עיונים בסידור התפילה-ברכת "שלא עשני אשה"

דפי מאורות (5771-19)
ברכה זו המופיעה במסכת מנחות מ"ג ע"ב, מעוררת שאלות בתוכנה, בדרך ניסוחה ובמיקומה. מתמיהה העובדה שהברכה מנוסחת על דרך השלילה: מדוע לא לברך "ברוך שעשני גבר"? מדוע יש לברך על מה שאינני ולא לברך על מה שאני? ייתכן שתוכנה לא היה מעורר שאלה אילו הברכה המקבילה שהתקינו לאישה הייתה "שלא עשני איש". ועוד יש לשאול: מיקומה של הברכה לאחר הברכות "שלא עשני גוי" ו"שלא עשני עבד" מרמז לכאורה על נחיתותה של האישה.
 
 
 
אנו מוצאים עיסוק רב של גדולי ישראל בניסיון להסביר ברכה זו (ושתי קודמותיה), עד כי היו שהציעו הצעה נועזת[1] שהגבר יאמר: "ברוך שעשני ישראל" (כפי שמופיע במקור במסכת מנחות במקום "שלא עשני גוי")  – הודיה לקב"ה על ששם חלקו בין בני ישראל, בני החורין, המקיימים את תרי"ג המצוות. נוסח זה מבטל מאליו את הצורך לומר "שלא עשני עבד" ו"שלא עשני אשה". אך היות שהזהירונו חז"ל מלשנות מטבע שטבעו חכמים, הצעה זאת לא התקבלה בקהילות ישראל.
אביא להלן מקורות שבעזרתם ננסה להבין מדוע מודה הגבר לריבון העולם על שלא עשאו אישה ומה ניתן ללמוד על משמעות הברכה במיקום המיוחד שלה.    
כותב ר' דוד אבודרהם בספרו חבור פירוש הברכות והתפילות, המכונה בקיצור האבודרהם:[2]
"והשלישית שלא עשני אשה מפני שאינה מצֻווה במצות עשה שהזמן גרמא [...] האיש דומה לפועל שנכנס לשדה חבירו ונטעה ברשות. והאשה דומה לנכנס שלא ברשות".
המושגים המוזכרים בדבריו של אבודרהם – "נכנס לשדה חבירו ונטעה ברשות/שלא ברשות" – לקוחים מהתלמוד הבבלי[3]:
איתמר [נאמר], היורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות, אמר רב: שמין לו, וידו על התחתונה. ושמואל אמר: אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה. אמר רב פפא: ולא פליגי [אין הם חלוקים בדעותיהם]; כאן [הכוונה היא] – בשדה העשויה ליטע, כאן - בשדה שאינה עשויה ליטע.
כלומר, מי שנכנס לשדה חברו ללא הסכם מוקדם ועשה שם עבודה שאמנם השביחה את השדה אך אין זה הייעוד האולטימטיבי של אותו שדה, התשלום שיקבל עבור העבודה יהיה לפי שער נמוך. לעומת זאת, אם אדם נכנס לשדה חברו ברשות, כלומר על פי הסכם מוקדם, הוא יקבל את שכרו כפי שסוכם מראש. במילים אחרות: "גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה".[4] ולענייננו: מי שמצווה ועושה (איש) שכרו על המצוות רב יותר ממי שאינו מצווה ועושה (אישה, במצוות שהיא פטורה מהן ובכל זאת מקיימת אותן) כיוון שהאיש דומה למי שנכנס לעבוד בשדה חברו על פי הסכם מוקדם.
מכאן שגבר יהודי האומר ברכה זאת מודה לקב"ה על כך שזיכה אותו ביותר מצוות מהאישה, הפטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן. היסוד הרעיוני המבוטא כאן הוא שהמצוות, חרף היותן כפויות על האדם, אמורות לשמחו עד כדי שתעלה מלבו ברכת הודיה לה'.
אבודרהם, שחי בספרד במאה הארבע-עשרה, ממשיך ומסביר גם מדוע פטרו את האשה ממצוות שהזמן גרמן:[5]
הטעם  שנפטרו הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמן, לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו, ואם הייתה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמן, אפשר שבעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מצוותו, ואם תעשה מצוות הבורא ותניח מצוותו, אוי לה מבעלה. ואם תעשה מצוותו ותניח מצוות הבורא, אוי לה מיוצרה. לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו, כדי שיהיה לה שלום עם בעלה.
אבודרהם מסביר אפוא, שהטעם שנשים קיבלו פטור ממצוות שהזמן גרמן הוא מטעם שלום בית ולא מחמת הבדל מהותי- אישיותי בין המינים המונע מהאישה לקיים מצוות.
נביא כאן שני ניסיונות להתמודד עם הניסוח על דרך השלילה ועם מיקומה של הברכה. ראשון הוא המהר"ל מפראג, האומר:[6]
כאשר הדבר הטוב נודע מהפכו ידיעה אמיתית, וכן כל הדברים נקנה הידיעה בהם מן ההפך, כי מן מראה השחור יכול לדעת מראה הלבן שהוא הפכו, וכן כל ההפכים מן האחד נקנה הידיעה בהפך שלו.
למדנו מדבריו שכדי להגיע להכרה אמתית של מושג מסוים אין דרך אחרת אלא לעמתו עם ההופעה ההפכית שלו במציאות. על פי זה ניתן לבאר את מקבץ הברכות "שלא עשני גוי, עבד, אישה" שאומר כל איש מישראל בברכות השחר מדי בוקר. הכרה אמתית של האדם את עצמו תיתכן רק על ידי העמדת ההופעות ההפכיות לו. הסבר זה מעורר כמובן את השאלה: אם כך, מדוע שלא תברך אישה "ברוך שלא עשני גבר"?
השני הוא הרש"ר הירש, המסביר את הניסוח על דרך השלילה של שלוש הברכות כבא לומר שברכות אלה אינן מעידות על יתרונו של הגבר היהודי בן החורין, אלא מדגישות את התביעה ממנו. בכך הוא מתמודד גם עם השאלה שנותרה בעקבות פירוש המהר"ל. וכך הוא כותב:[7]
ברוך  שלא עשני גוי, עבד ואשה. הברכות הללו אינן ברכות הודיה שד' לא עשנו גוי, עבד ואשה. הברכה מעוררת אותנו לבחון תפקידנו, שד' הטיל עלינו בזה שעשנו איש יהודי משוחרר, ושנבטיח הבטחה חגיגית, שנעשה כדי לצאת חובת תפקידנו.
אתה, גבר יהודי בן חורין, האם עשית את המוטל עליך? במה שונה אתה מהגוי? מהעבד? מהאישה? האם העובדה שאתה מחויב ביותר מצוות אכן גרמה לך לקיימן?
המקורות שצוטטו מנסים להתמודד עם השאלות שהועלו בתחילת הדיון. תם ולא נשלם, שכן לא ניתן להבין את מלוא משמעותה של ברכת "שלא עשני אשה" בלי לעסוק במקבילתה, ברכת "שעשני כרצונו". ועל כך בעז"ה בשבוע הבא.
 
ברוריה מכמן
מרצה במסלול לחינוך מיוחד
 
 
 
 
 
 

[1]    י' יעקבסון, נתיב בינה, א, תל אביב 1968, עמ' 165.
[2]    בתודה לבני הרב עודד מכמן שהוליכני במבוכי המקורות.
[3]    בבלי, בבא מציעא, קא ע"א.
[4]    בבלי, בבא קמא, לח ע"א.
[5]    עמ' מ"א.
[6]    נצח ישראל, פרק א.
[7]    סידור תפילות ישראל עם פירוש הרש"ר הירש.
 
 


 

 

מחבר:
ברוריה מכמן
דוא"ל:
brurya@orot.ac.il