עיונים בסידור התפילה- איזהו מקומן של זבחים – קדשי קדשים

[1] סידור התפילה שכתב רב עמרם גאון (המאה הט'), ראש ישיבת סורא שבבל, לבני ספרד.

 

 

בטור (אורח חיים, סימן נ) פסק כן להלכה וכתב:

קבעו לומר משנת איזהו מקומן של זבחים וברייתא דרבי ישמעאל של שלוש עשרה מידות [...] ומשנת איזהו מקומן קבעוה אחר פרשת התמיד משום דכתיב "ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי" (מלאכי א, יא) וכי בכל מקום מוקטר ומוגש, אלא אלו תלמידי חכמים שעוסקין בהלכות עבודה בכל מקום מעלה אני עליהם כאילו מקטירים ומגישים לשמי (מנחות קי ע"א).

מאחר שהוקבע פרק זה לאמרו בכל יום לצאת ידי חובת לימוד משנה בכל יום, כתבו הפוסקים שיש לאמרו בניגון של משניות (של"ה, מסכת תמיד) ושאין יוצא ידי חובה אלא מי שמבין משנה זו. אבל מי שאינו מבין מה תועיל לו קריאתו?[1]

מדוע בחרו הקדמונים דווקא משניות אלו ולא אחרות? לשאלה זו ניתנו מספר תשובות:

על פי דברי הטור הנזכרים לעיל, הסמיכו משניות אלו לפסוקים העוסקים בקרבן התמיד – מעניין לעניין באותו עניין.

הרא"ה תלמיד הרמב"ן נימק זאת בכך שבפרק זה אין מחלוקת והוא משנה ברורה הלכה למשה מסיני, ובכך מקיימים את הנאמר בגמרא: "אין עומדים להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה" (ברכות לא ע"א, וראו עוד כף החיים נ, א). אמנם לטעם זה קשה, שהרי בסיום הפרק שנינו "הפסח אינו נאכל אלא עד חצות" ודבר זה אינו לדברי הכול אלא רק שיטת רבי אלעזר בן עזריה, ואילו לרבי עקיבא, שגם ההלכה נפסקה כמוהו, הפסח נאכל כל הלילה. בשאלה זה נאמרו מספר יישובים. יש שכתבו שאף על פי שאין כולו הלכה, מכל מקום מאחר שרוב הפרק נשנה "בלא מחלוקת כלל הוא ראוי לשנות יותר משאר פרקים" (ריטב"א ע"ז, יא ע"ב), ויש שכתבו שגם ר"ע יודה שלכתחילה הפסח אינו נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבֵרה (פרי מגדים נ, ב).

 

על פי האמור במדרש תנחומא (פרשת צו, יד), וכן אמר ר' שמואל בר אבא אמר הקב"ה לישראל אף על פי שבית המקדש עתיד ליחרב והקרבנות בטלין לא תשכחו עצמכם לסדר הקרבנות אלא הזהרו לקרות בהן, לשנות בהן, ואם תעסקו בהן אני מעלה עליכם כאלו בקרבנות אתם עוסקים.

המהרי"ץ[2] בסידורו "עץ חיים" כתב הסבר לכך בשם אביו, שבפרק זה  יש "דש"מ"[3] תיבות ועם הקריאה (עם הכולל) עולה "משה", כי משה יסדם.

ויש שכתבו טעמים בדרך הסוד: "אגיד לך ענין בזו המשנה שהיא תיקון לחטא אדם הראשון וחוה באכילת עץ הדעת טוב ורע. אשם גזילות – שגזל ואכל, והוא אמרם ז"ל 'מכל עץ הגן אכל תאכל' ולא מן הגזל; אשם מעילות – שמעל בדברי השם; אשם שפחה חרופה – היא חוה שגרמה חרפה ומות לכל הבריות; [...] אשם נזיר – שהיה רוצה הקב"ה לעשות אדם וחוה כנזירים קדושים לאלוהים כמ"ד אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה; אשם מצורע – זה הנחש שהחטיאן [...]; אשם תלוי – שחטא זה היה תלוי ועומד להתקן עד שיבא הגואל ואז לא יהיה תלוי" (הגהות ענף חיים, סידור מהרי"ץ, עמ' רמ).

אמנם בפועל פרק זה לא נאמר מיד בסמוך לפסוקי קרבן התמיד, אלא לאחר אמירת פסוקי הקטורת, לפי שרצו לסמוך עניין הקטורת לקרבן התמיד שנעשה לפניה. לכן מקומו של פרק "איזהו מקומן" נדחה לאחר הקטורת.

ויהי רצון שנזכה שתלמוד יביא לידי מעשה.

 

 

 קמפוס רחובות

 

 

---