You must have Javascript enabled to use this form.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים
השאירו פרטים
לחצו כאן לדילוג לתוכן המרכזי בעמוד זה
דפי מאורות (5773-31)
בסידור התפילה מובאים פסוקים אלו לאחר עלינו לשבח ויש המייחסים לאמירת פסוקים אלו סגולות לשמירה מכל רע:
אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא (משלי ג, כה); "עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל" (ישעיהו ח, י); "ועד זקנה אני הוא, ועד שיבה אני אסבול, אני עשיתי ואני אשא, ואני אסבול ואמלט" (שם, מו, ד).
מה משמעותם של פסוקים אלו ואמירתם בסוף תפילת שחרית? המדרש באסתר רבה (פרשה ז) מספר לנו את הסיפור הבא:
ובשעה שנחתמו אותן האגרות ונתנו ביד המן, ויבא שמח הוא וכל בני חבורתו, ופגעו במרדכי שהוא הולך לפניהם, וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם, וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחרי התינוקות הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם, כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם פסוק לי פסוקיך א"ל (משלי ג) אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא, פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר (ישעיה ח) עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל, פתח השלישי ואמר (שם מו) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט, כיון ששמע מרדכי כך שחק והיה שמח שמחה גדולה, אמר לו המן מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו, אמר על בשורות טובות שבשרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו.
נראה כי מרדכי יוצא מעודד מאוד מהמפגש עם דברי הילדים. משמע שבפסוקים אלו טמון יסוד חשוב בעבודת ה'. להבנת פסוקים אלו ננסה לעמוד על טיב הקשר בין עם ישראל לקב"ה לאור פרשנותו של רבי שלמה אפרים מלונטשיץ (הכלי יקר):
ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. הזכיר כאן ג' מדריגות זו למעלה מזו מתחילה אמר ואשא אתכם על כנפי נשרים וזהו כאשר ישא האומן את היונק, ואז הקב"ה במדריגת האב וישראל במדריגת הבן. ואח"כ אמר ואביא אתכם אלי משמע שתהיו שוים לי ונהיה כב' אחים שוים במדריגתם, ואח"כ אמר ואתם תהיו לי ממלכת כביכול מלכים לי כמ"ש (שמואל ב' כג ג) צדיק מושל יראת ה' " (כלי יקר שמות יט, ד)
מפרש הכלי יקר גם בהמשך דבריו את שלושת המדרגות של הקשר בין עם ישראל לקב"ה:
"בת" – קשר ראשוני המבוסס על תלות בין הבת לאביה ("ישא האומן את היונק").
"אחות" – קשר של שיתוף, אחות מלשון אחוה ("ואביא אתכם אלי").
"אם" – קשר ובו עם ישראל כביכול יוצר מציאות על הקב"ה בעצמו (למשל, "ישראל מקדשים את הזמנים").
כך גם הגדיר המהר"ל בספר "גבורות השם" את שלוש האפשרויות לטיב הקשר בין עם ישראל לקב"ה:
בארו שהש"י מחבב את ישראל באלו שלשה כנוים, שהרי הם עלולים ממנו יתברך דכתיב (דברים לב) הלא הוא אביך קנך וגו' שהוא יתברך נקרא עלה בפרט לישראל ולפיכך קראם בת [...] ולא זז מחבבה עד שקראם אחותי בבחינה זאת שהעלה והעלו ל מתחברים יחד [...] ולפיכך אמר שכל כך חבבה עד שקראם אם [...].
נראה כי שלושת סוגי הקשר בין עם ישראל לקב"ה הללו באים לידי ביטוי בדברי התינוקות. אלא שמדבריהם עולה כי בשעת צרה הסדר הוא הפוך:
"אם" – "אל תירא מפחד פתאום". עם ישראל הוא זה שצריך לשלוט (למלוך) על הפחד, דבר זה יכול להיעשות על ידי לימוד התורה (פירוש רבינו יונה בפסוקים הבאים).
"אחות" – "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל". הקב"ה נמצא אתנו בשותפות ובאחווה ובכך כל עצה רעה עלינו – תופר.
"בת" – "עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט". אנו שמים מבטחנו בקב"ה באופן תלותי ומוחלט עד כדי כך שהקב"ה בעצמו "נושא" אותנו.
נראה כי פסוקים אלו מבטאים את ההתמודדות עם ה"צרה" שהיא עמלק, החוזרת על עצמה פעם אחר פעם. על כך כותב הגאון מוילנא בספרו "דבר אליהו" על מגילת אסתר, ובו מבאר את המיוחד בשלושת הפסוקים הללו. מסביר הגר"א, שלוש פעמים בא עמלק על ישראל, הראשונה בפרשת בשלח, "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים"; השנייה בפרשת חוקת; והשלישית בזמן המן בן המדתא האגגי. על שלושתם רמזו התינוקות בפסוקיהם:
א. "אל תירא מפחד פתאום", זוהי הופעת עמלק פתאום בפרשת בשלח.
ב. "עוצו עצה ותופר" כנגד ההופעה בפרשת חוקת שהתחכמו ומצא עצה לדבר בלשון כנענית והקב"ה הצילנו והופרה עצתם.
ג. "ועד זקנה אני" כנגד המן שטען לחכמי האומות שאמנם בעבר הקב"ה הציל את ישראל מהאומות אבל עכשיו "כבר הוא זקן". שכבר עלה נבוכדנצאר והחריב ביתו ושרף היכלו וכו'.
כאשר מגיע עמלק המסמל את מציאות הספק והרוע בעולם, דרך ההתמודדות בנויה על שלוש דרגות: הראשון, לימוד תורה המחזק אותנו שלא לפחד כי בידינו ובאמונתנו להתגבר על הרוע; השני, ההכרה וההבנה כי "עמנו אל", כלומר הקב"ה נמצא יחד אתנו כדי להפר את עצת הרוע; השלישי, האמונה התלותית שהקב"ה הוא זה שיילחם לנו וישמור עלינו מכל צרה.
כאשר אנו מתמודדים מתוך אמונה שלמה וביטחון בקב"ה השמחה בוא תבוא, "כיון ששמע מרדכי כך שחק והיה שמח שמחה גדולה".
ד"ר יניב אפרתי
מרצה בהתמחות לחינוך חברתי קהילתי
ובתכנית השלמות לייעוץ חינוכי