עיונים בסידור התפילה - ברכת מציב גבול אלמנה

 

לעתים הובאה בגמרא ברכה שלמה ומלאה בנוסחה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם..."; לעתים יש רק את המילה "ברוך..."; ולעתים המילה "ברוך" אינה מופיעה כלל, אלא רק מפורטת אמירה או פסוק שיש לומר על מקום או על מראה מסוים. לחלוקה זו יש כמובן משמעות הלכתית, שהרי רק כאשר הברכה היא על המציאות הראויה לאמירת שם ה' אין זו ברכה לבטלה.

בנוסח הגמרא שלפנינו נאמר כך:[1]

תנו רבנן: הרואה בתי ישראל בישובן אומר "ברוך מציב גבול אלמנה", בחורבנן אומר "ברוך דיין האמת", בתי עובדי כוכבים בישובן אומר "בית גאים יסח ה' ", בחורבנן אומר "אל נקמות ה', אל נקמות הופיע".

הגמרא מצטטת מקור תנאי שבו נראה הנגדה בין מציאות היישוב של בתי ישראל או ח"ו חורבנם ובין מציאות שכזו אצל גויים. סביר יותר לומר שמדובר ביחס למצב בארץ ישראל. האם ארץ ישראל מיושבת ביהודים או בגויים? כדי לעמוד על דברי הגמרא נשאל מספר שאלות בירור והבנה:

על איזו מציאות מדברת הגמרא? מה הם תנאיה המדויקים? בהמשך הגמרא מובא מעשה בשני אמוראים, עולא ורב חסדא, שהלכו בבבל ליד חורבת ביתו של אדם עשיר וצדיק שכל ביתו היה מוקדש לחסד, והם דנים ביניהם על היחס למציאות המעציבה של בתי צדיקים שנחרבו. הדיון נחתם במשפט "דיו לעבד שיהא כרבו". כל עוד בית המקדש חרב אין לנו שום טרוניה כלפי מעלה על כך שביתם של צדיקים חרב אף הוא.

האם הסיפור בא לתמוך בהלכה? האם דין ברכה זו נוהג בחוץ לארץ כבארץ ישראל?

על שאלות יסודיות אלו העולות מפשט הגמרא מתווספת שאלה מגרסת הרי"ף. הוא מביא גמרא זו להלכה וגורס בתחילתה: "הרואה בתי כנסיות של ישראל בישובן אומר 'ברוך מציב גבול אלמנה' ". לפיו, מדובר בברכה על בית כנסת ואולי זה הדין גם מחוץ לארץ ישראל?

רש"י מוסיף בפירושו תנאי נוסף: "כגון בישוב בית שני". האם כוונתו שאכן מדובר בברכה הנאמרת רק בארץ ישראל, אך רק במציאות כוללת של יישוב הארץ על ידי שיבת ציון ולא במציאות פרטית של בניית בית זה או אחר?

כשאלה למעשה נשאל: מהו הנוסח המדויק שיש לומר – ברכה מלאה או חלקית? האם על בתי גויים יש לומר רק את הפסוק ללא פתיחה ב"ברוך"?

בפוסקים במשך הדורות עלו והצטרפו ספקות רבים באשר למציאות הראויה לברכה, עד שבא אחד מחשובי הפוסקים האחרונים, בעל "ערוך השולחן"[2] וכתב: "ועל כל פנים לא נהגנו בברכה זו מפני שינוי הפירושים, וספק ברכות להקל". עד לפוסקי דורנו ניתן לראות את שרידי המחלוקות והספקות בדבר. הגר"ע יוסף, בהלכותיו ובסידורו, אינו מביא ברכה זו כלל (אף על פי שהרמב"ם[3] וכן מרן המחבר כן פסקה![4]); הגר"מ אליהו מביא את הברכה אך רק כברכה חלקית וכניסוחה בגמרא; ואילו מרן הרצי"ה זצ"ל, בסידור "עולת ראיה", הביאה כברכה מלאה בשם ומלכות.[5]

נראה אם כן שהדברים תלויים בהבנת הפסוק ובנקודת המבט על מצבו של עם ישראל. בפסוק המלא במשלי (טו, כה) נכתב: "בֵּית גֵּאִים יִסַּח ה' וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה". אנו רואים שהתנאים חילקו את הפסוק לשניים באותה הנגדה שהזכרנו לעיל: חציו הראשון של הפסוק מתייחס לבתי גויים ביישובם וחציו השני לבתי ישראל ביישובם. הפרשנים הפשטניים פירשו את הפסוק כביקורת חברתית על הגאים החזקים שחומסים את בתי החלשים, שבעתיד יידחו מהם, ורק הזכאים האמתיים יזכו לכך שיוצב גבולם, וזו עדות על ההשגחה. המלבי"ם כותב:

כשתראה בית גאים בנוי על גבול האלמנה שהיא מחולשתה אין מי לריב ריבה, והגאים יבנו בית על גבולה, דע כי יש משגיח יריב ריבה, ויסח הבית ויעקר אותה להציב גבול אלמנה על מכונו, כי ה' 'עושה משפט לעשוקים [...] יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות'[6] וזה פינה באמונת ההשגחה במקום שאין יד הטבע וכחה שלטת.

יש שנתנו פירוש מוסרי על הקובעים את עיקר חייהם בעולם הזה. למשל רבנו יונה כותב:

הם הקובעים בלבם דירתם בעולם הזה, וכל עיקר מחשבתם על יישובו, ולא יחשבו על תמורתו, כענין שנאמר "קרבם בתימו לעולם".[7]ועל כן יגאה לבם בהצלחתם והתישבם בבתי שלוותם, אחרי שלא יועילו ולא יעלו על לבם תמיד ענין התמורה והחלוף. על כן יסח השי"ת את ביתם החזק. 

נחתום בפירוש שמתייחס למציאות בדורנו – דור שיבת ציון, שנראה שאליו כיוונו התנאים בברכה זו. הרואה בתי ישראל ביישובן לא רק שהוא רואה פלוני ואלמוני שזכו שתהיה להם קורת גג משלהם, אלא הוא רואה את המציאות הכללית של "האלמנה" המייצגת את האומה[8] הזוכה להציב את גבולה. וכך מבאר הגר"א על אתר ופותח לנו פתח לדור גאולה:

"בית גאים" וגו' כמ"ש ברכות בפרק הרואה – "הרואה ביתו של נבוכדנצר אומר ברוך שהחריב" וכו' ו"הרואה בתי ישראל בישובן אומר מציב גבול אלמנה" והוא בעת שנתיישב ירושלים בבית שני אז גם נתיישבו כל גבולי ארץ ישראל, וזהו "בית גאים וגו' " בית נבוכדנצר שנתגאה במה שאמר "אעלה על במתי עב' וגו' " "יסח ה' [...] ויצב וגו' " וכן "בית גאים" הוא אדום "יסח ה' " כמ"ש "המה יבנו ואני אהרוס", "ויצב גבול וגו' " שעתיד לעשות חוצות ירושלים עד דמשק ולהרבות גבולי ארץ ישראל.

הגר"א הולך בעקבות מילותיו של רש"י ודורש את כל הפסוק על המציאות הלאומית בארץ ישראל, ובמשמע שכל הברכה נתקנה דווקא על המציאות הייחודית של יישוב הארץ, שעוד עתידה לגדול ולהתפשט עד לגבולות ההבטחה.

כך בשולי גלימת תלמידי תלמידיו – הראי"ה ובנו הרצי"ה – מהלכים אנו ומברכים בשם ובמלכות על כל נקודת יישוב חדשה בארץ ישראל. אשרינו שזכינו להציב גבול אלמנה!

---