דפי מאורות (5775-47)

אנחנו מקיימים באהבה את מצוות קריאת שמע פעמיים ביום, בערבית ובשחרית, "בשכבך ובקומך". חז"ל תיקנו ללוות את הקריאה בברכות על פי התבנית שנמסרה במשנה: "בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה" (ברכות יא ע"א). התלמוד אינו דן בנוסח הברכות שאחרי קריאת שמע של ערבית, ומזכיר אותן כברכות ידועות ומוכרות; הראשונה נקראת "גאולה" והשנייה "השכיבנו" (בבלי, ברכות ד ע"ב). ענייננו בחתימה של הברכה השנייה, זו הפותחת במילים, "השכיבנו ה' אלהינו / אבינו לשלום, והעמידנו מלכנו לחיים טובים ולשלום".

 

 

​

סידור רב עמרם גאון (וארשה תרכ"ה) מביא שני נוסחים של חתימה: אחת בערבית של חול, "ושמור צאתנו ובואנו מעתה ועד עולם כי שומרנו ומצילנו אתה. ברוך אתה ה' שומר עמו ישראל לעד" (שם, יט ע"א); ואחת בסדר שבתות, "קורין קריאת שמע, ואמת ואמונה כדרך שאומרין בחול, וחותם 'פורש סוכת שלום עלינו ועל עדת ישראל ועל ירושלים' " (שם כה ע"א). החתימה של ימי החולין מובנת, יסודה בפסוק, "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל" (תהלים קכא, ד) והיא מעין בקשת "השכיבנו", ומשלימה אותה. אך החתימה, "הפורש סוכת שלום וכו' " אין יסודה בלשון מקרא; עניינה ומקורה לא התבררו בתלמודים.

בספרות המדרשים ברכה זו מוזכרת אגב אורחא, אגב שבחו של השלום ואגב שבחה של ירושלים. בשבחו של השלום, כיצד? 

ר' מני דשאב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: גדול שלום שכל הברכות וטובות ונחמות שהקב"ה מביאן על ישראל חותמין בשלום. בקריאת שמע: "פורס סוכת שלום"; בתפלה: "עושה שלום"; בברכת כהנים: "וישם לך שלום" (ויקרא רבה [וילנא] פרשת צו, פרשה ט).

 בשבחה של ירושלים, כיצד?

א"ר אבון: "בנוי לתלפיות" (שיר השירים ד, ד) – תל שכל הפיות מתפללין עליו בברכה, בקרית שמע, ובתפלה. בברכה: "בונה ירושלם"; בתפילה: "אלהי דוד ובונה ירושלם"; בקרית שמע: "פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם" (ירושלמי, [וילנא] ברכות, פרק ד).

משני המדרשים, הקרובים בתוכנם ובצורתם, למדנו שבימי האמוראים מהדור השלישי בארץ ישראל הוטבע כבר נוסח הברכה, "פורס סוכת שלום", ובנוסחה המלא, "פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם", ושחותמים בה את הברכות של קריאת שמע. ועוד, משהובאה ברכה זו בסתם משתמע שהיא נאמרה הן בחול הן בשבת. ואכן נראה שבימים קדמונים יש שחתמו ב"שומר עמו ישראל לעד", שכן עיקר תפילת "השכיבנו" נאמרה על בקשת השמירה בלילה; ויש שחתמו, "פורש סוכת שלום וכו' " כהמשך ל"השכיבנו לשלום [...] והעמידנו לשלום" וכדי לחתום בשלום, והוסיפו והאריכו לשאול בשלום ירושלים. בתחילה, כשם שבירכו בחול כך בירכו בשבת, זה בכה וזה בכה, ורק לבסוף יוחדה ברכת ה"שומר" לימי חול וברכת "סוכת שלום" לשבת קודש. בסידור רב עמרם גאון נכתב:

והכי אמר רב שר שלום: בליל שבתות ובלילי ימים טובים במעריב למימר "שומר עמו ישראל לעד". ובבית רבינו אין מנהג, אלא תחת "שומר עמו ישראל" חותמין "פורס סוכת שלום עלינו ועל עדת עמו ישראל ועל ירושלים".

וכן עולה מחידושי הריטב"א (מגילה יח ע"א) ומבית הבחירה לרבנו המאירי (ברכות יב ע"ב) שעוד בימי חכמינו הראשונים

בספרד שימשו שני הנוסחים, וכן בטור אורח חיים, סימן רסז (אך ראו מדרש תהלים, בובר, מזמור ו). אף היום נשאר זכר לתקפות שני הנוסחים בהנחיה ההלכתית המורה שאם המתפלל התבלבל ואמר "שומר" בשבת או "פורש סוכת שלום" בחול אינו צריך לחזור ולברך (ילקוט יוסף, תשס"ד, תפילה, כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה צד, עמוד תקנה).

ומה ראו על ככה לייחד את השמירה לימי החולין ואת השלום לשבת? אמרו חכמים בלשון מדרש (פירושי סידור התפילה לרוקח, עמוד תעב):

הקדוש ברוך הוא שומר ישראל על ידי השבת. משל למלך שהיה לו רועה שומר צאנו, כל הימים היה בשדה הרועה עם צאנו והיה ער בלילה לשמור הצאן, אך בלילה אחד בשבוע היה מאסף צאנו הביתה בדיר והיה ישן, כך כל ימי המעשה "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל" לפי שזה יוצא השדה וזה במלאכתו, אבל בשבת כל אחד הולך לביתו אין צריך שמירה, אך פורס סוכת שלום.

בימי החול צריך שמירה מפני המזיקים ומפני הרוחות הרעות ומפני הזאבים המבקשים לטרוף את "שה פזורה ישראל", אבל בשבת, כאשר כל קהל עדת ישראל מתכנס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות – השבת מגֵנה על הפרט ועל הכלל, הבוטח בה' חסד יסובבנהו. השבת היא בית דירה והיא סוכת השלום הפרוסה.

ועוד אמרו: ושמרו בני ישראל את השבת – שאם ישראל שומרים את השבת כראוי, השבת תשמור עליהם כראוי (ראו ט"ז, אורח חיים רסז) וכבר פייט ר' אברהם אבן עזרא "כי אשמרה שבת אל ישמרני, אות היא לעולמי עד בינו וביני". שמירת הגוף ושמירת הנפש, שמירת הפרט ושמירת הכלל. (יותר מכך אמרו "יותר מששמר ישראל על השבת שמרה השבת על ישראל"). ורבי יהודה הלוי עונה לראב"ע, "על אהבתך אשתה גביעי, שלום לך שלום יום השביעי". כי השביעי מביא את השלום, שלום בין האדם לנפשו, בין איש לאשתו, בין האיכר לאדמתו, בין חבר לשכנו, בין הבורא לעולמו.

ובלשון הסוד אמרו (זוהר, כרך א, בראשית דף מח ע"א): "תא חזי, כד אתקדש יומא במעלי שבתא סוכת שלום שריא ואתפריסת בעלמא [...]". בא וראה, כאשר מתקדש היום בערב שבת סוכה של שלום שורה עלינו ומתפרסת בעולם, וכל הרוחות, והסערות, והשדים, וכל צד טומאה – כולם מסתתרים. שהרי מאחר שהקדושה מתעוררת ושורה בעולם הטומאה בורחת מפני הקדושה. אז נמצא העולם בשמירה עליונה ואין צריכים להתפלל על השמירה, כי בשבת הופרש סוכת השלום על העולם ושמור הוא מכל הצדדים. ונמצא הכול בשלום. משום כך בקידוש היום מברכים, "הפורס סכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלים".

 

ד"ר מיכאל גרוס

מרצה בהתמחויות לתנ"ך ולתושב"ע

בתואר ראשון ושני

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

ראה תשעה.pdf

מחבר:

גרוס, ד"ר מיכאל

דוא"ל:

[email protected]