דף הבית > עיונים בסידור התפילה - ברכת חכם הרזים

עיונים בסידור התפילה - ברכת חכם הרזים

דפי מאורות (5774-32)
ברכת חכם הרזים, על איזה סודות מדובר?
 
תנו רבנן: הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה (בבלי, ברכות, נח ע"א).

​

 
 
​
ברייתא זו מלמדת שיש לברך ברכה מיוחדת בשעה שאדם רואה לפניו "אוכלוסי", קרי קיבוץ המוני של בני אדם. אולם הגמרא אינה מסבירה בבירור מה עניינה ומהותה של הברכה. העיון בדברי הראשונים והאחרונים מגלה תפישות שונות בנידון, כמו גם הסברים שונים לטיבו של השבח הכלול במילים "חכם הרזים".
רש"י (ד"ה "חכם הרזים") כותב שהקב"ה מכונה בברכה זו בשם "חכם הרזים" משום שהוא "היודע מה שבלב כל אלו". כלומר עניינה של הברכה, לדעת רש"י, היא לשבח את גדולת הבורא וחכמתו, שלו נגלו כל תעלומות. גדולתו זו של הבורא מומחשת היטב שעה שרואה האדם לנגד עיניו ים גדול של פרצופים הנבדלים זה מזה, ונזכר בכך שהבורא המשגיח על כל ברואיו מכיר לפרטי פרטים את צפונות לִבותיהם ואת הרזים הגנוזים במחשבת לבם של כל אחד ואחד.
לעומת דברי רש"י, אחרים פירשו את עניינה של הברכה בדרך שונה לחלוטין תוך הדגשת פרט הלכתי נוסף המבואר בהמשך הגמרא. לפיו, ברכה זו אינה נאמרת בכל כינוס המוני, אלא רק כאשר האדם צופה על קיבוץ המונה שישים ריבוא איש.
מספר מדויק זה, כמספר יוצאי מצרים מקבלי התורה, מוביל למחשבה שברכה זו אינה מתייחסת לידיעת מחשבותיהם הנסתרות של בני אדם, ושבחה של החכמה האלוקית הוא על כך שרזי הבריאה גלויים לפניו יתברך. אולם, אם זו עניינה של הברכה, מדוע היא נאמרת דווקא בהתאסף יחד מספר מדויק זה?
המהרש"א (בחידושי אגדות, ברכות נח ע"א, ד"ה "חכם הרזים") כותב כי במספר שישים ריבוא כלולות כל דעות בני האדם: "שעל כן נתנה התורה לס' רבוא במדבר, להיות התורה כלולה מכל דעה וחכמה [...] כי אי איפשר שיהיה עוד דעת אחרת על ששים רבוא". כשאדם רואה אסֵפה המונית זו נגד עיניו הוא פונה בשבח לבורא עולם שהשכיל לכלול את כל הדעות האלו בתורתו: "שע"כ נתנה התורה לס' רבוא במדבר להיות התורה כלולה מכל דעה וחכמה ואין להוסיף עליה". רב הגוניות הבולטת כל כך בהתקבץ יחד שישים ריבוא נפשות ישראל היא המדגישה את גדולת חכמת הבורא הכוללת את כולם.
בדרך דומה צעד המאירי, אלא שלדידו כוונת הברכה אינה לומר כי חכמת הבורא כוללת את כל החכמה האנושית, אלא להדגיש שכוח חכמתו יתברך נעלית ונישאת מעל ומעבר למכלול החכמה האנושית כולה.
המאירי מסביר שברכת "חכם הרזים" מיוסדת על ההנחה שהחכמה האנושית מפוזרת בין בני האדם שדעותיהם שונות זו מזו, והתקהלות של ציבור המונה ששים ריבוא איש כאחד מסמלת את שלמות החכמה האנושית, שבהתקבץ יחד מספר זה, הרי "שכל הסודות והחכמות נודעות בין כלם". ברכה זו נאמרת שעה שאדם עומד מול קהל גדול זה, משום שעניינה של הברכה לתת שבח לבורא העולם שחכמתו מתנשאת מעל ומעבר לחכמת בני האדם כולם, ולו נגלו גם רזי הבריאה הכמוסים והטמונים מעין השכל האנושי: "שהכוונה אצלם ב'חכם הרזים' שכל הסודות והחכמות נודעות בין כלם, ומצד שיש דברים נמנעים מהשגת השכל האנושי אמר ברוך חכם הרזים".
מעניין לבחון כיצד כל אחת משתי השיטות הללו מתמודדת עם דעה נוספת המוזכרת בהמשך הגמרא, ולפיו יש מקום לברך ברכה זו אף בשעה שאדם נפגש עם חכם מופלג יחיד במינו.
בהתאם לכיוון המובע בפירושו המובא לעיל, מסביר המאירי שההיגיון לברך ברכה זו בשעת המפגש עם החכם המופלג ה"שלם בכל החכמות ובכל הסודות", הוא שהמפגש עם גדלותו המופלגת מחייב להזכיר את גבולות החכמה האנושית ביחס לחכמה האלוקית שאין לה סוף ותכלית.
אולם כיצד תוסבר דעה זו לאור הסברו של רש"י למהותה ולעניינה של הברכה? אם עניינה של הברכה לשבח את הבורא היודע ומכיר את הסודות הצפונים בלבותיהם של כל בני האדם, מה טעם לומר ברכה זו בשעה שנפגש אדם עם חכם גדול ומופלג?
הרמב"ן מסביר שהברכה נאמרת בשעה שאדם נפגש עם החכם המופלג לא כשבח לחכמתו של הבורא, אלא כשבח על חכמתו של אותו חכם שאף בפניו נגלו הרזים והסודות. המדובר הוא,
חכם גדול שנכללו בו כל הדעות [...] שאין ברכת חכם הרזים אלא מן הטעם המפורש בגמרא לפי שאין דעותיהם דומות והקב"ה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי [...] לפיכך אמר להם שראוי לברך ברכה זו על חכם גדול שהוא כללי בכל הדעות ובכל החכמות (רמב"ן, מלחמות ה', ברכות מד ע"א, מדפי הרי"ף).
יש להציע, שמא זוהי הסיבה לכך שדעה זו לא הובאה להלכה ברי"ף ובעקבותיו ברמב"ם, שכן כיצד ניתן לשבח בני אדם בשבח שהוא מיוחד לבורא עולם?!
והנה, על אף שברכה זו נפסקה להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים, סימן רכד, סעיף ה), כבר העיר הרב צבי סלושץ שנוסח הברכה אינו מובא במרבית סידורי התפילה העתיקים, ולהשערתו הדבר נובע מכך "שלא שכיח לראות בבת אחת ששים רבוא אנשים" (הרב צבי א' סלושץ, "לבירור ברכת 'חכם הרזים' ", שמעתין 69, עמ' 33–39).
עם שיבתנו לציון מי ייתן ונזכה לראות בחידוש ברכה זו בעת העלייה לרגל לעיר קדשנו ותפארתנו!
 
הרב יצחק רונס
מרצה בתכנית בני הישיבות



 
 
 

 

קבצים להורדה:
בהר תשעד.pdf
מחבר:
רונס, הרב יצחק
דוא"ל:
[email protected]