דף הבית > עיונים בסידור התפילה - הללויה הללו את ד'

עיונים בסידור התפילה - הללויה הללו את ד'

דפי מאורות (5772-09)
מזמור קמח בתהלים  –  הללויה הללו את ד' מן השמים עם ישראל מוביל את שירת החיים של ההוויה כולה
 
 
​
המזמור הוא האמצעי מבין חמשת מזמורי ההללויה (הנפתחים ומסתיימים במילה הללויה) החותמים את ספר תהלים, ומובאים מיד לאחר מזמור קמה (תהלה לדוד).
שלד זה של ששת המזמורים הוא עמוד השדרה של פסוקי דזמרה (שבתפילת שחרית), ומסביבו נוספו עוד מזמורים ופסוקים המביעים את גדולת הבורא, השגחתו וחסדו, ואת הכרת הטוב שלנו כלפיו.
הראב"ע כותב בתחילת פירושו למזמור: "זה המזמור נכבד מאוד ויש בו סודות עמוקים". ננסה להתחקות אחר הדברים.
מעמדו המרכזי של המזמור נתקבע כל כך בתודעת הדורות, בין היתר משום שוא מזמור בעל מעמד חשוב אף מבחינה הלכתית. המקור לאמירת פסוקי דזמרה מובא במסכת שבת (קיח, ב) בשם ר' יוסי: "יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום". רש"י (שם) נקט שהמדובר הוא באמירת מזמור קנ ("הללויה הללו אל בקודשו") ובמזמור קמח ("הללויה הללו את ה' מן השמים") שבו אנו עוסקים, שרק שני מזמורים אלו פותחים בלשון הילול כפול (הללויה הללו), ומכאן גם חשיבותם ההלכתית. הדבר אף עוגן בדברי השולחן ערוך (אורח חיים, סימן נב) שפוסק שמי שאחר לתפילה ועליו להזדרז על מנת להדביק את הקצב של יתר הציבור, ידלג על מזמורים בפסוקי דזמרה למעט "אשרי", מזמור קנ ומזמורנו – קמח.
מעיון במזמור מופלא זה יובן ויתברר שמעמדו מוצדק ומתבקש. ניתן לחלק את המזמור לשלושה חלקים:
1. (א–ו) ההלל של העליונים;
2. (ז–יג) ההלל של התחתונים;
3. (יד) חתימה: מעלתם של ישראל.
החלק הראשון מונה את המהללים מן הנכבד אל הפחות שבהם: שמים, מרומים, מלאכיו, צבאיו, שמש וירח, כוכבי אור, שמי השמים, המים שמעל לשמים. הנימוק המובא במזמור להילולם הוא: "כי הוא ציוה ונבראו".
לעומת זאת, החלק השני מונה את המהללים מן הפחות אל הנכבד ביותר, וכאשר מפרט את הנכבד ביותר (המין האנושי) פותח בבכיר ומסיים בזוטר: ארץ, תנינים, תהומות, אש וברד שלג וקיטור, רוח, הרים וגבעות, עצי פרי וסרק, חיה ובהמה, רמש וציפור כנף, מלכי ארץ, לאומים, שרים ושופטי ארץ, בחורים, בתולות, זקנים ונערים.
הנימוק המובא במזמור להילולם הוא שונה ואחר מהנימוק הקודם: "כי נשגב שמו לבדו".
הבדל נוסף בין החלקים במזמור הוא העובדה שבחלק הראשון יש מילת הילול מיוחדת לכל פרט או קבוצה המהללת, לדוגמה: "הללוהו כל מלאכיו, הללוהו כל צבאיו", ולעומת זאת בחלק השני יש מילת הילול אחת המופיעה בפתיחת הרשימה של כל הפרטים המהללים: "הללו את ה' מן הארץ, תנינים וכל תהומות. אש וברד..." .
ניתן ליישב את השוני בין החלקים הראשונים באופן הבא: בשעה שעוסקים במהללים העליונים כל אחד מהם חשוב לעצמו ובעל מדרגה ודעה לעצמו (כדעת הרמב"ם בהלכות יסודי התורה ג, א–ח). לכן מיוחדת מילת הילול נפרדת לכל גורם וגורם וגם מונים אותם מהנכבד יותר אל הפחות, כי הם חשובים ומהללים כל אחד באופן נפרד. הנימוק להילולם מוסבר בחוסר בחירתם: הם מוכרחים ונדחפים מתוך תוכם להלל את ה'. לעומת זאת בחלק השני, האדם הוא המהלל בשם כל התחתונים, ועל כן נקטו הילול אחד עבור כולם, וגם פתחו בפחות וסיימו בנכבד, כי זה מתואר על ידי האדם מלמטה למעלה בסדר עולה. כאשר מגיעים לאדם המהלל בעצמו שוב פותחים בסדר מהעליון לפחות, כשם שבחלק הראשון נקטו כך העליונים העצמאיים. האדם בוחר מרצונו להביע את שבחו של ה' וגדולתו. הוא יכול היה לכבוש נטייה ורצון זה, אך בחר לחשוף אותה. על כן הנימוק להילול שונה בהתאם: "כי נשגב שמו לבדו": האדם בוחר להביע את המלאות שהוא חש וחווה בתוך תוכו (על פי ספר הארת התפילה של הרב אורי וייסבלום, חיפה תשנ"ח).
החלק השלישי במזמור הוא מפתיע, כיוון שבניגוד לרוח האוניברסלית הכוללת שנשבה בתחילתו, הרי שבסופו מופיעה הדגשת מעלתם של ישראל באופן פרטי.
ניתן לבאר זאת ולקשור את הדברים בכמה אופנים:
רבי עזריה פ'יגו בספרו "בינה לעיתים" מבאר את החלק השלישי כשבחו של הקב"ה המתפאר בבניו בכל מצב, גם כאשר ישראל במצב עלוב ומדולדל. בניגוד לדרכו של בשר ודם שעושה חשבון אם משתלם וכדאי להישאר בקרבת חברו הבזוי, ה' נאמן לבריתו עם בני ישראל ולאהבתו אותם. לאור דבריו, הסיום של המזמור עוסק במהולל עצמו, כהמשך למזמור העוסק במהללים המגוונים.
המלבי"ם מבאר את החלק השלישי הייחודי של עם ישראל כנאמר על ידי הגויים, השייכים לחלק השני במזמור: חסידי אומות העולם יאמרו בעצמם שאין כישראל הקרובים לה'. על פי זה ניתן לומר שהחלק השלישי הוא שיא הנובע ומתבקש מתוך החלק השני במזמור.
ר' חיים מוולוז'ין בספרו "נפש החיים" (שער ב, פרק יד) רואה גם את החלק הראשון של המזמור מכוון לעם ישראל:
היינו שתהא תשוקת נפשו בבוראו יתברך כאילו אינו בעל גוף אלא כאחד מצבא מרום [...] וכל הרגשותיו יהיו בענייני הנפש לקשרה בשורשה בשמים, וזהו הללו את ה' מן השמים. ולדבריו, יוצא שנושא החלק השלישי לא חריג ולא מתמיה.
אכן, המזמור מעלה על נס את העובדה המדהימה שכל המציאות מהללת את ה' כל רגע, בנגלה ובנסתר, מי בעליונים ומי בתחתונים, מי במילים (במרומים) ומי בעצם קיומו עלי אדמות (בתחתונים), אך בפסגת המהללים עומד עם ישראל ומהלל את ה' הן במלל הן בעצם קיומו ובעצם הופעת כוחותיו.
הרב טל אלואי
מרצה בהתמחות לתושב"ע
 
 
 

 

 

קבצים להורדה:
וישב תשעב.pdf
מחבר:
אלואי, הרב טל