You must have Javascript enabled to use this form.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים
השאירו פרטים
מתעניינים בלימודים? השאירו פרטים
עיונים בסידור התפילה - איזהו מקומן – פרים הנשרפים
דפי מאורות (5771-45)
פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון. ודמן טעון הזיה על הפרוכת, ועל מזבח הזהב; ומתנה אחת מהן, מעכבת. שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון; אם לא נתן, לא עיכב. אלו ואלו נשרפין בבית הדשן.
פשוטה של משנה עוסקת במעמד מיוחד שניתן לקרבנות מיוחדים – החטאות החמורות ביותר. משנה זו מהווה המשך של המשנה הפותחת את הפרק החמישי, ועוסקת באותן חטאות שבשרן אינו נאכל כמו חטאות רגילות, אלא נשרף. במשנה הקודמת למדנו על פר ועל שעיר של יום הכיפורים, ובמשנה שלנו אנו למדים על פר העלם דבר של ציבור, על פר כוהן המשיח (הם "פרים הנשרפים") ועל שעירי חטאת של עבודה זרה (הם "שעירים הנשרפים").
מבחינה הלכתית נתייחדו קרבנות אלה בשני עניינים מרכזיים: ראשון שבהם הוא העובדה שדמם אינו מוקרב על המזבח החיצון (מזבח העולה) כמו שאר הקרבנות, אלא נכנס פנימה: ביום הכיפורים לקודש הקודשים והקרבנות של משנתנו – אל הקודש. הדם נזרק אפוא על מזבח הזהב, שבדרך כלל אינו מיועד לקרבנות אלא לקטורת. העובדה שהקרבן מוקרב במזבח הפנימי מלמדת על פגם עמוק שהוא בא לתקן, ועל כפרה דרמטית שלא מספיק לה להיות מוקרבת על המזבח החיצון שהוא בחצר העזרה. שני שבהם בא לידי ביטוי בשמם של קרבנות אלה – "פרים הנשרפים" – בשרם אינו נאכל על ידי הכוהנים כמו שאר החטאות (שזה כשלעצמו דין מעניין – קרבן שבא לכפר על חטא נאכל על ידי הכוהנים!), כי אם נשרף בבית הדשן כפי שכתוב בסוף משנתנו.
מדוע אפוא דינים אלו מיוחדים בחטאות הספציפיות הללו? התשובה לשאלה זו פשוטה: מדובר בהבאת קרבן חטאת על הציבור.קרבנות יום הכיפורים הם קרבנות ציבור, ואף שהכוהן מביא את הפר מביתו הוא מביא אותו כמי שמכשיר את עצמו להיות שליח ציבור לכפרה על כל כלל ישראל. פר העלם דבר מובא כאשר בית הדין הגדול הורה הוראה בטעות, ועם ישראל כולו עבר עברה בצייתו לבית הדין. לפיכך, לא כל אחד מביא קרבן חטאת כיחיד, אלא מביא פר על הציבור כולו. הדבר נכון גם לגבי פר כוהן המשיח: בשעה שהכוהן הגדול חוטא – חטאו אינו נתפש כעניין פרטי שלו בלבד, אלא של עם ישראל כולו, ואילו שעירי עבודה זרה, על אף העובדה שהם קרבנות יחיד, הוקשו בלימוד מיוחד לקרבנות הציבור, כדי ללמד אותנו שכאשר יחיד בעם ישראל חוטא בעבודה זרה, הדבר פוגע בשורש הציבורי של האומה.
לאמור: גם כאן מביאה התורה לידי ביטוי את התפיסה הציבורית של עם ישראל ואת העובדה כי אין מדובר באוסף של פרטים בלבד, אלא ברשות ציבורית אחת של כלל האומה ונשמתה. יש צורך בכפרה מיוחדת בשני מצבים: או כאשר מדובר בכפרה על הציבור כולו (כמו ביום הכיפורים ובפר העלם דבר של ציבור), או כאשר היחידים נוגעים בענייני כלל האומה (בין כשמדובר בכוהן הגדול בין כשמדובר ביחיד מישראל שחוטא בעבודה זרה). אומה אחת אנחנו ולב אחד פועם בכולנו, והאחריות לטהרתנו ושלמותנו היא גם אחריות ציבורית וגם אחריות מיוחדת של הכוהן הגדול או של כל אחד מאתנו כאשר מדובר בתחומי העבודה הזרה. בשל כך, דמם של קרבנות אלה נזרק על גבי המזבח הפנימי הקשור ללב האומה, ובשרם אינו נאכל לכוהנים אלא נשרף בבית הדשן.
באופן מיוחד צריך לתת את הדעת על "פר העלם דבר של ציבור". דיניו מלמדים על מרכיב נוסף בהגדרת האומה. ה"אומה" לצורך דין זה מוגדרת על ידי היהודים הגרים בארץ ישראל בלבד. אם מיליוני יהודים צייתו לבית הדין שהורה בטעות, אולם הם גרים בחוץ לארץ, ואילו היהודים הגרים בארץ לא צייתו לבית הדין ולא חטאו בשגגה, לא מביאים פר העלם דבר של ציבור, אלא כל אחד מחוץ לארץ צריך להביא את קרבנו הוא. וכן להפך: אם רק היהודים בארץ ישראל חטאו בשגגה ואילו החיים בחוץ לארץ לא חטאו כלל, מביאים פר העלם דבר של ציבור. דין זה ודינים אחרים מלמדים אותנו את העיקרון הגדול: יהודים יש גם בחוץ לארץ. ברם, עם ישראל בהגדרתו ההלכתית כאומה ולא כאוסף של יחידים מוגדר רק בארץ ישראל. עיקרון זה נלמד מהלכות רבות, אולם בא לידי ביטוי באופן מיוחד בפר הנשרף המופיע במשנתנו – פר העלם דבר של ציבור.
הרב יובל שרלו
ראש ישיבת אורות שאול, פתח תקווה
ומרצה במכון ההוראה
קבצים להורדה:
