עיונים בסידור התפילה - ברוך ה' לעולם אמן ואמן

הקשר בין התורה לספר תהלים

רמז לקשר המהותי בין התורה לספר תהלים נמצא בחלוקה הפנימית של שתי היצירות: כשם שהתורה מחולקת לחמישה חומשי תורה כך מחולק גם ספר תהלים לחמש חטיבות. לפי מדרש שוחר טוב (מזמור א, אות ב) "משה נתן להם חמישה חומשי תורה וכנגדם נתן להם דוד ספר תהלים שיש בו חמישה ספרים". המדרש מציין הקבלה בין חמשת חומשי התורה ובין חמישה ספרי תהלים קטנים יותר. הדמיון במבנה של שתי היצירות משקף את הקרבה שבין התורה וספר תהלים.

המדרש משווה גם בין שני המחברים של שתי היצירות. "המשובח שבנביאים זה משה [...] המשובח שבמלכים זהו דוד. כל מה שעשה משה, עשה דוד: משה הוציא את ישראל ממצרים ודוד הוציא את ישראל משעבוד גלויות" (שם). חז"ל מצאו דמיון גם במטרתן של שתי היצירות. לפי חז"ל, מטרת ספר תהלים איננה רק ספר תפילה או קריאה בלבד, אלא גם לימוד ובמובן זה הוא מעין "תורה". בעלי המדרש הבינו את הפסוק "אגורה באוהלך עולמים" (תהלים סא, ה) כבקשה של דוד, מחבר ספר תהלים, שיקראו את ספרו בבתי כנסת וילמדו אותו בבתי מדרש לדורות, מה שמקנה לו קיום לעולמים.

אמנם יש דעה אחרת הרואה תהום, ולא דמיון, בין התורה לספר תהלים. לפי דעה זאת, שתי היצירות מייצגות שני עולמות אמונה מנוגדים כביכול. מצד אחד, התורה המייצגת סוג של דתיות שהיא חוקת כוהנים, עם דינים ומצוות המגבילים את האדם ביחסו לאלוהיו ומצד שני, ספר תהלים מייצג דתיות המשוחררת כביכול ממצוות שהוטלו ממעל; דתיות של המיית הלב וכמיהה לקרבה אל אלוקים.

אך למעשה לא קיימות ביהדות שתי תפיסות מנוגדות כלפי האמונה. ה"ניגוד" שלכאורה קיים בין שני הספרים הוא, לדעתו של ד"ר מאיר ויס,1 הבדל בכיוון של היוזם בלבד, הבדל בין השואל למשיב: בין קריאתו של ה' אל מאמיניו לבין עניית "הנני" של קוראיו. בתורה, קול ה' מדבר אל האדם ומצווה אותו מהו טוב ואיך עליו להתנהג. לעומת זאת, בספר תהלים עולה קולו של האדם הקורא לאלוקיו ובו געגועיו לקרבת ה'.

ביהדות אין ניגוד בין געגועיו של האדם לה' ובין כמיהתו לתורת ה'. המקרא אינו רואה את קיום המצוות כ"מוסרות" הכובלים את נפש האדם. התפיסה היהודית של האמונה כוללת את שתי ההשקפות גם יחד: הרגש והגעגועים לה' יחד עם הציות המתמיד לדברי ה' בכל תחומי החיים. האיחוד בין ההשקפות נרמז במזמור קיט, פסוק נד: "זמירות היו לך חוקיך", ומקבל ביטוי גם אצל חז"ל במושגים כמו "שמחה של מצווה" ו"עובדים את ה' מתוך אהבה".

יוצא שאין כל סתירה בין געגועים לה' והתרפקות עליו, ובין אהבת התורה וקיום מצוותיה, כפי שנאמר בתהלים (קיט, עב): "טוב לי תורת פיך".

מתוך כך ניתן לומר כי היחס בין התורה לספר תהלים הוא כיחס שבין תורה לתפילה. התורה היא גילוי אלוקי מוחלט, המאיר מלמעלה למטה – מה' אל האדם. ספר תהלים, לעומת זאת, הוא ספר תפילות, קריאת האדם אל ה', קריאה מלאת רגש אנושי, מלמטה למעלה. זהו "סידור התפילה" שבתוך התנ"ך. התורה וספר תהלים יחד הם מכלול היחסים ההדדיים בין היהודי לקב"ה: הוראות ה' לאדם מצד אחד, ותפילות האדם לה' מצד שני.

אם נחזור לתפילת "ברוך ה' לעולם אמן ואמן" נבין שהעיקרון העומד במיקום ארבעת הפסוקים בסוף פסוקי דזמרה הוא הרצון לומר את השבח השלם לקב"ה, המכיל את התורה ואת ספר תהלים כאחד. לאחר שאמרנו מזמורי פסוקי דזמרה אנו מוסיפים עוד סיומת חיצונית, המורכבת מחמשת פסוקי הסיום של ספרי תהלים, כדי לבטא את הרצון שלנו להודות לה' ולהלל אותו בעזרת כל חמשת ספרי תהלים (הספר המלא). הרצון הזה מצטמצם בדרך כלל בתפילת הבוקר עקב אילוצי הזמן והשגרה, אך הוא מקבל ביטוי סמלי בהזכרת סיומי החטיבות כאילו אמרנו את ספר תהלים כולו.2

 מונה שרייבר

 

מקורות: