דפי מאורות (5774-21)

בשנה האחרונה זכיתי להצטרף לארגון רבני צהר כרב מחתן, גם זוגות חילוניים. רבים נוהגים לקנות לאירוע זה טלית חדשה ובמהלך הטקס, מיד לאחר האירוסין, החתן מברך את ברכת "להתעטף בטלית" (בשעות היום), ולאחר מכן – את ברכת "שהחיינו" על הטלית, כאשר הוא מתכוון לשמחה שמרגיש ביום חתונתו.

 

 

על מנהג זה כותב הרב ישראל סמט (צהר ט, תשס"ב):

נהגו שהחתן מברך שהחיינו על טלית חדשה. הספרדים נוהגים לפרוס את הטלית על ראשם של החתן והכלה. הפוסקים מוסיפים שבשעה שמברך על הטלית יכוון גם על הנישואין. ממבט ראשון נראה הרעיון מוזר: על האירוע הגדול – הנישואין, אין מברכים "שהחיינו", אלא על בגד חדש.

שאלתו הגיונית: למה באמת אין מברכים שהחיינו על החתונה עצמה, אירוע שבו משקיעים כל כך הרבה כסף ומאמץ, וכן מברכים על טלית פשוטה שנקנתה בכמה מאות שקלים? לפעמים אף לא ברור אם ומתי ילבש החתן דנן את טליתו החדשה... למה אין מברכים ברכת שהחיינו על החופה? הפוסקים הביאו טעמים שונים:

1.    קידושין היא מצווה, אולם אין מברכים על מצווה מספק. האם מברכים על קיום מצווה בפעם הראשונה? הרא"ש סובר שקידושי אישה אינם מצווה. לעומתו, הרמב"ם כותב שקידושי אישה כן מהווים קיום מצווה. אולם קיימת מחלוקת ראשונים נוספת אם מברכים ברכת שהחיינו על קיום מצווה בפעם הראשונה. לאור המחלוקת פסק ה"פרי מגדים" שאין מברכים שהחיינו על קידושי אישה מטעם "ספק ברכות להקל".

2.    קידושין הוא רק תחילת המצווה ואין מברכים שהחיינו על תחילת קיום מצוה: לפי דעתו של הרא"ש, הקידושין מהווה רק חלק ראשוני של המצווה, והנישואין מהווים את סיומה. הרב סמט כותב: "אחד הטעמים המובאים בפוסקים נוגע למה שאנו עוסקים בו. אין מברכים אלא על מצוה שעשייתה היא גמר מלאכתה. בנישואין שמגמתם היא פריה ורביה אין לברך 'שהחיינו' בזמן הנישואין".

3.    קידושין הוא רק הכשר מצווה: בגיליון המהרש"א (יורה דעה, סימן כח, על הש"ך סעיף קטן ה) מובא, "על קידושין יש לומר דעל הכשר מצוה לא תיקנו שהחיינו והרי אם אין דעתו לבא עליה (או מי שאינו יכול להוליד ואינו רוצה לבעול אותה) אינו מצוה".

מטעמים אלו ואחרים לא נהגו לברך ברכת שהחיינו על מעשה הקידושין עצמו. לעומת זאת, כן נוהגים לברך על לבישת טלית.

 

ברכת שהחיינו על רכישת כלים חדשים

מובא במשנה (ברכות ט, א), "הבונה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה' ". הלכה זאת מובאת גם ברמב"ם (הלכות ברכות י, א) וכן בשולחן ערוך (אורח חיים, סימן רכג, סעיף ג). המשנה ברורה (סעיף קטן יב) מסביר שהברכה נובעת מהשמחה שנגרמת על ידי קניית המוצר החדש, וכך כותב:

בין מלבושים, ובין כלי תשמיש ושתייה ואכילה וכיו"ב, אם הם דברים שלב האדם שמח בהם, עני בראוי לו ועשיר בראוי לו [...] אכן אם הוא עשיר גדול שאפילו כלים יקרים וחשובים אין נחשבים לו ואין שמח בהם, לא יברך.

ראוי לציין שמדברי המשנה ברורה מובן שאין מברכים רק על חליפה ועל שמלה חדשה, אלא הקונה מוצר יקר חדש שמשמח את הלב, עליו לברך ברכת שהחיינו, כולל מחשב או טלפון נייד חדש.

לאור הלכה זאת נוהגים להתעטף בטלית חדשה בעת החופה ולברך ברכת שהחיינו על לבישתה בפעם הראשונה. אולם המנהג עצמו הוא בעייתי. השולחן ערוך כותב שזמן הברכה הוא בעת קניין הבגד ולא בשעת לבישתו, "בשעת הקניין יש לו לברך, אף על פי שעדיין לא נשתמש בהם, שאין הברכה אלא על יד שמחת הלב שהוא שמח בקנייתם" (לכן נהגו בקהילות תימן לא לברך ברכת שהחיינו תחת החופה, היות שכבר קנו את הטלית מזמן ואין מברכים את הברכה על לבישת הטלית אלא על רכישתה). למרות פסיקה מפורשת בשולחן ערוך נהוג לברך את ברכת שהחיינו בזמן הלבישה, בו בזמן שהלובש נהנה מהבגד החדש.

על סמך דעתו של המשנה ברורה ניתן לשאול אם באמת ראוי שהחתן החילוני, שאינו יודע להעריך את ערכה של הטלית ואין לו שמץ של שמחה עבורה, ראוי לו לברך ברכת "שהחיינו" על הטלית מתחת לחופתו.

התשובה היא לדעתי "כן", בצירוף שני טעמים.

ראשית, יש לו את ה"הלכה היבשה". הוא כן לובש בפעם הראשונה בגד חדש. הוא מקיים (לפחות לדעת כמה פוסקים) את התנאים הנדרשים כדי לברך ברכה זאת.

שנית, קיימת סיבה חשובה נוספת המחייבת אותו לברך מתחת לחופתו. השולחן ערוך כותב: "על שמועות (מוסיף המשנה ברורה סימן קטן ג: 'שיש לו שמחה מהשמועה') שהן טובות לו לבדו מברך שהחיינו, ואם הן טובות לו ולאחרים מברך הטוב ומטיב" (אורח חיים, סימן רכב, סעיף א). היינו, מוטל עלינו לברך את הקב"ה לא רק על רכישת חפצים שמשמחים את הלב, אלא גם על שמיעת חדשות שמשמחות את הלב. עלינו לברך ולשבח את ריבונו של עולם על זה שזיכה אותנו לחוות שמחה זאת.

אם נפסק לברך רק על שמועות משמחות, על אחת כמה וכמה מוטל עלינו לברך ולשבח את הקב"ה אם אנו חווים את השמחה בעצמנו! האם יש אירוע משמח יותר מזה שאדם מתחתן עם אהבת-לבו, מייצר קשר נצחי אִתה ומקים את ביתו על ידי חופה וקידושין?

אם כן, אנו בבעיה. מצד אחד, אין מברכים על הקידושין בעצמם, מטעמים הרבים שציינו; מצד שני, איך אפשר לא לברך על אירוע כה חשוב, מרגש ומשמח?

אולי כדי לפתור בעיה זאת נוצר מנהג לבישת הטלית.

ההלכה אינה מאפשרת לנו לברך על הקידושין, ולברך אך ורק על שמחת האירוע מטעם "שמועה טובה", כנראה זה סובייקטיבי מדיי, ואין לברכה "חפצא" שעליה ניתן "לתלות" את הברכה. לעומת זאת, ההלכה כן מאפשרת ומחייבת אותנו לברך על טלית חדשה. אולי בגלל סיבה זאת התפשט המנהג לייחס את הברכה לשמחתו של החתן העומד תחת החופה על החיוב הפורמלי לברך שהחיינו על לבישת בגד חדש.

 

הרב ראובן ספולטר

מרצה ללימודי יהדות

 

 

קבצים להורדה:

כי תשא תשעד.pdf

מחבר:

ספולטר, הרב ראובן