עיונים בסידור התפילה - אדון עולם

​

אֲדון עולָם אֲשֶׁר מָלַךְ. בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא:
לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצו כּל. אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמו נִקְרָא:
וְאַחֲרֵי כִּכְלות הַכּל. לְבַדּו יִמְלךְ נורָא:
וְהוּא הָיָה. וְהוּא הוֶוה. וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה:
וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי. לְהַמְשִׁיל לו לְהַחְבִּירָה:
בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית. וְלו הָעז וְהַמִּשְׂרָה:
וְהוּא אֵלִי וְחַי גואֲלִי. וְצוּר חֶבְלִי בְּעֵת צָרָה:
וְהוּא נִסִּי וּמָנוס לִי. מְנָת כּוסִי בְּיום אֶקְרָא:
בְּיָדו אַפְקִיד רוּחִי. בְּעֵת אִישָׁן וְאָעִירָה:
וְעִם רוּחִי גְּווִייָּתִי. ה' לִי וְלא אִירָא:

"אדון עולם" הוא פיוט המופיע בסידורי התפילה של רבות מקהילות ישראל, כעין הקדמה לתפילת שחרית. נוסח הפיוט שהובא לעיל הוא כפי שהוא מופיע בסידורי התפילה  האשכנזיים. בסידורי התפילה הספרדיים מופיע הפיוט בנוסח שונה מעט וארוך יותר. בחרנו להציג במאמר זה את הנוסח האשכנזי דווקא ולא הספרדי, כיוון שזהו הנוסח המוכר יותר בציבור כיום ובגלל המחלוקת בין החוקרים לגבי  מקוריותם של החלקים הנוספים בנוסח הספרדי (יש הטוענים שחלקים אלו התווספו בתקופה מאוחרת יותר ליצירת הפיוט ויש הטוענים שדווקא זהו הנוסח המקורי ובנוסח האשכנזי הושמטו חלקים ממנו).

כפי שהוזכר בפתיחה, הפיוט "אדון עולם" תפס מקום של קבע בסידורי התפילה של רובן המוחלט של קהילות ישראל ומהווה מעין "קונצנזוס" על רקע הבדלי הנוסח בין סידורי התפילה של העדות השונות. אולם דווקא על רקע זה יש נשאלת השאלה: סידור התפילה מעולם לא ננעל בפני תוספות חדשות, אך רובו ככולו סודר בתקופת גאוני בבל על בסיס קטעים תנ"כיים וקטעים נוספים מתקופת המשנה והתלמוד. מה הביא עם כן להכנסת פיוט לא מוכר זה לסידור התפילה? (זה המקום להוסיף ולומר כי בכל מה שקשור לפיוט זה, רב הנסתר על הנגלה ושאלות רבות לגביו נשארו פתוחות עד היום). נעמוד בקצרה על כמה משאלות אלו:

מתי נכתב  הפיוט ועל ידי מי? 
השערה רווחת במחקר היא כי מחברו של הפיוט הוא רבי שלמה אבן גבירול, אולם יש המייחסים אותו לרב שרירא גאון ויש המייחסים אותו למחבר קדמון יותר. תשובה סופית וברורה לשאלה זו – אין.

מתי הוכנס  הפיוט "אדון עולם" לסידור התפילה ועל ידי מי? לא ברור.

מדוע שובץ הפיוט דווקא לפני תפילת שחרית?
גם כאן אין מידע משמעותי שיכול לכוון אותנו לתשובה. זאת ועוד, על פי מילות השיר נראה שהיה סביר יותר לשייך את הפיוט לתפילת ערבית או לקריאת שמע שעל המיטה ולא לתפילת שחרית, על פי שתי השורות המסיימות את הפיוט:
 
בְּיָדו אַפְקִיד רוּחִי. בְּעֵת אִישָׁן וְאָעִירָה:
וְעִם רוּחִי גְּווִייָּתִי. ה' לִי וְלא אִירָא:

שורות אלה מדברות בעיקר על זמן השינה. אם כן, מדוע שובץ הפיוט דווקא לפני תפילת שחרית? לא ברור.

נשוב לשאלה שבה פתחנו את סדרת השאלות:
מה הביא את המסדר הלא-ידוע להוסיף פיוט מאוחר זה לסידור התפילה המבוסס על קטעים מספרי הקודש הקדומים לו בהרבה? וכן, מה גרם להתבססותו של הפיוט כהקדמה לתפילת שחרית?
גם בשאלה מרכזית זו אנו עומדים בפני שוקת שבורה ואין בידינו אפילו פרט קטן אחד שיכול להוביל להשערה הגיונית וממשית.

למרות שתשובה אין וגם לא כיוון כלשהו, אולי דבריו של רבי אליעזר מוורמס ב"ספר הרוקח" יכולים לתת לנו להרגיש קצת את האווירה שנוצרה במהלך השנים סביב פיוט זה. אולי היא שגרמה להתבססותו כקונצנזוס בסידורי התפילה של העדות השונות. אלו דבריו: 
כל מי שמכוון בעת התחלת "אדון עולם", כתב רבי יהודה החסיד ורב האי גאון ורב שרירא גאון, ערב אני בדבר שתפילתו נשמעת, ואין שטן מקטרג על תפילתו, ואין לו שטן ופגע רע בראש השנה ויום הכיפורים בתפילתו, ואויביו נופלים לפניו, ויש אומרים אף יצר הרע משלים אתו.

לסיכום, במאמר זה ניסינו להראות עד כמה רב הנסתר על הגלוי בפיוט שלכאורה מוכר לכולנו ושגור על שפתותינו. נסיים במאמר קצר מפי הרב חיים דרוקמן שליט"א,  המראה כיצד במילות הפיוט הנראות לכאורה כה פשוטות וברורות, מסתתרות משמעויות עמוקות יותר שבאמירה הרגילה והיום-יומית של הפיוט נעלמות מעינינו.
אֲדון עולָם אֲשֶׁר מָלַךְ. בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא:
לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצו כּל. אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמו נִקְרָא:

שתי השורות הראשונות של השיר מדברות על מלכותו של הקדוש ברוך הוא בזמן שלפני הבריאה מחד גיסא ובזמן  שלאחר הבריאה מאידך גיסא, ואז מגיעה השורה השלישית המעבירה אותנו מיידית לשלב שלאחר חורבן הבריאה:
וְאַחֲרֵי כִּכְלות הַכּל לְבַדּו יִמְלךְ נורָא:

נשאלת השאלה: הרי יש כאן עיוות שאין דומה לו! האם כל התהליך המופלא של בריאת כל היצורים יש מאין נעשה רק כדי להראות את מלכותו או את יכולתו של הבורא, ואחר שהושגה המטרה חוזר הכל לאין?
כדי להשיב על שאלה זו, אנו נדרשים לקרוא את השורה המקוממת בצורה שונה לחלוטין ממה שהורגלנו. יש כאן אמירה שבדרך כלל נסתרת מעינינו ואומרת כך:
וְאַחֲרֵי כִּכְלות הַכּל.  אין משמעותו לאחר חורבן כל הבריאה וחזרת היש לאין, אלא יש לקרוא מילים אלה במובן של: לאחר שכל היצורים יגיעו למעמד הרוחני הנשגב של כלות הנפש אל יוצרה, רק אז תהיה מלכותו של  הקדוש ברוך הוא באופן של "לְבַדּו יִמְלךְ נורָא".