עיונים בסידור התפילה-ברכת הגומל חסדים

הנוסח המקורי של ברכת הגומל חסדים לעמו ישראל, נקבע על ידי חכמי התלמוד:
כי משי אפיה לימא (כאשר רוחץ פניו יאמר( ברוך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי, ויהי רצון מלפניך ה' אלהי שתרגילני בתורתך ודבקני במצותיך, ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון, וכוף את יצרי להשתעבד לך, ורחקני מאדם רע ומחבר רע, ודבקני ביצר טוב ובחבר טוב בעולמך, ותנני היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ותגמלני חסדים טובים, ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים לעמו ישראל (בבלי, ברכות ס, ע"ב). 
   תפילה זו המסתיימת בקביעה שהקב"ה מנחיל חסדיו לעמו בכל עת ובכל מצב, מדגישה את התלות בין התנהגותו של האדם ובין חסד ה'. זאת בדומה לתפילתו של שלמה, ערב בניית בית המקדש הראשון: "אין כמוך אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, שמר הברית והחסד לעבדיך ההלכים לפניך בכל לבם" (מלכים א ח, כג). הקב"ה גומל חסדים לעמו, אך האדם מחויב בקיום מצוות התורה ובהרחקה מיצר הרע ומחברות שתביא להתדרדרותו. 
הראי"ה קוק מבהיר בעניין ברכת "הגומל חסדים טובים": 
בא להורות שאנו מצפים לחסדים, שיש בהם שורש במעשינו, והיא ברכה יסודית – שאף על פי שהננו זקוקים למדת החסד, שבה העולם יבנה, אבל חפצים אנחנו שמעשינו יהיו הגורמים גם כן למדת החסד שתופיע עלינו, וזהו התואר של גמול המחובר לחסדים [...] מה שאין כן חסדים שאינם מייחשים [מתיחסים] כלל להתגמול, הם יכולים להיות לפעמים אינם טובים [...] כי הטובה, השובע והשלווה, הבאה בקשר עם ההכנה לשלמות ולקדושה... ולטובה שלמה כזאת יכסוף האדם אשר יָשרה נפשו בו (עולת ראיה).   
הרב מבהיר שללא מידת החסד אין העולם מתקיים. כפי שדרכו של האדם בעולמנו מחייבת אותו במידת החסד, כך הקב"ה נוקט במידת החסד ביחסיו אל עמו. ה' תומך, עוזר ושומר את עמו כ"גמילות חסדים". יש לאל ידו של האדם להגביר את חסדי ה' על ידי הרחקה מכל דבר רע והתנהגות הולמת בדרכי ה'.

 

הכרה בחסדי ה' – בקמע התפילה הקדום בעולם
בחפירה ארכאולוגית ברכס כתף הינום הסמוך לגיא בן הינום בירושלים (כיום הצד האחורי של בית מורשת בגין), נתגלו מערות קבורה מפוארות משלהי ימי הבית הראשון (סוף מאה ז ותחילת מאה ו לפנה"ס – ימי המלך יאשיהו ועד חורבן בית ראשון).  המערות שימשו לקבורת מכובדי ירושלים וכוהניה, ויש המזהים את המקום עם "גן עוזה" ששימש לקבורת מלכי בית דוד האחרונים (מלכים ב כא, יח ועוד). 
באחת ממאספות עצמות המתים  נתגלו שתי יחידות גלולות מפח כסף טהור שבהן נשרטו בכתב פניקי (המכונה "עברית עתיקה") ברכות ותפילות, כשהמשותף ביניהן הוא קטעים מברכת כוהנים.  קמע הגדול (9.7 X 2.7 ס"מ), נרשם הנוסח הבא: