דפי מאורות (5774-24)

"על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, אומר ברוך עושה מעשה בראשית" (משנה, ברכות ט, ב).

ברכת "עושה מעשה בראשית" היא ברכת ההתפעמות ממעשה הבריאה המורכב, המרשים והמרתק של הקב"ה כפי שבא לידי ביטוי בנופים מרשימים ובתופעות טבע ייחודיות.

 

 

​

מטרת הברכה היא לבטא את ההכרה שכל תופעות הבריאה הן מעשה ידי ה', ולהביא את האדם להכיר בנפלאות הבורא, לברך ולהודות עליהן.

ברכת "עושה מעשה בראשית" באה לחנך את האדם להתייחס לעולם לא רק כאובייקט, כמשאב זמין המחכה שבני האדם ינצלוהו, אלא כפיקדון בידי האנושות שעליה מוטל התפקיד לשמור עליו ולהבטיח את המשך קיומו.

בתיאור מעשה הבריאה נצטווה האדם בשני סוגים של ציוויים: האחד, "פרו ורבו ומלאו את הארץ, וכבשה" (בראשית א, כח) והשני, "לעבדה ולשמרה" (בראשית ב, טו). כלומר מצד אחד הטבע – הדומם, החי והצומח – מיועד לשרת את האדם ולענות לכל צרכיו, אולם מצד שני מוטלת על האדם האחריות שלא לנצל את הטבע ניצול יתר, אלא לדאוג לטבע ולשמר אותו. ניתן לראות בכך מתן ערך עצמאי למעשה הבריאה, גם מעבר לשירותו של האדם או לסיפוק צרכיו.

ההכרה וההערכה למעשה הבריאה מבוטאת באופן שגרתי בכל יום בתפילת שחרית,"המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים, ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. מה רבו מעשיך יי, כלם בחכמה עשית, מלאה הארץ קנינך". אולם ברכת "עושה מעשה בראשית" נאמרת דווקא במצבים לא שגרתיים שבהם אדם מתרגש מראיית נופים מיוחדים – ים, נהר, הר או גבעה – שאינו מורגל בהם, אף על פי שתופעות הטבע עצמן נמצאות וקיימות באופן קבוע.

על פי אבודרהם,

על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות מברך בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית כיון שיסדן מאז ושבחו של מקום הוא כשמכירין היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו בששת ימי בראשית ועדיין הוא קיים קל וחומר לעושהו שהוא קיים וכתב ה"ר שמשון דדוקא בהרים ובגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהן וכן נהרות המשונים כגון פרת וחדקל מברך ברכה זו (אבודרהם השלם שמ"ד).

לכן ברכת "עושה מעשה בראשית" היא ברכת המטיילים הנאמרת כאשר יוצאים לטיולים ורואים בהם נופים מרשימים. אולם כאשר מתגוררים בסמוך לנופים מרשימים ומתרגלים אליהם או כאשר חולפים על פני נופים מרשימים שוב ושוב בעת נסיעה שגרתית ולא מתפעלים מהם – אין מברכים.

הרב יואל בן נון במאמרו "לית אתר פנוי מיניה" מביא מחלוקת לגבי השאלה אם הברכה היא חובה או רשות. לפי הראב"ד (על הרי"ף למסכת ברכות, פרק "הרואה") אין בברכה זו קביעות והיא רשות, שכן היא תלויה בהתרשמותו הסובייקטיבית של המברך. הברכה נאמרת רק על ידי אדם שההתרגשות מהנוף היפה מביאה אותו לתחושת התפעלות ממעשה הבריאה ולצורך להודות ולברך עליו. לעומת זאת, על פי השולחן ערוך יש חובת ברכה גמורה בשם ומלכות (אורח חיים רכח) ואין היא רשות. עם זאת הוא מצמצם ופוסק (שם, סעיף ג): "ולא על כל הרים וגבעות מברך, אלא דווקא על הרים וגבעות המשונים, וניכרת גבורת הבורא בהם". הרב אליעזר מלמד קובע ש"גם מי שאינו מתרגש מראיית הנופים הללו, כל זמן שראייתם נחשבת מרגשת בעיני רוב הבריות – חייב לברך".

מברכים רק על ימים, אגמים ונהרות שיש בהם מים רבים בכל ימות השנה, אך לא על מקווי מים שהם מעשה ידי אדם או על נהרות שהתוואי שלהם שונה באופן מלאכותי. על אוקיינוס מברכים ברכה מיוחדת: "שעשה את הים הגדול". אם רואים נופים מרשימים מסוגים שונים ביום אחד מברכים מספר פעמים, אך כשרואים כמה נופים יחד מברכים פעם אחת.

קיצור שולחן ערוך (גנצפריד, סימן ס, סעיף ב) מוסיף שיש לברך ברכת "עושה מעשה בראשית" גם על כוכבי שביט, רעידות אדמה, רוחות זעף וברקים. למעשה, על תופעות אלה אפשר לברך גם "שכוחו וגבורתו מלא עולם". הרואה בתופעות אלה בעיקר את ההיבט של נפלאות הבריאה מברך "עושה מעשה בראשית". החש בעיקר את עצמתן המפחידה לעתים של תופעות אלה מברך "שכוחו וגבורתו מלא עולם".

מכיוון שתופעות טבע קבועות בנוף ואילו תחושת ההתפעלות מהן אינה מתמשכת, ככל שראייתן הופכת להרגל נפסק שיש לברך "עושה מעשה בראשית" רק פעם בשלושים יום. תדירות זאת מתבססת על כך שאנו חשים את התחדשות מעגל הבריאה אחת לשלושים יום, עם חידוש הלבנה.

אירוע נוסף שבו מברכים "עושה מעשה בראשית" הוא אירוע נדיר שחל אחת לעשרים ושמונה שנים, עם תחילת המחזור הגדול של השמש, כאשר השמש נמצאת באותו מקום שבו הייתה בעת שנבראה בששת ימי בראשית. מצב זה התרחש לאחרונה בחודש ניסן תשס"ט.

יהי רצון שנפתח את לבנו להתפעם מהטבע וממעשה הבריאה, כפי שביטאה לאה גולדברג בשיר סוף הדרך:

 

לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל

עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,

עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,

לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

 

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל

בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,

לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

 

סימא גרינבוים-גוטמן

מרצה בהתמחות לחינוך חברתי קהילתי

 

 

 

 

קבצים להורדה:

ויקרא תשעד.pdf

מחבר:

גרינבוים-גוטמן, סימא