאפיינים את ההוויה האלוקית הנמצאת במצב של מלאות תמידית. לעומת זאת, מצודת דוד מתייחס כאן אל הגאות, אל המלאות שמעל ומעבר. ואכן למילה "גאות" משמעות נוספת המתקשרת אף לטבע האנושי בעצם תכונת המלאות שמעבר לשיעור הרגיל: אדם גאה הוא אדם המלא בערך עצמי על מעשיו. בין אם נבחר באחד משני הקטבים, בפירוש מצודת דוד או בפירוש מצודת ציון, בכל מקרה הפועל "ישאו" הוא זה המקדים ונותן את הטון, כלומר אף הנדכא יתנשא. תחושת הגאות והמלאות האדירה המאפיינת את הקב"ה מתעצמת ומתגברת בהמשך חלק ב, באמצעות תמונת הגלים האדירים המפארים בעצמתם ובזרימתם את ה' יתברך, "מקולות מים רבים אדירים משברי ים, אדיר במרום ה' ". המזמור מסתיים בחלקו השלישי והאחרון (פסוק ה) בקבלת עדות ה' והעבודה המקודשת בביתו לאורך ימים.
לנוכח תכונותיו האדירות של ה' יתברך לא ייפלא איפה כי מלכותו תתקבל בברכה, בנאמנות ולאורך ימים. אולם מדוע יחפוץ הוא האדיר בעבודתנו, בתפילתנו? שהרי אנו, בני האדם הקטנים, שפֵלה תכונת חיינו ובנויה מגאות ושפל, מרגעי שיא רוחניים מעל ומעבר לשיעור השגרה ואף מרגעי שפל גשמיים, מקטנות ואפסות. התשובה לשאלה זו נעוצה בסוד הגאות האלוקית המהווה מפתח לסוד הגאות האנושית.
התגמול לגאווה אנושית מוגזמת אף הוא מהדהד מתוך המזמור. מפרשים רבים, ובהם אברהם ישראל שרייר, מקבילים מזמור זה לשירת הים ומתוך הקבלה זו מהדהד סופם של בני אנוש גאים יתר על המידה כפרעה וכשרי מצרים, אשר באו אל סופם השפל: "סוס ורכבו רמה בים". יחד עם זאת, לדעתי המזמור בא לייצר באדם תחושת גאות הבאה מתוך היותו יצור בעל ערך הראוי לשיר לפני בוראו. תכונת ערכו של האדם, המתקשרת לייחודו כ"נפש ממללא" (פירוש אונקלוס, בראשית ז, ב), אשר נועדה לשורר בפני האל, חשוב שתתחזק בעיקר ביום השישי, הוא היום שנברא בו האדם. חיזוק לכך נמצא בדברי ההסבר בגמרא לבחירת מזמור זה כשיר של יום השישי: "על שם שגמר מלאכתו ומלך עליהן" (מסכת ראש השנה לא, א). נשאלת השאלה: מה משמעות המלכה זו בתום מעשה בראשית? האין מלוכתו של הקב"ה התקיימה מאז ומעולם? התשובה טמונה בהוויית האדם כיצור היחידי בכל הבריאה היכול לקבל על עצמו עול מלכות שמים, שכן רק הוא ניחן בכוח רצון ובבחירה חופשית, וכבר נאמר במדרש האותיות לרבי עקיבא,
שאלמלא שירה וזמרה שהם אומרים לפני בכל יום לא בראתי את עולמי. ומנין שלא ברא הקב"ה את העולם אלא בשביל שירה וזמרה, שנאמר (תהלים צו, ו) הוד והדר לפניו, עוז ותפארת במקדשו בארץ [...] ומנין שאף אדם הראשון פתח פיו בשירה, שנאמר (שם צב, א–ב) מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון (כרך ב, עמ' שמג–שמד, תחת האות א).
הראל פיש מוסיף שממדרש זה נלמד כי "בשביל השירה נברא העולם [...] העולם הנברא והמילה בשיח הברית ניצבים זה מול זה וקשורים זה בזה בעדות משותפת. העולם והמילה מעידים זה על זה". בעצם הווייתם (שירת מקרא: עדות ופואטיקה, 1993, עמ' 122), עדות זאת מהדהדת אף בסיום המזמור, "עדותיך נאמנו מאוד" (פסוק ה).
נדע נא אנו כי הגאות האלוקית כרוכה כחלק בלתי נפרד בגאות האנושית וכי באמצעות מילות תפילתנו נברא עולם שעליו גאה ה'. גאוותו זו כי רבה מואצלת עלינו במעגל אין סופי של זרימה ושפע כדי שנמשיך ונתפלל, נמשיך ונישא תפילתנו כגלים הגאים ואינם מגיעים אל שפלם, כגלים המתגברים והולכים ואינם חדלים לעולם. אמן ואמן.
 
 
ד"ר סמדר פלק-פרץ
מרצה בהתמחויות לאנגלית ולספרות
 
מקורות
1.       ספר תהלים מקראות גדולות עם תרגום יונתן, רש"י, אבן עזרא, רד"ק, רלב"ג, ר' ישעיה מטראגי, מצודת דוד, ומצודת ציון.
       ירושלים: המסורה תש"ג.
2.       מדרש אותיות דרבי עקיבא בבתי מדרשות, ב, בעריכת שלמה אהרון ורטהיימר. ירושלים תש"ג, עמ' שמג–שמד (תחת האות א).
3.       פיש, א' הראל. שירת המקרא: עדות ופואטיקה. רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1993.
4.       שריר, אברהם ישראל. פני שבת נקבלה. הוצאת ארז, תשס"ג, קישור מקוון באתר דעת:
 
 

 

מחבר:
פלק-פרץ, ד"ר סמדר