דפי מאורות (5774-08)

הגמרא, בברכות מו ע"ב מביאה את הדין של ברכת אבלים בברכת המזון הבאה לדעת חלק מהפוסקים במקום ברכת "הטוב והמטיב", ולדעת חלק מהפוסקים בתוך ברכת "הטוב והמטיב". נוסח הברכהמופיע בגמרא כך:

מר זוטרא איקלע לבי רב אשי איתרע ביה מלתא (קרה אירוע שנפטר קרוב משפחה) פתח ובריך: הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק לוקח במשפט ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו כי כל דרכיו משפט שהכל שלו ואנחנו עמו ועבדיו ובכל אנחנו חייבים להודות לו ולברכו גודר פרצות בישראל הוא יגדור את הפרצה הזאת בישראל לחיים.

 

 

 

בסידור רב עמרם גאון מובא הנוסח הבא:

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם דיין הרחמים, שופט האמונות, שדננו בדיני אמתו, ככתוב הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, ברוך אתה ה' מנחם אבלים.

אף על פי שבטור ובשולחן ערוך (יו"ד סימן שעט) מובאת הלכה זו, אין הברכה נאמרת בכל הקהילות. בנוסחי ברכת המזון של האשכנזים אין היא מופיעה, ואילו בקהילות הספרדים ובעיקר בקהילות התימנים (בקהילות התימנים גם לזימון יש תוספת על פי דברי השולחן ערוך) היא מופיעה כתוספת בכל ימי האבלות.

בפירוש באר הגולה על השולחן ערוך מביא את המנהג שלא לומר את הברכה ונותן לו הסבר: "מה שלא ראיתי נוהגין להוסיף ברכת אבלים בברכה רביעית נלע"ד שסמכו על דברי התוספות [...] דברכת אבלים אינה אלא בעשרה". כנראה, מאחר שלא היו סעודות רבות משתתפים בבית אבלים בקהילות האשכנזיות, עם הזמן ברכה זו לא נאמרה.

ברכה זו משתלבת בכל מנהגי האבלות שיש בהם מרכיב פסיכולוגי המסייע לאדם הבודד להתמודד עם תופעת השכול. כל מי שעומד מול הסופיות של המוות משתאה לנוכח עצמתו. הביטוי המובא בתורה "ואיננו כי לקח אותו אלוקים" (בראשית ה, כד), שנאמר על חנוך, מביע בצורה החזקה ביותר את התחושה שאך לפני רגע היה לפנינו אדם בצלם אלוקים ולפתע הוא "איננו". מצב זה מעורר אצל האדם החווה את השכול תהיות בשלושה תחומים: האופן שו רואה האדם את העולם כמקום טוב וצודק, משמעות החיים, והערך העצמי.

התמודדות האדם בשלושה תחומים אלו נעשית בתוכו, אולם גם לחברה יש תפקיד משמעותי.

מנהגי האבלות השונים מאפשרים לאדם להביע את צערו ואת כאבו על ידי ה"קריעה", ישיבה בצורה לא נוחה על הקרקע, והלגיטימיות שנותנת החברה לבכי ולמספד.

בתחום הקיומי הכולל את משמעות החיים ואת דרך הנהגת העולם נותנות התפילות (בראש ובראשונה הקדיש ובדרך דומה ברכת האבלים) מענה.

הברכה מתייחסת לחוסר ההבנה של האדם את מקומו בעולם והשאלות של טוב, רע, וצדק בעולמנו.

הברכה ממוקמת בברכת הטוב והמטיב (אמנם בגלל שברכה זו מדרבנן והיא היחידה שניתן להפסיק בה לאמירת ברכה נוספת) ולדעת חלק מהראשונים אף חוזרים לסיימה. היא עוסקת בהנהגת ה' בעולם ועונה על השאלות ששואל האבל: "האם המוות הזה מוצדק? האם יש לו משמעות? האם יש מישהו שמנהל את העולם הן בחיוב שבו והן במה שנראה לנו כשלילי?" התשובה היא – יש ויש. המושגים שבהם משתמשים לקוחים מעולם המשפט והצדק כדי לומר שיש דיוק בדברים ושאין זה מקרה. יתרה מזו, אנו אומרים לאבל שהצדק והמשפט הם על אף שכביכול הקב"ה יכול לעשות בעולמו כל שיחפוץ.

השלב השני בברכה מתייחס לעתיד. ספרה של יונית שוורץ ורבר, "העלמה נה והבור", נכתב בעקבות פטירת בעלה בגיל צעיר. היא מציגה בו את תחושות החוסר והאבדן, הקרקע הנשמטת מתחת לרגליים והחושך שנוצרו וכיצד ה''בור'' המשיך ללוותה בהמשך חייה. תחושה זו מלווה אנשים שאיבדו אנשים קרובים הן במשפחה הן בחברה. החלל שנוצר דורש התמודדות לאורך תקופה וצמיחה מתוך החסר. משימה זו מורכבת ודורשת תעצומות נפש.

בשונה מדימוי ה"בור", חז"ל דימו זאת ל"פירצה בגדר", ולפיכך התפילה אל הקב"ה היא ש"גודר פרצות בישראל הוא יגדור את הפרצה הזאת בישראל לחיים". בעוד שדימוי ה"בור" שואב את האדם החי אל מעמקי האדמה והוא מנסה לטפס ולצאת ממנו, אך לא לסתום אותו, לפיכך כדברי המחברת הוא מלווה אותה כל ימיה, דימוי הגדר הוא על פני האדמה חלק מרצף ארוך, והשאיפה היא להשלים אותו כדי שהגדר תמשיך לשמור עלינו. השלמה זו אפשרית. אמנם יישאר סימן על הגדר, אך השאיפה האופטימית היא להמשיך ברצף הקיום בלי לשכוח את המתים. לזאת מתפלל האבל לסייעתא דשמיא כדי לשמור על האמביוולנטיות של, מצד אחד, להמשיך ברצף החיים ולא ליפול "לבור", ומצד שני לא לשכוח את האנשים היקרים שאיבדנו. האדם הנורמטיבי מתמודד בדרך כלל עם המשימה היטב ולפיכך כל זה כלול בברכת הטוב והמטיב, בדרך שבה הקב"ה ברא את העולם המורכב שבו אנו חיים והפיח בנו מנגנוני התמודדות בריאים. התחושה הקיומית שהאדם איננו בודד בעולם אלא יש מי שמכוון גם את הדברים הקשים, היא מרכיב חשוב בהתמודדות עם הצער והשכול, ויבולע המוות לנצח.

 

הרב צבי לוסטיג

מרצה בתוכנית השלמות

 

 

קבצים להורדה:

וישלח תשעד.pdf

מחבר:

לוסטיג, הרב צבי

דוא"ל:

[email protected]