You must have Javascript enabled to use this form.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים
השאירו פרטים
מתעניינים בלימודים? השאירו פרטים
עיונים בסידור התפילה - הודו לה' קראו בשמו
דפי מאורות (5772-03)
מה בין דברי הימים לתפילה?
התפילה "הודו לה' קראו בשמו" מופיעה בתחילת פסוקי דזמרה (לפי נוסח ספרד). מה ראו חכמינו מתקני התפילה לקבוע דווקא קטע מתוך ספר "דברי הימים", שרובו היסטורי, בתוך התפילה?
פרק טז בדברי הימים א עוסק בסדרי עבודה שהתקין דוד מסביב למשכן והארון: "ויביאו את ארון האלוקים ויציגו אותו בתוך האוהל אשר נטה לו דויד ויקריבו עולות ושלמים לפני אלוקים" (טז, א). דוד התקין שייאמר שיר של יום בעבודת התמיד, ושתהיה משמרת לויים של אסף מהללת בכלי שיר לפני הארון תמיד לדבר יום ביומו. כנגדם, העמיד חבורה אחרת של לוויים עם הימן וידותון להודות במשכן, שבאותם ימים ישב בגבעון.
מכאן מובנת סיבת פתיחת פסוקי דזמרה ב"הודו לה' קראו בשמו" מיד אחרי אמירת קרבנות. בספר "סדר עולם" מציינים שבשחר אמרו הלוויים מההתחלה עד "אל תגעו במשחי", ובין הערביים אמרו "שירו לה' כל הארץ" עד "ואמר כל העם אמן והלל לה' ". כך היו אומרים כל 43 שנה במקום המשכן עד ששלמה המלך הביא אותם למקומם הקבוע בבית המקדש.
מבחינת המבנה יש שני חלקים ברורים בתפילה. החלק הראשון, כזכור, לקוח מספר דברי הימים, ובו חלוקה פנימית של שלושה חלקים:
1. דברי הימים א טז, ח–כב כולל בעיקר פנייה לישראל לשיר לה' ולספר את כל נפלאותיו. מוזכרת גם הברית עם האבות והבטחת הארץ, והאבות נקראים "משיחי" ו"נביאי".
2. בחלק השני, פסוקים כג–לג, המשורר פונה אל כל הארצות, כולל הגויים והעמים, ומביע תקווה שמשפחת העמים תבואנה לתת כבוד לה'.
3. בחלק האחרון, פסוקים לד–לו, קוראים שוב להלל לה'.
החלק השני של התפילה מורכב מפסוקים מפוזרים מספר תהלים. לחלק מהפסוקים יש אופי של הלל ולחלק מהם אופי של בקשה, שהם מעורבים זה בזה. אמירת פסוקים בודדים נחשבת כתחליף לאמירת כל הספר. ייתכן שהשם "פסוקי דזמרה" בא ללמד שחלק זה של התפילה צריך להכיל פסוקים בודדים נוסף על אמירת פרקים שלמים (יעקובסון, תשל"ה). הוא מוכתר כ"שיר חדש" ומצייר תמונה של הכרת הכלל בריבונות ה' (רש"י).
לסיום סקירה קצרה זו מן הראוי שנעמיק במשמעות של הפסוקים הראשונים ומשמעותם כלפי התנהגותנו היום-יומית. איך אנו אמורים להגיב מול התבוננות בנפלאות ה'? יש מספר שלבים שראוי לו לאדם שיעבור עליהם. השלב הראשון הוא הודיה. מי שחש שעבר חוויה משמעותית חייב להכיר תודה כתגובה ישירה לחוויותיו. יש הבדל אם אדם מתבונן מהצד וצופה באירועים שעוברים על ידו, או שהדברים קורים לו באופן אישי כך שהוא קולט את הדברים
באופן מלא. הוא לא רק מבין בצורה שכלתנית, אלא ההתרחשות החודרת לתוכו באופן מלא ונוגעת במישורים הרגשיים והנפשיים. כאשר הדברים חודרים פנימה ומהדהדים בתוכו, חייבת לבקוע התבטאת מילולית "הודו לה' ".
"קראו בשמו": יש תביעה לעבור משלב הודיה לשלב שהוא קורא בשמו. כך הוא מעתיק את נקודת הכובד המרכזית מעצמו לקב"ה. זו עליית מדרגה, שעוברים משלב של הבנה שה' הוא הנותן לאדם, לשלב שהוא קורא בשמו של הקב"ה. לא רק שהאדם יחוש את מה שקרה לו, אלא יעתיק אותו מהחוויות האישיות שלו להתמקדות בה' ולהזכרת שם ה' בעולם. כך הוא יבין שכל מה שקרה היה רק אמצעי לפתוח את האדם לאותו נותן.
"הודיעו בעמים": כאן הוא עובר שלב נוסף. אם הוא מבין שהוא אינו המוקד אלא רק אמצעי על מנת להתרכז בנותן, כי אז אפשר להתחיל להוציא את הדברים החוצה, להודיע את כל פעלו בעולם, ולפרסם את שמו בין העמים.
השלב האחרון – "שירו לי שמרו לו": עד כאן אפשר היה להסתכל על הדברים כהוראות פורמליות. אדם צריך להגיד תודה, לקרוא בשם ה' לספר את נפלאותיו ברבים. זו חובתו. אך הפסוק תובע יותר. לא די לקרוא ולהודות, אלא צריך לשיר, לזמר. הוא אינו עושה את זה כמצוות אנשים מלומדה, אלא צריך לחוות לעומק את כל ההתרחשות. או אז הוא שר שיר הלל לקב"ה, רוקד, משבח, ושמח לכבוד הקב"ה. האדם הוא כלי שדרכו אפשר לשיר ולזמר לקב"ה. לא קל להגיע למדרגה זו. השלב הראשון פשוט יותר. כאשר האדם חש שחייו השתנו הוא מבין זאת בחושיו הבריאים. לא צריך ללמד את זה. מה שצריך ללמד הוא הקומה השנייה – מקור ההתרחשות ומשמעות ההתרחשות; שהאדם מבין שהוא נושא כליו של הקב"ה ומגיע לכך שהוא מסוגל לשיר ולזמר, לא לעצמו, אלא לבורא עולם. לזה אפשר להגיע רק באמצעות אמונה גדולה.
הלוואי שנזכה להגיע לרמות אלו ונוכל לקיים "אשירה לה' כי גמל עלי".
מר יהודה לובין
מרכז התמחות פק"ם
מקורות
אריאל, ישראל (תשנ"ט), סידור המקדש, הוצאת מכון המקדש.
יעקובסון, י' (תשל"ה), נתיב בינה, הוצאת סיני.
"ספר דברי הימים", הוצאת מוסד הרב קוק תשמ"ט.
אתר ישיבת ההסדר ירוחם.
Munk, Rabbi Dr. Elie, "The World of Prayer." Feldheim 1961
קבצים להורדה:
