עיונים בסידור התפילה - ברכת "אשר יצר"

דפי מאורות (5771-11)
בברכת "אשר יצר" מביע היהודי תודה על שלמות גופו ואיבריו. ביהדות המצוות חולשות על כל תחומי החיים לרבות אלו הנראים במבט שטחי כשפלים.
נוסח ברכת "אשר יצר"
 
נוסח  ברכת "אשר יצר" מופיע במסכת ברכות דף ס' ע"ב:
"כי נפיק אומר: ברוך אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חללים חללים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או אם יסתם אחד מהם אי אפשר לעמוד לפניך. מאי חתים? אמר רב: רופא חולים. אמר שמואל: קא שוינהו אבא לכולי עלמא קצירי. אלא: רופא כל בשר. רב ששת אמר: מפליא לעשות. אמר רב פפא: הילכך נימרינהו לתרוייהו - רופא כל בשר ומפליא לעשות..."
 
ברכה זו  מובאת בסידור רב נטרונאי ונפסקה גם להלכה[1].
בברכת "אשר יצר" מביע היהודי תודה על שלמות גופו ואיבריו. ביהדות המצוות חולשות על כל תחומי החיים לרבות אלו הנראים במבט שטחי כשפלים, וכדברי מדרש תנחומא[2]:
"לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי (תהלים מ) - אשריכם ישראל שבכל אבר ואבר שבכם נתן מצוה שמאתים וארבעים ושמונה איברים באדם ולכך אנו אומרים בכל יום ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים חלולים חלולים בגימטריא רמ"ח הוי כמנין איברים שבאדם".
 חיי הרוח מיושמים על כל פרט ופרט בחיי האדם ללא יוצא מן הכלל. הבוקר נפתח בהודיה על התערבותו של הקב"ה שבחכמתו הפליא לברוא את האדם בצורה מדויקת ובטובו מחדש פעילות זו בכל רגע. ברכה זו נאמרת הן לאחר עשיית הצרכים והן בתפילת השחר.  טעם אמירת הברכה לאחר היציאה מבית הכסא ברור: האדם מודה לאלוקיו על שבחסדיו הפליא להבטיח תפקוד תקין של מערכות העיכול באמצעות "נקבים נקבים" ו"חלולים חלולים" שאי אפשר להתקיים בלעדיהם אפילו רגע אחד. בדרך זו ניתנת משמעות הלכתית- דתית אפילו לפעולה  של עשיית הצרכים. ההלכה מרוממת את כל הפעילויות האנושיות לרבות הפעולה החומרית ביותר המרוממת באמצעות הברכה שאחריה.
מעבר לכך, בתפילת שחרית, בסמוך להודיה על עצם הקימה ליום חדש ב"מודה אני", מתפרטת ההודיה לתודה על חלקי הגוף הקטנים שבלעדיהם גם האיברים הנחזים כחשובים יותר לא יוכלו לתפקד. יופייה של ברכה זו הוא בפשטותה. כל מי שסבל מבעיית מעיים הכי קלה יודע כמה אמת וחכמה יש בתקנה לומר את ברכת "אשר יצר" בכל בוקר.
לימוד חשוב נוסף ניתן לדלות מתוך הסמיכות בין ברכת הגוף (אשר יצר ) לבין ברכת הרוח (אלוקי נשמה).
 ברכת "אשר יצר" נחתמת במילים  'רופא כל בשר ומפליא לעשות' ומעירים הראשונים שהפלא הגדול הוא מציאותה של הרוח בתוך האדם הגופני. רש"י מבאר שהפלא הוא  מציאותה  של רוח בתוך האדם שאינה יוצאת למרות קיומם של נקבים וחלולים, דבר המצביע על חכמתו יתברך. התוספות מעירים שהסיומת מתייחסת לחכמת ה' שהתקין לאדם מזונותיו  מע"ש ולחכמתו של האדם המייחדת אותו מכל יתר היצורים.
 
פירוש מופלא לסיומת "ומפליא לעשות" מובא ב"דרכי משה":
"נראה לי שמפליא לעשות קאי על הנשמה  שנתן באדם וזו היא פליאה גדולה שיתקיים דבר רוחני והוא מן העליונים בדבר גשמי בגוף האדם שהוא מן התחתונים ואי אפשר לנשמה לעשות פעולתו להשכיל במושכלות בעוד שהאדם חולה באחד מאבריו כי  כאב גופו מטרידו מלעשות פעולתו וע"כ אמר רופא חולי כל בשר ועל ידי זה מפליא לעשות הנשמה נקשרת בגוף ועל כן תקנו לומר מיד אחר ברכה זו אלוקי נשמה"
הקב"ה בחכמתו ברא את האדם כך שהוא מחבר בין שמיים לארץ, בין רוח לחומר בהרמוניה מופלאה.
האדם כעולם קטן  מעיד על מהות העולם כולו. יוצר האדם יצר עולם שבו קיימים אור וחושך, רוח וחומר, טוב ורע והטיל על האדם לגלות את האור מתוך החושך. באמצעות רמ"ח מצוות עשה העולות בגימטריא כדי "חלולים חלולים"[3]  ושס"ה מצוות לא תעשה האדם יכול לרומם את המציאות כולה לה'.
תפקידו של האדם לתקן עולם במלכות שדי, תוך עשיית שימוש בכל חלקיו, רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו.
 אסיים בציטוט של דברי הרב קוק בעין אי"ה אודות התאמת ההפכים העולה מתוך ברכת "אשר יצר" ומסמיכותה ל"אלוקי נשמה":
"אבל באדם בעל השכל וההכרה העליונה, בעל החכמה והצורה הרוחנית, שחוקיה הם אחרים לגמרי ועליונים הרבה מאלה התנאים המוכרחים להתקיים מצד התכונה של החיים הבהמיים, שהאדם קשור בהם ג"כ, הוא דבר פלאי, המביא אותנו להשתוממות על מפלאות תמים דעים, שהמטרות האציליות, עם כל הגובה והטוהר שלהן, הנן אחוזות בדיוק עם כל המטרות החמריות, עם כל הטפלות והכיעור שלהן, שההתאמה של חיי המחשך של החמריות עם חיי האור של הרוח, של האצילות ושל עדינות הרוח, היא הארה מפליאותיה של החכמה שביצירה העליונה, מפלאות תמים דעים, שכל פעלו הוא תמים, "אודך על כי נוראות נפליתי, נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד". הרי אנו רואים כאן התאמת ההפכים בצורה פלאית: מצד אחד המחלה, שהיא ההפך מהחיים בתכונתה הפנימית, בתור אחד מתפקידי החיים, שהרי הרפואה היא התכונה התדירית של העכול וההזנה, שהעלילות של המחלה היא ההכשרה של הרפואה, - ומצד שני התמזגות, של יצירת האדם בצורתו המלאה זהר, מקושרת עם כל התנאים של החמריות, ומתוך הפגישה של ההפכים באה ההקבלה היותר מופלאה, ומפליא לעשות. ".
 
הרב אליאב ויזל
מרצה בהתמחות לתקשורת



[1]    ר' רמב"ם, הלכות תפילה ונשיאת כפיים פ"ז ה"ה וכן טור ושו"ע ,או"ח סימן ו'
      סעיף א'. 
[2]    שמיני פרק ח.
[3]    כדברי מדרש תנחומא הנ"ל.
 
 


 

 

מחבר:
ויזל, הרב אליאב