דפי מאורות (5773-25.5)

ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו

 

במקומות רבים בתורה מוזכרת בחירת עם ישראל כעם סגולה, החל מהדיבור הראשון לאברהם, "ואעשך לגוי גדול [...] ונברכו בך כל משפחות האדמה", וכלה במשה שאמר סמוך לפטירתו "וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה ולתתך עליון על כל הגויים וכו' ". אלא שבשום מקום לא ניתן לכך נימוק.

 

 

השאלה מתעצמת למקרא דברי הנביא יחזקאל, "והעולה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן, חי אני נאום ה' אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם" (כ, לב). איך אפשר לכפות ברית על אחר? ואמרו חז"ל: "בנים אתם לה' אלוקיכם, בין כך ובין כך קרויין בנים, אפי' כי פלחי לע"ז". ופי' המהר"ל: "וכל זה מפני כי אין שייך ביטול לענין זה אשר נקראו ישראל בנים". (נצ"י פי"א).

לכאורה, יתרונם של ישראל נובע מן העובדה שהם היו היחידים שניאותו לקבל את התורה, בניגוד לשאר האומות שסירבו, כפי התיאור שמסרו לנו חז"ל על הפסוק "ה' מסיני בא וזרח משעיר וכו' ", שבני עשו שאלו מאי כתיב בה, ואמר להם הקב"ה "לא תרצח". אמרו לו, כל עצמו של אביהם רוצח הוא, שנאמר "על חרבך תחיה". ולבני עמון ומואב ענה "לא תנאף", ואף הם סירבו בטענה שהם נולדו מניאוף. וכשאמר לבני ישמעאל שנאמר בתורה "לא תגנב", אמרו לו "כל עצמו של אביהם ליסטים היה שנאמר "והוא יהיה פרא אדם". לבסוף באו לישראל ואמרו לו "נעשה ונשמע".

על תיאור זה יש כמה תמיהות:

א.    מדוע ענה הקב"ה לכל אומה תשובה שהיה ידוע מראש שאי אפשר להם לקבל?

ב.    מהתיאור הזה נשמע כאילו ישראל קיבלו מיד וברצון, והרי דרשו חז"ל ש"כפה עליהם ההר כגיגית". אם כך יש לאומות העולם טענה, שגם

      אותם ניתן היה לכוף?

ג.     הסיפור כשלעצמו יש בו מן הזרות – שהקב"ה יחפש קונים לתורתו?!

      אלא שזוהי דרכם של חז"ל להעביר מסרים בדרך סיפורי דברים. בתיאור זה רצו חז"ל להודיע שאין הגויים מתאימים לתורה, ורק ישראל

     ראויים לה. ושוב חוזרת השאלה, מניין לישראל יתרון זה?

על פי דברי המהר"ל בנצ"י פי"א נראה להסביר את הדברים כשנקדים ג' הקדמות:

א.       "תורה קדמה לעולם". מאמר זה קובע שכשהקב"ה ביקש לברוא עולם, הקדים לו תורה, כמאמר חז"ל "יום הששי – מלמד שהתנה

        הקב"ה עם מעשה בראשית: אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימים, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו" (שבת פח).

        וזאת, משום שא"א להסתמך על המוסר האנושי. "המוסר של חול איננו עמוק [...] אין להדרכה זו תפיסה עומדת בפני ההסתערות של

       תאוות שונות, וק"ו שאין ביד מוסר רפוי כזה להדריך את הכללות [...] לא יש עצה אחרת כי אם שיהיה מודרך עפ"י המוסר האלוקי" (וראו

       גם מלבי"ם בראשית כ, יא).

ב.       התנאי השני, שיהיה עם שיקבל על עצמו עול תורה. יחידים מוסריים יש בכל עם, אך השפעתה של תורה היא דווקא כשתמומש על ידי

        עם, "למען דעת שלא רק יחידים, חכמים, מצוינים ונזירים ואנשי קדש חיים באור האידאה האלוקית, כי אם עמים שלמים, מתוקנים

        ומשוכללים בכל תיקוני התרבות והישוב המדיני" (אורות עמ' קד).

ג.        התנאי השלישי הוא שאותו עם שיקבל עליו עול תורה יהיה מתאים בתכונות אופיו ובמידותיו לתורה. א"א לממש תורה בחיים לאומיים

        מעשיים אם היא תבוא בכפייה מבחוץ, שהרי הצפייה היא שהעם ידבק בה' באדיקות ויממש אותה במסירות נפש לאורך דורות, כדי

        שההשפעה על האומות תהיה ניכרת, וזה יתאפשר רק כשהעם והתורה יהיו תואמים זה לזה.

הנמצא עם כזה אשר רוח אלוקים בו?

אכן, מצד טבעו של עולם אין בנמצא עם כזה, ועל כן היה צורך לברוא מראש עם שיתאים באופיו ובתכונות נפשו לתוכן ולרוח התורה, כדי שבבוא העת יהיה ראוי לקבל תורה. וכשם שתורה קדמה לעולם, כך ישראל עלו במחשבה תחילה. וכשם שאי אפשר לעולם ללא תורה כך אי אפשר בלא ישראל, וכדברי הרמב"ן, שאם ישראל לא יהיו "כל כוונת הבריאה בטלה".

מכאן שהמונח "בחירת ישראל" אין משמעותו בחירת עם מבין שבעים האומות, אלא "יצירת ישראל", שנוצר מראש בתכונה המתאימה לתורה. "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". לא קבלת התורה הביאה לבחירתם, אדרבא, לכשנוצרו במתכונת התורה, קיבלו אותה. "אשר בחר בנו מכל העמים", ומתוך כך, "ונתן לנו את תורתו".

משום כך אין הברית תלויה במעשיהם כלל, וגם בשעה שהם חוטאים אינם נידחים, ואי אפשר להם להימלט משליחותם. "והעולה על רוחכם היו לא תהיה". עד שבסופו של התהליך יאמרו כולם "לכו ונעלה אל הר ה' ויורנו מדרכיו [...] כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". לא בכוח ובמלחמה תהיה ההשפעה, אלא מתוך הדוגמה האישית,

"כי לא נצטוינו לשאת חרב ומלחמה ולקרוא בשם ה', לעמים לא ידעוהו, כי אם כאשר יגדל שם ישראל, ועמים רבים יראו את ההוד והתפארת והקדושה [...] הנמשך מהוד דעות נשגבות כאלה [...] ירוצו לבקש את ה' אלוקי ישראל" (עו"ר ח"א עמ' רלג).

הנביא ישעיהו (פרק נט) מתאר במילים חריפות את חטאיהם של ישראל, אך מסיים, "ובא לציון גואל [...] ואני זאת בריתי אותם [...] לא ימושו מפיך ומפי זרעך וגו' ". התורה והגאולה מובטחים בישראל לצורך קידום האנושות, למרות החטאים. אי אפשר להם לישראל להימלט משליחותם. פשר הדבר נאמר בהמשך התפילה, "ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת". לא קבלת התורה הביאה לבחירתנו. אדרבה, מתוך שבראנו לכבודו, כשהבדילנו מן האומות ויצר אותנו באופן שונה, משום כך נתן לנו תורת אמת, ולכן מובטחים אנחנו שלא תמוש התורה מפינו ומפי זרעינו עד עולם. 

"לרדת מעל במת ההיסטוריה אפשר רק לעם אשר גמר את אשר החל [...] להתחיל ולא לגמור, זהו דבר שאינו נוהג במציאות כלל" (אורות, עמ' קלו).

 

הרב מרדכי גרינברג

ראש ישיבת כרם ביבנה

 

 

 

קבצים להורדה:

צו תשעג.pdf

מחבר:

גרינברג, הרב מרדכי