דפי מאורות (5776-19)

מזמור צא הוא מזמור בעל תוכן אחיד וברור: מי שיושב בסתר ה' זוכה ממנו להגנה. למרות התוכן האחיד יש במזמור מעברים בין לשון מדַבר, נוכח ונסתר.

 

 

​

פסוק ב ותחילת פסוק ט הם בלשון מדבר (אֹמַר לַֽה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹקי אֶבְטַח בּֽוֹ. כִּֽי אַתָּה ה' מַחְסִי); פסוקים ג–ח, סוף פסוק ט ופסוקים י–יג מדברים בלשון נוכח; פסוקים יד–טז מדברים שוב בלשון מדַבר. החלוקה בין מדַבר (גוף ראשון), שבתחילה הוא המתפלל (מחסי) ובסוף הפרק הוא ה' (יקראני ואענהו) ובין נוכח (גוף שני), מדגיש את היות הפרק מבוסס על שני חלקים מרכזיים נוסף על פתיחה וסיום, כאשר כל חלק מתחיל בפתיחה דומה (מדַבר/גוף ראשון). ננסה לחלק את המזמור לפי מעברי הלשון ולהבין את משמעותו על בסיס חלוקה זו.

 

נסתר (פתיחה)

(א) יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָֽן.

 

מדַבר

(ב) אֹמַר לַֽה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹקי אֶבְטַח בּֽוֹ.

 

נוכח

(ג) כִּי הוּא יַצִּֽילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּֽוֹת.

(ד) בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַֽחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְֽסֹחֵרָה אֲמִתּֽוֹ.

(ה) לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָֽם.

(ו) מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָֽיִם.

(ז) יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּֽשׁ.

(ח) רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶֽה.

 

מדַבר

(ט) כִּֽי אַתָּה ה' מַחְסִי.

 

נוכח

עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶֽךָ.

(י) לֹֽא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶֽךָ.

(יא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶֽיךָ.

(יב) עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶֽךָ.

(יג) עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּֽין.

 

מדבר (סיכום)

(יד) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּֽי יָדַע שְׁמִֽי.

(טו) יִקְרָאֵנִי וְֽאֶעֱנֵהוּ עִמּֽוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ.

(טז) אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי.

 

מניתוח המבנה של המזמור עולה כי למזמור שני בתים מרכזיים המתארים את החיסיון של ה' על החוסה תחתיו: פסוקים ג–ח ופסוקים י–יג. לכל בית פתיחה דומה: האחד, "אֹמַר לַֽה' מַחְסִי" (פסוק ב) והאחר, "כִּֽי אַתָּה ה' מַחְסִי" (פסוק ט).

מעיון בשני הבתים הללו עולה כי הבית הראשון (ג–ח) מתאר את האדם כחוסה תחת כנפי ה' ואברתו, וממילא ניצל ממערכת שלמה של מכות ומזיקים: פח יקוש, דבר הוות, קטב, חץ ועוד; הבית השני (י–יג), לעומת זאת, מתאר את דרכו של האדם כאשר הוא נמצא באוהל, דורך על חיות רעות, וניצול מאבנים על ידי המלאכים השומרים עליו בדרכו.

במילים אחרות, בית אחד מתאר את האדם מול מערכות של מכות המדלגות עליו בגלל השמירה של כנפים ואברה, ובית אחר מתאר את הצלת האדם תוך כדי הליכתו; בית אחד מתאר מצב סטטי של האדם, ובית אחר את יציאתו ואת הליכתו.

הפסוקים האחרים (א, יא–טז) הם מעין פתיחה וסיכום של הנאמר במזמור.

מה משמעותו של המזמור ומה משמעות החלוקה הזו?

מעיון במיקומו של המזמור בתוך ספר תהלים עולה כי המזמור נמצא בתוך מספר מזמורים המתארים תהליך היסטורי מורכב:

מזמור צ, "תפלה למשה", מתאר את תחילתו ואת מותו של האדם, ואת אפסות הזמן האנושי מול האין-סוף האלוקי:

(ט) כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ הֶֽגֶה.

(י) יְמֵֽי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻֽפָה.

ותוך תיאור העינויים וימי הרעה – בקשה לשמחה ולפדות ממנה:

(טו) שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָֽה.

מזמור צב, "מזמור שיר ליום השבת", מדבר על שאלת צדיק ורע לו רשע וטוב לו.

(ח) בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּֽׁמְדָם עֲדֵי עַֽד.

מול –

(יג) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּֽה.

מזמור צג מדבר על גבורת ה' מתוך המים:

(ד) מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'.

מזמור צד מדבר על נקמה באויבים:

(ב) הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִֽים.

ומזמור צה מזכיר ארבעים שנות נדודים:

(י) אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָֽי.

(יא) אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִֽי.

מזמורים צו–צט מדברים על מלכות ה' על גויים, ומזמור ק, "מזמור לתודה", מדבר על כניסה לבית ה' והודיה לו.

במילים אחרות, שורת המזמורים ממזמור צ ועד למזמור ק עוסקים בתיאור הקורה לעם ישראל מצאתו ממצרים ועד לבניית בית המקדש: העבדות במצרים (צ); ההליכה במדבר וסכנותיו (צא); השבת על בסיס המן וחילולה על ידי מי שיוצא ללקט (צב); מלכות ה' מתוך המים כפי שקרה בהכאת הסלע (צג); המלחמה בעמלק (צד); ההליכה ארבעים שנה במדבר עד מות כל הדור (צה); כיבוש הארץ תוך המלכת ה' ובניין בית המקדש (צו–ק).

לפי זה, מזמור צא הוא מזמור המחבר בין היציאה מעבדות מצרים על המכות הקשות שבה ובין ההליכה במדבר על סכנותיה.

שני הבתים המרכזיים במזמור, אם כן, עוסקים בשני ההיבטים שלו: הבית הראשון עוסק בהגנה מפני מכות מצרים. המשורר מתאר את החוסה תחת שם ה' כמי שלא ניזוק ממכות מצרים: (ז) יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּֽשׁ; הבית השני מתאר את ההגנה של החוסה מפני המכות שבדרך. הוא יושב באוהל, (וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶֽךָ), הולך בדרך (לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶֽיךָ) ודורך על כפיר ותנין במדבר.

שני הבתים פותחים באותה אִמרה שה' הוא המחסה, וסיום המזמור הוא דברי ה' על שמירתו את החוסה בו.

כך, ממדַבר המתאר את עצמו, עובר המזמור להיות מדַבר המתאר את ה'.

הרב יעקב ורחל שפירא

מדריכה פדגוגית בהתמחות למתמטיקה

 

 

 

קבצים להורדה:

תרומה תשעו.pdf

מחבר:

שפירא, הרב יעקב ורחל