דפי מאורות (5774-40)

הרמב"ם ב"מורה נבוכים" מביא הסבר לטעם המילה.

 

 

 

​

 

 

זאת המילה, הוא הברית אשר כרת אברהם על אמונת ייחוד השם, הוא הברית אשר כרת אברהם על אמונת ה', וכן כל מי שימול יכנוס בברית אברהם להאמין הייחוד, "להיות לך לאלוהים ולזרעך אחריך" (בראשית יז, ז).

ספר החינוך מביא משורשי המצווה: "לפי שרצה השם יתברך לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו אות קבוע בגופם, להבדילם משאר העמים בצורת גופם כמו שהם מובדלים מהם בצורת נפשותם". רש"ר הירש מאריך בהסבר המצווה: "יש לשים לב לכך, שהמילה עצמה קרויה כאן ברית. כלומר, עצם מעשה המילה יש בו משום שמירת הברית".

על ייחודה של מצווה זו העיר בעל "ערוך השולחן" שהתורה מצווה אותנו למול בן שמונת ימים, ולא הטילה התורה מצווה זו על האדם כשהגיע לגיל מצוות של שלוש עשרה שנים. אומר בעל "ערוך השולחן":

עיקר מצווה זו, דעל ידי המצווה נכנס לקדושת כלל ישראל, ונכנס תחת כנפי השכינה, וכשנולד אדם מישראל, מיד יכנס בברית הקדושה, וזה נקרא בריתו של אברהם אבינו, שנכנסה הנפש תחת כנפי השכינה.

הברכות על המילה

שמים את התינוק על ברכי הסנדק.

המוהל מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על המילה".

מיד אחרי המילה אבי הבן מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו"; "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

כל העומדים שם עונים: "אמן. כשם שנכנס לברית, כן ייכנס לתורה ולחפה ולמעשים טובים".

אחר גמר המילה מברכים על כוס יין: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, בורא פרי הגפן", והמברך אומר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשארו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש. על כן בשכר זאת, אל חי חלקנו צורנו ציווה להציל ידיות שארנו משחת, למען בריתו אשר שם בבשרנו, ברוך אתה ה' כורת הברית".

לאחר מכן נאמרת התחינה בשעת מתן השם:

אלקינו ואלקי אבותינו, קיים את הילד הזה לאביו ולאמו, ויקרא שמו בישראל [פלוני בן פלוני]. ישמח האב ביוצא חלציו ותגל אמו בפרי בטנה, ככתוב: ישמח אביך ותגל יולדתך, ונאמר: ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך, ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי. ונאמר: זכר לעולם בריתו, דבר צווה לאלף דור, אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק, ויעמידה ליעקב לחק, לישראל ברית עולם, ונאמר: וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים, כאשר ציווה אותו אלהים. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו [והקהל עונה "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"]. [פלוני] זה הקטן גדול יהיה, כשם שנכנס לברית, כן ייכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים. אמן.

בתוספתא מביאים הסבר לברכת האב, שברכת "להכניסו" אינה על מעשה המצווה אלא על קיום המצווה, על שקיים מה שאמר הקב"ה לאברהם "ואתה את בריתי תשמור", ומשום כך מברך ברכה זו לאחר המילה. אבודרהם אומר כי ברכה זו נתקנה מפני שהאב מצווה על בנו למולו, לפדותו, ללמדו תורה ולהשיאו אישה, רמז לכך שמהיום ואילך מוטלות עליו מצוות אלו.

העומדים עונים ואומרים: "כשם שנכנס לברית כן ייכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים", שאלו הן מצוות הבן המוטלות על האב, וסדרם על פי הסדר במסכת קידושין כט ע"ב: "לעולם ילמד אדם תורה ואחר כך יישא אישה".

לברכת המברך הוצעו פירושים רבים. רש"י ורבנו תם מוצאים בברכה זו רמיזה לכל האבות: "אשר קידש ידיד מבטן", "אומר רבנו תם שהוא אברהם אבינו שנקרא ידיד, שנאמר: 'מה לידידי בביתי' (ירמיה יא ,טו)...'וחוק בשארו שם' – הוא יצחק." המילה נקראת חוק, בשארו-בבשרו, יצחק נימול בן שמונה ימים. ממשיך רבינו תם: "'וצאצאיו חתם באות ברית קודש' – הוא יעקב."

ברית המילה נקראת ברית קודש. מספרת הגמרא (מנחות נ"ג ע"ב): "אמר הקב"ה לאברהם: בניך חטאו וגלו...אמר לו: היה לך לזכור ברית המילה! אמר לו (ירמיה יא, טו) ובשר קדש יעברו מעליך..." ונקרא קודש, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה, אתה מוצא קדושה. (עיין רש"י ויקרא י"ט, ג')

 

הסבר התחינה בשעת מתן השם

על תפילה זו כותב הרב צבי בנימין אויערבך זצ"ל בספרו "ברית אברהם": "ולפי השערתי גם התפילה 'קיים את הילד הזה' קדמונית היא, ומעין הברכה היה כתוב בירושלמי דשבת, בארמית "תשלח אסותא דחיי ורחימי מקדם מרא דשמיא' ".

"אלוהינו ואלוהי אבותינו קיים את הילד הזה וגו' ". אוצר התפילות אומר: "לפי שהרבה נסים ונפלאות נעשו לו כשנולד, וגם ביום המילה שופכין את דמו, לפיכך תיקנו להתפלל עליו לשם, 'שיקיימהו לאביו ולאמו וירפאהו' ".

נסיים בדבריו של מרן הרב קוק זצ"ל ב"עולת הראיה":

שמעלת ארץ ישראל גדולה כמעלת ברית מילה מד' שמות של ארץ ישראל: ארץ חיים, ארץ צבי, ארץ ישראל, ארץ הקדושה – סופי תיבות "מילה". והנני מוסיף לעניות דעתי שראשי תיבות ישראל – צבי-חיים – קדושה הוא יצחק, ראש לנימולים לשמונה ימים, להורות שחשיבות ארץ ישראל היא כמו מילה במילואה, שחביבה מצווה בשעתה.

 

קבצים להורדה:

בלק תשעד.pdf

מחבר:

ד"ר אביה