עיונים בסידור התפילה - הטבת חלום

דפי מאורות (5773-51)
ענין פסיכולוגי או הטבה אמתית?
 
מנהג עתיק הוא שמי שחולם חלום רע, מיטיב אותו בפני שלושה מאוהביו. יסודו של המנהג בגמרא, ברכות נה ע"ב:
אמר רב הונא בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: הרואה חלום ונפשו עגומה ילך ויפתרנו בפני שלשה [...] ליתי תלתא ולימא להו: חלמא טבא חזאי. ולימרו ליה הנך: טבא הוא, וטבא ליהוי, רחמנא לשוייה לטב. שבע זימנין לגזרו עלך מן שמיא דלהוי טבא, ויהוי טבא [= יביא שלושה ויאמר להם: חלום טוב ראיתי. ויאמרו לו הם: טוב הוא, וטוב יהיה, וה' יעשנו טוב – שבע פעמים יגזרו עליך מן השמים שיהיה טוב ויהיה טוב].
 
 
טקס זה, שלאחריו אומרים תשעה פסוקים שונים (שלושה שעוסקים בהפיכה, שלושה בפדות ושלושה בשלום) מעורר שאלה על מטרתו. האם כוונתו של הטקס הוא להיטיב את החלום באופן אמתי או שמא מדובר בהטבה פסיכולוגית? במילים אחרות, האם ייתכן שהטקס לא בא אלא כדי לשנות את תחושתו הסובייקטיבית של החולם הנתון במצב רוח רע בעקבות החלום?
דומה שהתשובה לכך טמונה בשאלה מהו חלום.
י' לוין טען שיש בתרבויות השונות שש התייחסויות עיקריות לחלומות (יצחק לוין, הפסיכולוגיה של החלום, הוצאת דקל, 1980 עמ' 27, 141).
הודעה ממרומים: מקור החלום הוא בכוחות שמחוץ לאדם המחדירים את המסר לתודעתו כאשר האדם נשאר סביל בעניין. החלום נתפס כהודעה ממרומים. גישה זו רווחה בעולם העתיק במזרח הקרוב, בשומר, באשור, בבבל, במצרים וביוון.
מסע נדודים של הנשמה: מקור החלום הוא בכוחות שמחוץ לאדם, אך האדם בפעילותו העצמית מושך ומביא אל עצמו את חוויית החלום. על פי תפיסה זו יש חלקים באדם, כמו רוח או נשמה, הנפרדים ממנו ונודדים למרחקים אל עולם נשמות ופוגשים ישויות בממדים שונים של זמן. הם אלה הגורמים לאדם לחוש את חוויית החלום. תפיסה זו רווחה במזרח הרחוק, בהודו, בסין, ביפן, ואף בשבטים באפריקה ואצל האסקימוסים.
ביטוי לתכנים מודחקים: מקור החלום הוא באדם עצמו, בחלק נפשי שהוא נסתר אף לאדם עצמו, היוצא אל הפועל בשל מנגנון נפשי מיוחד הפועל דווקא בזמן השינה. אפלטון וזיגמונד פרויד מייצגים שיטה זו.
ביטוי לתכנים עמוקים של האדם: מקור החלום הוא באדם עצמו, בחלקים פנימיים של נפש האדם, בתת-מודע האישי והקולקטיבי. חלק מנפש האדם בא לידי ביטוי בזמן ההכרה וחלק אחר בזמן השינה. החלום הוא מאמץ לביטוי צדדים לא מפותחים ומוזנחים באישיות, והסמליות שבחלום נועדה לגלות יסודות, דחפים וארכיטיפוסים שטרם התבהרו בתודעתו של החולם. קארל יונג מייצג שיטה זו.
תגובה לגירויים: תוכן החלום זהה לתוכן החוויות ההכרתיות בזמן העֵרות, אך הוא לובש צורה שונה. מייצגים של תפיסה זו הם אריסטו ואנרי ברגסון.
חשיבה בסמלים ובדימויים: המושגים המופשטים שבעֵרות מקבלים בחלום צורה של חשיבה ציורית. חלימה היא חשיבה באמצעות תמונות ודימויים. החלום הוא ביטוי תמציתי-סמלי לנושאים מורכבים ולמושגים מופשטים המטרידים את האדם. מפַתח גישה זו הוא החוקר קלווין הול.
מהי אם כן כוונת הגמרא ב"הטבת החלום"? האם הגמרא ראתה בחלום סוג של נבואה משמים שיש להיטיב אותה באמצעות טקס הטבת החלום, או שמא מדובר בהטבה אוטוסוגסטיבית?
דומה שהתשובה לכך טמונה בהבנה מהי תודעת האדם וכיצד היא משפיעה על המציאות שסביבו.
הרמב"ם במורה נבוכים (א, א), בבואו לבאר את המילה "בצלמנו" שנאמרה על בריאת האדם, מתאר את מהות האדם במילים הבאות:
על פי הרמב"ם, ההשגה האנושית היא מהות האדם והיא ה"צלם" שבעזרתו נדמה האדם לבוראו. כלומר אם נבוא להבין את מהות האדם, את שורש קיומו ואת שורש נשמתו, נמצא זאת בהשגה השכלית שלו.
השגה שכלית זו היא עומק התודעה שיכול לבוא לידי ביטוי גם בחלום, במיוחד לפי פרויד ויונג המתוארים לעיל, אשר לפיהם החלום הוא ביטוי של רבדים עמוקים בתודעת האדם אשר אינם גלויים בחייו הרגילים.
טקס הטבת החלום, על פי זה, אמור לפתור את תודעת האדם הסובייקטיבית. אלא שתודעה זו מכוונת גם את המציאות האובייקטיבית. כלומר אין למעשה מציאות אובייקטיבית, אלא יש מציאות הנשקפת מתוך תודעת האדם. וכך, כיוון תודעת האדם על ידי הטבת החלום מסייעת גם בכיוון המציאות עצמה.
הפתרון לשאלתנו הראשונה הוא אם כן, שהטבת החלום אכן באה לפתור את תחושתו הסובייקטיבית של החולם, אולם כיוון שתחושה זו משפיעה על המציאות כולה הרי שהיא פותרת גם את המציאות האובייקטיבית.
סיוע-מה לגישה זו ניתן למצוא בחלק מן האמרות של הגמרא שם:
אמר רבי ביזנא בר זבדא אמר רבי עקיבא אמר רבי פנדא אמר רב נחום אמר רבי בירים משום זקן אחד, ומנו – רבי בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה – וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה.
או אמרה אחרת: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו".
כלומר, החלום הוא השתקפות של הרהורי לבו של האדם, אולם פתרונו מוביל למציאות הממשית.
 
רחל שפירא
מרצה בהתמחות למתמטיקה
 

 

מחבר:
שפירא, רחל