דפי מאורות (5774-25)

המשנה במסכת ברכות (ט, א) אומרת: "על הזיקין ועל הזוועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר שכחו וגבורתו מלא עולם". רש"י מפרש, "לפי שאלו נראין או נשמעין למרחוק", אולם ברי"ף (שם) מופיע נוסח מעט אחר: "על הזיקים ועל הזוועות ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות אומר ברוך שכחו מלא עולם", והשמיט את מילת "וגבורתו" שככל הנראה לא הייתה בנוסח שלפניו.

 

 

האם מדובר בשינוי נוסח בלבד או גם בשינוי משמעות?

הרמב"ם פוסק (הלכות ברכות י, יד):

על הרוחות שנשבו בזעף ועל הברקים ועל הרעמים ועל קול ההברה שתשמע בארץ [...] על כל אחד מאלו מברך ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם ואם רצה מברך עושה בראשית.

אולם הכסף משנה שם מצטט את המשנה בברכות "שכחו מלא עולם".

המקור לצמד המילים כוח וגבורה נמצא בדברי הימים א (כט, יב): "והעשר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל", ואמנם מצאנו קשר בין גבורה לאיתני הטבע כבר בספר שופטים: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (ה, לא).

מאוחר יותר מופיע בפיוט הקדמון שנכנס אל ברכות קריאת שמע של שבת ואשר נהגו לשיר בזמן ברכת הלבנה: "טובים מאורות שברא אלוקינו יצרם בדעת בבינה ובהשכל, כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל".

כך שצמד התארים כוח וגבורה משתייכים אל עצמת כוחות הטבע שנטע בהם הקב"ה.

בפוסקים יש מחלוקת לגבי השייכות של כל ברכה אל תופעת טבע ההולמת אותה יותר, אך נפסק במשנה ברורה (בסימן רכז, סימן קטן ה):

והעולם נוהגים לברך על הברקים "עושה מעשה בראשית" ועל הרעמים "שכחו וגבורתו" וכן מסתבר שעל ידי הרעם נראה גבורתו של הקב"ה יותר מבברק, אמנם באמת שייך כל אחת מהברכות על שניהם.

ומפרש באר היטב שם:

הברקים – אומר עושה מעשה בראשית דלא שיך לומר שכחו וגבורתו מלא עולם שאין נראין בכל העולם. ועל הרעמים אם ירצה אומר עושה מעשה בראשית דמעשה בראשית הם ואם ירצה אומר שכחו וגבורתו מלא עולם שהקול נשמע בכל העולם.

למעשה, אף אם יש סברה לשייך ברכה אחת לתופעה מסוימת, כגון ברק או רעם, אין הדבר מעכב ויצא ידי חובה אם אמר אחת מהן.

מה, אם כן, מוסיפה הגבורה על הביטוי 'כוח'?

בעוד כוח מבטא חוזק, גבורה מזוהה יותר עם עצמת האיפוק ויכולת שליטה ובלימה, "איזהו גיבור הכובש את יצרו" (אבות ד, א).

נראה לפרש שקיים הבדל מהותי בין ברכת "עושה מעשה בראשית" ובין ברכת "שכחו [וגבורתו] מלא עולם". את מעשה בראשית תיקנו על מראות של הוד קדומים סטטי, יצירות בטבע שברא הקב"ה, אך אין הן מעוררות אימה בלב האדם, אלא התפלאות והתרגשות מהמראה הנשגב.

חז"ל תיקנו ברכה נפרדת לשעה שאדם מתמלא אימה מול עצמת היקום המבהיל, המרעים בקולו והמבזיק בברקיו. העובדה שתיקנו ברכה מיוחדת על תופעות מפחידות ומבהילות כגון ברק ורעם, כוכב שביט, רעידות אדמה, אין היא באה סתם לשבח, אלא גם לנסוך ביטחון בלב החווה/המברך/הירא: "שכחו וגבורתו מלא עולם". יש מנהיג בעל כוח וגבורה אשר טבע עצמות כאלה ביקום, הוא "חזק יותר" וכך מתחזקת מידת הביטחון והאדם מתמלא אומץ ושמחה מחדש.

לאור זאת ניתן להבין לעומקם את דברי הרב קוק זצ"ל בעולת ראי"ה:

אמנם הידיעה היותר עליונה היא כאשר נכיר את המון המפריעים העומדים על כל צעד מכוחות הטבע עצמם בהתנגשם זה בזה, לולא ההשגחה האלוקית, הנותנת קצה וגבול לכל כח לאמר עד פה תבוא, רק עד הגבול שיועיל לשכלול הבריאה ולא להרסה (עולת ראיה, א, עמ' שפג).

הכוח בפני עצמו יכול היה להיות הרסני ובלתי מוגבל אם לא מלווים אותו הגבורה, האיפוק והאיזון המדויק בין כוחות הטבע, איזון המונע מהארץ להתקרב לשמש ומהירח להשפיע על גאות ושפל בצורה חדה, איזון בין פוטוסינתזה ביום לנשימת הצמחים בלילה, ועוד.

כשאדם נתקל באירוע קוסמי-מפחיד יברך וישיב אל לבו שכשם שהמצב המוכר של זריחה/שקיעה, גאות/שפל וכוחות הטבע ה"שגרתיים" הם יצירי כפיו של הקב"ה בעולמו, כך גם האירועים הפתאומיים והמפחידים כדוגמת רעידות אדמה, סופות ורעמים. גם עליהם שורה האיזון וכוחם אינו בלתי מוגבל.

אולי בשל כך התקבל והתקבע הנוסח "שכוחו וגבורתו מלא עולם" ולא רק "שכוחו מלא עולם".

 

עדי צביאלי

מרצה בהתמחות לחינוך חברתי קהילתי

 

 

 

 

מחבר:

צביאלי, עדי