דפי מאורות (5772-15)

ברכו – מהמרכז אל המרחב

 

הפסוקים הראשונים של פרשת לך לך הם הפסוקים המכוננים של עם ישראל, שבהם מוסר הקב"ה לאברהם אבינו את תמצית ייעודו של הגוי הגדול שיצמח מזרעו. פסוקים אלו נחתמים באמירה האלקית "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב, ג). בחתימה זו מתגלה כי ייעודו של עם ישראל איננו מצטמצם בגבולות בני העם עצמו, אלא הוא נושא ברכה לאנושות כולה. כך מצינו גם בדברי חז"ל כי "אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינן מתברכות אלא בשביל ישראל" (יבמות סג ע"א). לא רק ברכתה של האנושות תלויה בישראל אלא אף עצם קיומה של הבריאה כולה: "כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל" (תענית ג ע"ב).

 

 

מקומם של ישראל בבריאה הוא מרכזי וכללי, וכפי שהמשיל רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי: "ישראל באומות כלב באברים" (ב, לו). כל איבר בגוף ותפקודו, אולם הלב הוא המזרים חמצן ודם לאיברים כולם, ולולא הוא היו בטלים תפקודי האיברים כולם. מרן הראי"ה קוק זצ"ל כותב:

כל מה שנוגע לישראל ומהותו אינם דברים מוגבלים בחוג הפרטי המצומצם, אלא הם מרוכזים בחוג מיוחד, ומשפיעים מתוך המרכז על ההיקף כולו. ישראל בעמים, ארץ ישראל בארצות, תורת ישראל בתורות ואמונות כולן, הינם שלושה מרכזים, שאוצרות חיים ואורות עולמים גנוזים בהם להיות מזינים את כל העולם כולו, מעלים ומקדשים אותו. ישראל בתור אומה מיוחדת, ברוכה בעומק קדושתה ושאיפתה הא-להית משפיע הוא על כל ההיקף של כל העמים כולם, לעדן את הנשמה הלאומית שבכל עם, ולקרב את העמים כולם בכוחו למעמד יותר נשגב ויותר אצילי. ארץ ישראל עומדת להשפיע, מכח יסוד תרבותה ומפעולתה על החיים השוכנים בה, על כל הארצות כולן, לעדנם ולרוממם, ולקרבם אל תכלית הוייתם. תורת ישראל עומדת להופיע אור גדול מתוכה על כל השטף של רוחות האמונה השונות, אצל עמים וקיבוצים שונים, להסיר מהם כל סיג וטפל, ולהאיר אותם באור הקודש והטהרה הא-להית[...]" (אורות, אורות ישראל ה, א).

פסוקי דזמרה מבטאים את השבח העולה מהבריאה כולה אל הבורא.

הללו את ה' מן השמים [...] הללוהו כל מלאכיו [...] הללוהו שמש וירח [...] הללו את ה' מן הארץ [...] ההרים וכל גבעות [...] מלכי ארץ וכל לאומים (תהלים קמח);

ואתה מושל בכל [...] ובידך לגדל ולחזק לכל" (דברי הימים א כט, יא);

אתה הוא ה' לבדך, אתה עשית את השמים, שמי השמים וכל צבאם, הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם, ואתה מחיה את כלם" (נחמיה ט, ו).

כמובן, שבח גדול לבורא הוא ההכרה בכך ש"כוחו וגבורתו מלא עולם" (כלשון הברכה על תופעות טבע מרשימות), אולם אם הבריאה כולה נתפסת כאוסף של פרטים שונים, שלפעמים גם מתנגשים זה בזה, עדיין חסר העיקר – ההכרה בקיומו של הלב שבזכותו קיימת הבריאה כולה ותיאור השבח העולה מנקודה מרכזית זו לבורא.

פן זה של השבח מושלם באמירה "ברכו את ה' המבורך". המקור לאמירה זו בתפילה הוא המדרש:

חיה אחת יש ששמה ישראל וחקוק על מצחה ישראל עומדת באמצע הרקיע ואומרת "ברכו את ה' המבורך" וכל גדודי מעלה עונין אחריה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" (מדרש כונן, ובנוסח דומה בפרקי היכלות רבתי לא, ד ועוד).

נשמתם של ישראל מתייצבת במקומה המרכזי, "אמצע הרקיע", והיא הקוראת לנבראים כולם לברך את ה'. שבחו של הבורא, העולה מהבריאה כולה, שבתיאורו עסקנו בפסוקי דזמרה מתברר כמענה לקריאתה של "החיה השמימית המתהלכת על הארץ בתבנית גוי ששמה ישראל" (הראי"ה קוק, שמונה קבצים, ז רב).

כך הוא הסדר גם בברכות קריאת שמע הבאות מיד לאחר מכן בסידור התפילה. נושא הברכה הראשונה הוא שבחם של המלאכים והמאורות, מכלול הבריאה; הברכה השנייה עוסקת בקשר המיוחד שבין הבורא ובין עמו ישראל, קשר המתבטא במתן התורה לעמו זה; ואילו הברכה השלישית, שלאחר קבלת עול מלכות שמים שבקריאת שמע, מכוונת אותנו למצבו השלם של עם ישראל – הגאולה, ומתוכה תעלה "שירה חדשה" שהיא תכלית הבריאה כולה:

אמר הקדוש ברוך הוא: אפתח להם לישראל פה ולשון בדברי תורה כדי שישבחו שמי בכל יום ויום, שאם אין ישראל בעולם אין לי שבח וגדולה, שאלמלא שירה וזמרה שישראל אומרים לפני בכל יום לא בראתי עולמי. אפילו ישראל שכל העולם כולו נברא בשבילן לא בראתים אלא בשביל שירה, שנאמר (ישעיה מג כא) "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" (אותיות דרבי עקיבא, אות א).

 

הרב יהושע וידר

מרצה ליהדות במסלול למחול ותנועה

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

בא תשעב.pdf

מחבר:

וידר, הרב יהושע

דוא"ל:

[email protected]