דפי מאורות (5774-31)

ברכה זו איננה מוזכרת במשנה, אלא בתוספתא‏ (ברכות ו, ג):

הרואה את הכושי ואת הבוריק ואת הגיחור ואת הלוקין ואת הכיפיח ואת הננס אומר ברוך משנה הבריות את הקיטע ואת החיגר ואת הסומא ואת מוכי שחין אומר ברוך דיין האמת.

 

 

​

בשינויים קלים הלכה זו הובאה במסכת ברכות (נח, ב): "אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הבהקנים אומר ברוך משנה הבריות". ומקשה הגמרא מההלכה שהובאה בתוספתא:

מיתיבי: ראה את הכושי ואת הגיחור ואת הלווקן ואת הקפח ואת הננס ואת הדרניקוס אומר ברוך משנה את הבריות. את הקטע ואת הסומא ואת פתויי הראש ואת החגר ואת המוכה שחין ואת הבהקנים אומר ברוך דיין אמת.

אם כן, קשה על דברי ריב"ל! ומתרצת הגמרא: "לא קשיא הא ממעי אמו הא בתר דאיתיליד, דיקא נמי דקתני דומיא דקטע שמע מינה. תנו רבנן הרואה פיל קוף וקפוף אומר ברוך משנה את הבריות".

חז"ל קבעו ברכה על ראיית בעלי מראה מוזר ויוצא דופן. אף על פי שקיימות מחלוקות בין הראשונים בנוגע לביאור חלק מהשמות שהוזכרו בברייתא זו, ניתן להבדיל בשלושה סוגי מושאי ברכה זו:

א.    בני האדם שיש להם מראה חריג. מקבוצה זו הזכירה הבריתא את כושי, גיחור (עורו אדום ביותר), לווקן, בהקנים (בעלי עור מנומר), ננסים, הדרניקוס (יש אומרים שהם בעלי גובה רב ביותר, כך פירש ב"ערוך" וכך מובא בשם ר' שרירא גאון) ואת הקפח (בעל "הלכות גדולות", ועוד גורסים: כיפה) שלפי דעת כמה ראשונים הוא בעל גוף עקום כקשת (אבודרהם). לכאן יש לצרף ככל הנראה גם את פתויי הראש, שכן לפי גרסת רי"ף, רא"ש, בה"ג ואחרים, אף הם הוזכרו ברשימה של בעלי מראה חריג ולא ברשימה של בעלי מומים (כמו בנוסח הבבלי שלפנינו) ויש מפרשים שהם בעלי ראש רחב.

שיש שציינו שהברכה נקבע על הסטייה מדרך הטבע דווקא, כגון כושי שנולד להורים לבנים, ולפיכך הרואה כושי שהוא בן להורים כושים "נראה דאין לברך" כי "מנהגו של עולם הוא דכושי יוליד כושי" (ר' יעקב חאגיז, שו"ת הלכות קטנות, א, ר"מ).

ב.    בני אדם שיש להם מום מולד. מקבוצה זו הוזכרו קיטע, חיגר, סומא (לגבי שלושת מומים אלו יש מחלוקת ראשונים אם הכוונה דווקא לקיטע שתי ידיים, חיגר בשתי רגליים, סומא בשתי עיניים, או אפילו באחת), מוכה שחין, ושוב בהקנים אשר בעקבות דברי רבי יהושע בן לוי על אודותם הובא כל הדיון. בנוגע לבעלי מומים חילקה הגמרא בין בעלי מום מולד ובין בעלי מומים שנוצרו לאותם האנשים לאחר לידתם. אין להבין שהכוונה בחילוק זה על הבהקנים בלבד, אלא על כל רשימת בעלי מומים שגם הבהקנים הוזכרו בתוכה. כך הסכימו כל המפרשים וכך עולה בבירור מהירושלמי, ברכות ט, א. על בעלי מומים שנוצרו לאחר לידתם לא שייך לברך "משנה הבריות" שכן מומם איננו יצירתו של הקב"ה, אלא יש להצטער עליהם ולברך "דיין אמת". באופן דומה הובא חילוק זה בין בעלי מום מהלידה ובין הנכות שנוצרה לאחר הלידה גם בירושלמי.

ג.     החיות שמראיהן נחשב מוזר. מתוך אלה הוזכרו הפיל, הקוף והקפוף שהוא כנראה ינשוף שיש לו לסתות ולחיים כמראה האדם (רש"י, אבודרהם ועוד) ולפיכך מראהו מוזר. אמנם יש מפרשים שהפיל והקוף הוזכרו משום שכתוב‏ (סנהדרין קט, א) שאת דור הפלגה הפך הקב"ה לקופים ולפילים ולכן הם בריות שהשתנתה צורתן. עם זאת, נראה יותר שיש להבין שמראיהן המוזר של חיות אלו הוא זה שמשמש סיבה לברכה שנקבעה עליהן.

סוגי בני אדם אלו, מהם בעלי מראה חריג ומהם בעלי מומים, וסוגי החיות, הם ככל הנראה דוגמאות בלבד, ומהם יש ללמוד גם על בעלי מראה מוזר ובעלי מומים אחרים. כך פירשו כמה פוסקים וכך למשל משמע מלשון הרמב"ם (הלכות ברכות י, יב): "הרואה את הכושי ואת המשונין בצורת פניהן או באבריהן [...] הרואה סומא או קטע [...]  וכיוצא בהן". כך גם משמע ממעשים שהובאו בדברי חז"ל על ברכת משנה הבריות שהתייחסה דווקא ליצורים שלא הוזכרו בברייתא זו שבמסכת ברכות. בקובץ "בתי מדרשות" (מדרשי חז"ל מהגניזה) מובא סיפור על אדם שהביא לפני חכמים בהמה שמעלה גרה ומפריסה פרסה, אך "צוארה וראשה וחוטמה ופיה כמין כלב" והיה ספק לחכמים אם היא בהמה או חיה ובירכו עליה משנה הבריות (מעשה רב כהנא, עמ' שה–שח).

נסכם בקצרה את עיקר דעות הפוסקים האחרונים בנוגע לתדירותה של ברכה זו.

א.    על כל בעל מראה חריג מברך רק פעם אחת, כשרואהו לראשונה, ולא מברך עליו עוד לעולם (שולחן ערוך, אורח חיים רכה, על פי ראב"ד). יש שפירשו: שלא מברך לעולם אם רואה אותו או כיוצא בו (מ"ב; שו"ע הרב סדר ברכת הנהנין יב–יג).

ב.    חוזר ומברך אפילו על אותו בעל מראה חריג עצמו לאחר שלא ראהו שלושים יום (רמ"א על פי טו"ר, מ"ב העיר בעקבות אליהו רבה שיש לברך במקרה זה ללא שם ומלכות כנראה משום שיש מחלוקת בדבר).

ג.     אינו מברך משלושים יום לשלושים יום רק אם ראה אותו בעל מראה חריג עצמו, אבל על אחר, גם אם הוא כיוצא בו (כגון שראה כושים רבים), מברך על כל אחד ואחד אפילו ביום אחד כי כל גוף דורש ברכה לעצמו (ראב"י סימן עז, רדב"ז וכך הובא בשו"ת יביע אומר חלק ה, סימן ל).

 

לסיום, יש לציין שנוסח הברכה כפי שהובא בבבלי (ברוך [...]  משנה הבריות) הוא הנוסח המצוי בסידורים השונים לסוגיהם ולא ידוע לי על סידור קדום או מודרני שנוהג להשתמש בנוסח שונה. אולם במקורות חז"ל יש שינויים בנוסח ברכה זו, אך אין אלו שינויים משמעותיים. כך בירושלמי ברכות מופיע נוסח "משנה את הבריות" (מובא לעיל) ואילו במדרש תנחומא (פינחס סימן י) מופיע: "ברוך משנה בריותיו".

             

הרב ד"ר יחיאל צייטקין

מרצה בתכנית בני הישיבות בקמפוס רחובות

 

 

 

קבצים להורדה:

אמור תשעד.pdf

מחבר:

צייטקין, הרב ד"ר יחיאל