עיונים בסידור התפילה - ימי ספירת העומר

[1]    סוגיה זו נכללה בחלקה במאמר שפורסם בכנישתא, 3.

 

המונח "קבלה" במשמעות תורת הנסתר נטבע לראשונה בגירונה, מעט לאחר הרמב"ן.[1] הוא נזכר רבות ב"רעיא מהימנא" ובתיקוני זוהר.[2] עשר הספירות נזכרות לראשונה בספר יצירה שנתחבר ככל הנראה לא מאוחר מהמאה השישית לספירה, אך שם הכוונה למספרים קדומים. השימוש במונח "ספירות" במשמעות המקובלת כיום כמידות או כדרגות מופיע בזוהר. שמות המידות עצמן נזכרים כבר בכתבי המקובלים הראשונים. עשר המידות ידועות בשמותיהן: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.

התפתחות משמעותית בספירות היא החלוקה בין שלוש הספירות העליונות לשבע התחתונות. כבר ר' מנחם בן ר' בנימין ריקנטי, מגדולי מקובלי איטליה בסוף המאה הי"ג, עורך הבחנה בין השלוש לשבע.[3] שבע הספירות התחתונות נסמכות לפסוק "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה".[4] הספירה הראשונה היא אפוא "גדוּלה", אך מקובלת יותר בשמה "חסד". גדוּלה או חסד מציינות את השפע ללא מצרים וגבולות. מנגד באה ספירת ה"גבורה" המסמלת את הדקדוק ואת ההקפדה. לכן נקראת בשם "דין". למעשה היא באה לצמצם את השפע הנזכר. הספירה השלישית ממזגת בין השתיים ונקראת "תפארת". הקְבלה רבה קיימת בין שתי המידות הבאות: "נצח" ו"הוד" ובין שתי המידות "חסד" ו"גבורה". לאחר מכן באה המידה "יסוד". קיימת הקְבלה בין מידת ה"יסוד" למידת ה"תפארת", באופיין הממזג. יתרה מזאת, מידת ה"יסוד" מקבלת שפע מכל המידות שמעליה ומעבירתו לזו שאחריה. לכן היא מקבילה בפסוק הנזכר למילה "כל".

חלוקה משנית זו הוליכה כפי הנראה למערכת של הדמיה והקבלה. כך למשל הוצמדו שבע המידות לשבעת ימי בראשית, ומכאן נובע ששש המידות הראשונות מותאמות למשמעות הבריאה שבכל יום. שבת היא המלכות, היא הכלה והיא השכינה.[5]

הקבלה קיימת גם בין המידות והשמות הקדושים. אין בספרות הקבלה מערכת אחת ויחידה לעניין זה. המשותף בדרך כלל לכל המערכות הוא ההבחנה בין שמות של רחמים וחסד שהם מימין ושמות של דין שהם בשמאל. אחת מהן עורכת הקבלה בין שם יהו"ה לחסד, ובין שם אדנ"י לדין ובין הצירוף של שני השמות הללו למידת "תפארת", שהיא השלֵמות.[6] מידת "יסוד" אף היא מאחדת בין שני שמות הקודש.[7]

הקבלה נוספת קיימת בין המידות והאבות. כאן קיימת נטייה ברורה להקבלה אחת בלבד. על פיה, שבע המידות

הנזכרות מקבילות בהתאמה לאברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד.[8]

 

ב. שבע הספירות בימי ספירת העומר  

ימי ספירת העומר המשלבים בתוכם יציאה משערי טומאה וכניסה לשערי טהרה וקדושה מחד גיסא, ימי דין וגבורות מאידך גיסא, ואפופים בחירות הגוף ובהכנה לחירות הרוח, נתפרשו בהרחבה בתורת הסוד והניבו כוונות שונות וחילוקי דברים בין החכמים.

בשער הכוונות לר' חיים ויטאל[9] הוא מדבר על שלושה מאפיינים. מאפיין-על שהיא הגבורה. אמנם בכל שבוע יש שתי בחינות נוספות, למשל בשבוע הראשון שהוא בספירת חסד יש חסד שבחסד, גבורה שבחסד וכיוצא בזה כנגד שבעת ימי השבוע.

שערי הכוונות לא ננעלו ויש להוסיף כוונה אחרת – להשפיע ממ"ט יומין דכורין אל מ"ט יומין נוקבין, כך שבלילה הראשון של השבוע הראשון יכוון להשפיע מחסד שבחסד הזכר אל חסד שבחסד הנוקבא. בלילה השני מגבורת החסד שבזכר אל גבורת החסד שבנוקבא וכן הלאה.[10]

בסידור הגאונים, המקובלים והחסידים מבאר בהרחבה את שיטת האר"י.[11] בסידור האר"י ז"ל נאמר:

נמצא שיש ז' מדות עד הנוקבא שהם חכמה בינה דעת חסד גבורה ת"ת [...] ולכל מדה צריך שבוע א' הרי ז' שבועות כי בשבוע א' נתקן מוח חכמה ובשבוע ב' מוח בינה וכו' ובשבוע ז' נתקן מל'.^[12]

בהמשך מפרט פירוט רב לכל יום ויום ושם תופעה ייחודית. כל יום מאופיין הן בזיהוי כפול לפי הסדר הרגיל הן בזיהוי כפול לפי הסדר ההפוך: יום א – חסד שבחסד וכן מלכות שבמלכות; יום ב – גבורה שבחסד וכן יסוד שבמלכות; יום ג – תפארת שבחסד וכן הוד שבמלכות, וכן הלאה.[13]

בסידור החיד"א לרבנו חיים יוסף דוד אזולאי,[14] מופיעות כוונות שונות על בסיס הנאמר בשער הכוונות, אך אין זהות מוחלטת. האפיון בכל יום הוא לפי הסדר הרגיל והמקובל: חסד שבחסד, גבורה שבחסד עד מלכות שבמלכות. בסוף כל שבוע באה תפילה מיוחדת ונוספו שם כוונות.

בספר משנת חסידים לרבנו רפאל עמנואל חי ריקי,[15] בא הסדר הרגיל הן לגבי השבועות הן לגבי ימי כל שבוע. בפירוש מנחת העומר מביא מספר מאפייני-על.^[16]

בסידור יעב"ץ, עמודי שמים בית יעקב, להרב יעקב מעמדין בן החכם צבי,[17] מביא בכל יום את הסדר הרגיל, החל מחסד שבחסד ועד מלכות שבמלכות. בסוף כל שבוע הביא המהדיר את התפילה הלקוחה מסידור החיד"א.[18]

בסדור תפילה, חתם סופר,[19] מביא תחילה את תשובת החתם סופר, בעניין זה.[20] בהמשך הוא מציין את שני סוגי הספירה שהוזכרו. סדר אחד של הספירות היורדות מחסד למלכות, הן בימים הן בשבועות, וסדר שני בספירות העולות ממלכות לחסד בימים ובשבועות, באופן הבא:

יום א: חסד שבחסד – מלכות שבמלכות וכו', יום מט: מלכות שבמלכות – חסד שבחסד.

ברוב הסידורים מופיע הסדר הרגיל, אך יש סידורים שמורים שלא לומר כלל הכוונות. כך למשל בסידור וילנא החדש,[21] מדבר על הסידורים שנדפסים בהם פרקי בקשות:

וכ"כ במ"א וחדשים מקרוב באו והדפיסו נוסח הספירה ע"פ הסוד וכוונת הספירות, וכה"ג בהקפה שבלולב אומרין פסוקים על סדר כוונת האריז"ל, וכן נדפס סדר התפלה עם עבודת הבורא וכה"ג הרבה ליקוטים מקובלים, ונתפשט דבר זה בעיני ההמון כאילו כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, ובאמת לא נאה לכסיל כבוד כי כבוד אלקים הסתר דבר.

ואכן, בהמשך שם אין מופיעות הספירות כלל.

 

חכמי הדורות האחרונים ביקשו ליצוק תוכן מעשי לכוונות הנזכרות. וכהמשך לנוסחה "יתוקן מה שפגמתי בספירה" הנאמרת בתפילת ריבונו של עולם שלאחר ספירת העומר, הורו כיצד יש לתקן. כך למשל ביום הראשון לספירה שמידתו היא חסד שבחסד יש "להשתדל להגיע לשלמות מדת ההטבה, להרבות חסדים ע"ד [על דרך] אברהם אבינו וכו' ";^[22] ביום ל"ג בעומר שמידתו היא הוד שבהוד: "ועל העובד להודות ולשבח את בוראו הודאה עמוקה וטהורה בלי שום תערובת של השגת תועלת, אלא מתוך התבטלות גמורה לפני כבוד מלכותו יתברך".^[23] הגאון ר' אליהו מווילנה, בפירושו למגילת רות, מייחס את מידת החסד לענייני הרוח ואת מידת הגבורה לעניינים גשמיים. הוא אומר שבענייני הרוח אין גבולות, כפי שנאמר "חסד א-ל כל היום",^[24] אך בעניינים גשמיים עלינו להסתפק במועט בהתאם למדרש "שדי, מי שאמר לעולמו דיי".^[25] כן רמז הגר"א לתלמידיו על החשיבות המיוחדת של ימי הספירה שבהם משתלבות מידות מהעמוד האמצעי, כמו למשל יום העשרים בעומר שהוא "יסוד שבתפארת", ויום הארבעים ושניים לעומר שהוא "מלכות שביסוד".^[26]

 

תורת הספירות ובמיוחד שבע הספירות התחתונות השפיעה על ענייני תפילה ומנהגיה. ברשימה זו ביקשנו לעיין בהשפעות הללו בנושא ימי ספירת העומר. למדנו שנוסף על שתי השיטות המרכזיות החלוקות בשאלה העקרונית אם יש לכוון בפרקי התפילה את השילוב הזה, מצויות שיטות שונות לדרך השילוב ולסדר הספירות, אך ראינו שיש גם היבט מעשי לזיהוי הימים והספירות, האמור להדריך את התנהלותנו.

 

 

---