דפי מאורות (5773-14)

ברכת הגומל היא ברכת הודאה של היחיד על הצלתו מצרה.

 

 

א. מקור הברכה: בגמרא (ברכות נד ע"ב) מובא: "א"ר יהודה אמר רב: ארבעה צריכים להודות, יורדי הים, הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא". דין זה נפסק ברמב"ם (ברכות י, ח), בטור ושו"ע (או"ח סימן רי"ט). הטור הוסיף סימן יפה לארבעה הצריכים להודות, "וכל החיים יודוך סלה", חיים ר"ת חבוש, ייסורים, ים, מדבר.

הגמרא מסתמכת על פסוקים מתהלים (קז) העוסקים בהודאה על הצלה וגאולה, "תעו במדבר בישימון [...] יורדי הים באוניות [...] יודו לה' חסדו". בעלי התוספות (ד"ה ארבעה) העירו שהגמרא שינתה את סדר החייבים להודות מכפי שנכתב בספר תהלים. לדבריהם, הסדר בפסוק בנוי לפי המסוכנים תחילה: הולכי מדברות, חבוש שיצא מבית האסורים, חולה שנתרפא, יורדי הים, ואילו הגמרא הביאה את המצויים תחילה: יורדי הים, הולכי מדברות, חולה שנתרפא, חבוש שיצא מבית האסורים.

הפוסקים דנים בשאלה אם הברכה נתקנה לארבעה מקרים אלו בלבד או לכל מי שנעשה לו נס, וארבעה אלו הוזכרו כיוון שהם המצויים יותר אצל רוב האנשים בזמן הקדמונים. השו"ע כותב שבמקרים אחרים טוב לברך בלא שם ומלכות, וכן מנהג הספרדים. האשכנזים נהגו לברך גם על נסים נוספים והפוסקים עסקו בגדרותיהם.

רש"י על התורה (ויקרא ז, יב) כותב שהברכה נתקנה במקום קרבן תודה, וכן הרא"ש (ברכות ט, ג). הסבר זה נלמד מהמשך המזמור שנאמר בו "ויזבחו זבחי תודה". כלומר לפירושם היה ראוי להקריב קרבן תודה, אולם כיוון שאין לנו בית מקדש תיקנו חכמים את ברכת הגומל. הפוסקים דנים אם הסבר זה משפיע על דיני הברכה. למשל האם חובה לברך בעמידה כפי שמקריבים בעמידה, והאם אין לברך בלילה כשם שאין מקריבים קרבן בלילה (שו"ת חת"ס, או"ח נא).

 

ב. הברכה ופירושה: "ברוך א"י אמ"ה הגומל לחיבים טובות, שגמלני כל טוב" והשומעים עונים, "מי שגמלך כל טוב, הוא יגמלך כל טוב, סלה" (שו"ע, או"ח ריט, ב).

הנוסח לפנינו בגמרא לברכה הוא "ברוך גומל חסדים טובים", אך הרי"ף ועוד ראשונים גורסים: "הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב", נוסח שנפסק בשו"ע.

הבית יוסף מסביר את פירוש הברכה: "הגומל לחייבים וכו' [...] כלומר אפילו לאותם שהם חייבים [...] עם כל זה גומל להם טובות, וכך גם אני המברך, למרות שאיני הגון, גמלני כל טוב".

לדעת המגן אברהם, "קטן אין צריך להודות, כיון שאינו בר עונשין לא שייך שיאמר הגומל לחייבים טובות אבל יש שחלקו, שאף קטן יכול לברך שכוונת הברכה היא שאף לחיבים הקב"ה גומל טוב" (שערי תשובה סק"א).

אפשר לפרש באופן נוסף, לפי דברי ר' בחיי ב"חובות הלבבות" (בהקדמה לשער ג). לדבריו, בטובות בין בני אדם יש הדדיות, כלומר שבני אדם מיטיבים זה עם זה. תמיד יש גם תועלת לנותן בטווח הקרוב או הרחוק. לעומת זאת, טובות ה' לאדם נובעות רק מרצונו החופשי והטוב, שהקב"ה אינו זקוק לאדם. הפער המוחלט בין הבורא לנבראים מביא לכך שהאדם נמצא במעמד של בעל חוב קבוע לבורא. כך ניתן להסביר שהביטוי "לחיבים", פירושו שהאדם חייב באופן מיוחד להכיר טובה לבורא. לפירוש זה אין הבדל בין קטן לגדול.

בהמשך הברכה נאמר "שגמלני כל טוב". ביטוי זה ניתן לפרש לפי דברי רש"י (בראשית לג, יא) ביחס ליעקב, כמבטא את מידת ההסתפקות ושמחה בחלקו. יעקב אמר לעשו "יש לי כל", ומסביר רש"י שפירושו "כל צרכי", בניגוד לעשו שאמר בלשון גאווה "יש לי רב", שפירושו יותר מצרכי. בביטוי זה האדם מודה לה' על החלק הטוב שניתן לו.

 

ג. ארבעה החייבים להודות: הרב קוק (עין איה, ברכות ט, טו), מסביר שארבעה מקרים אלו מלמדים על ארבע טובות יסודיות שיש לבני אדם: הטבעית, החברתית, הגופנית והמוסרית. ערכן של טובות אלו ניכר דרך "ידיעת ההפכים", כלומר מהמצב המנוגד להם. יורדי הים עומדים בניגוד למצב הטבעי שבו האדם נמצא עם "הרגלים על הקרקע" כפשוטו. הולכי מדברות מצויים במקום שבו אין חברה. החולה נפגע בבריאותו הגופנית ואילו האסור בכלא הפר את כללי המוסר.

 

ד. אמירת הברכה בציבור: ברכת הגומל צריכה להיאמר בעשרה ולכן נהגו לברכה לאחר קריאת התורה בבית הכנסת (הפוסקים נחלקו אם רק מלכתחילה או גם בדיעבד צריך עשרה, עיינו שו"ע ריט, ג ובט"ז).

מדוע דווקא ברכה זו צריכה להיאמר בציבור? ה"ברוך שאמר" מסביר שכיוון שמי שאירע לו נס מפסיד מזכויותיו, לכן תיקנו שיברך בציבור כדי שהציבור יברכוֹ חזרה, שהקב"ה יוסיף לגמול עמו טובות. בזכות מעלת הציבור ברכתו מתקבלת.

הרב קוק (עין איה, ברכות ט, יז) מסביר שהתועלת המוסרית מצרתו של היחיד עולה ככל שאנשים רבים יותר לומדים ממנה לקח. בזמן שהציבור רואה שהיחיד ניצל ממצוקה, כל אחד מתעורר לשים לב לטובות הרבות שיש לו. ברכה בציבור מגדילה את השפעתה החינוכית של הברכה.

 

יהי רצון שנזכה להכיר תמיד בטובותיו התמידיות של הקב"ה ולא נזדקק ללימוד מיוחד לשם כך.

 

הרב עודד שוגרמן

ראש מכון ההוראה חיספין

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

וארא תשעג.pdf

מחבר:

שוגרמן, הרב עודד