דפי מאורות (5771-34)

לעולם יהא אדם ירא שמים

 

הצירוף הלשוני "יראת שמים" לצורותיו (ירא שמים, מורא שמים וכדומה) מקורו בחז"ל: "אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר [...] ויהי מורא שמים  עליכם" (אבות א, ג). 

 

 

​

בלשון המקרא מצוי ביטוי דומה היכול לשמש מקור לשימוש חז"ל בצירוף הלשוני הנ"ל, כפי שמצינו בלשונו של יונה הנביא: "ואת ה' אלקי השמים אני ירא אשר עשָה את הים ואת היבשָה" (יונה א, ט). לאור ההנגדה בפסוק בין "שמים" ל"ים [...] יבשה", עולה מהפסוק כי המילה שמים "מייצגת" את הקב"ה באשר אליה מיוחס מקומו בלשון מטאפורית, כאשר בדבריו של יונה מודגש כי למרות היותו בשמים הוא עשה את הים ואת היבשה. 
הצירוף המקביל, הרווח יותר בלשון המקרא, הוא "ירא[ת] ה' " או "ירא[ת] אלקים"', כפי שמצינו במספר מקומות. למשל: "ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין  יראת  אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" (בראשית כ, יא). ובעקדה: "כי עתה ידעתי כי  ירא  אלהים אתה ולא  חשכת את בנך את יחידך ממני" (בראשית כב, יב). וכן מצינו בנביאים שעובדיה האחראי על ארמון אחאב מלך ישראל היה ירא ה': "ויקרא אחאב אל עבדיהו אשר על הבית ועבדיהו היה ירא את ה' מאד" (מלכים א יח, ג), וכן: "יראת  ה' טהורה עומדת לעד משפטי ה' אמת צדקו יחדו" (תהלים יט, י). 
צירוף המילים "יראה" עם שם השם בא לידי ביטוי לא רק במסגרת תיאורים, אלא נזכר גם באופן שימושי/מעשי  בתפילה. במסגרת תפילתו של האמורא רב בתום תפילתו מצינו:  
רב בתר צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לנו חיים ארוכים [...] חיים שתהא בנו אהבת תורה  ויראת שמים, חיים  שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה (בבלי, ברכות טז ע"ב). בתקופת הגאונים החל להיווצר סידור התפילה. הגאונים ארגנו את קטעי התפילה אשר גובשו לפניהם כבר על ידי חז"ל על בסיס מקראות, ואנו פוגשים את השימוש בצירוף הלשוני "ירא שמים" במסגרת סידור רב עמרם גאון, בתפילת השחר לאחר ברכות השחר, כדרישה המהווה בסיס לפנייה כלפי ריבונו של עולם: 
לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו וישכם ויאמר: רבון כל העולמים לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים, מה אנו מה חיינו מה חסדנו  מה צדקנו מה ישענו מה כחנו מה גבורתנו מה נאמר לפניך ה' אלהינו, הלא הגבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו  וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל. כי כל מעשה ידינו תהו וימי חיינו הבל לפניך ומותר האדם מן הבהמה אין כי  הכל הבל. 
לעומת תפילת האמורא רב בה הביטוי "יראת שמים" נזכר במסגרת בקשה מה' שיזכנו לתכונה זו, בסידורו של רב עמרם גאון מדובר על תביעה מאדם לרכוש תכונה זו דרך קבע: "לעולם יהא...". כלומר האחריות מוטלת על האדם ואינה רק בגדר כמיהה למימוש בעזרת ה'!מקבילה לנאמר בסידור רב עמרם גאון מצינו במקור אחר (מדרש מאוחר, כנראה מתקופת הגאונים), אשר ייתכן ששימש מקור לנוסח הסידור שגובש על ידי הגאון: 
ד"א העטופים ברעב, אין רעב אלא דברי תורה, שנאמר הנה ימים באים נאום ה' והשלחתי רעב בארץ וגו'  (עמוס ח, יא), מיכן אמרו, יהא אדם למד תורה באימה וביראה ברתת ובזיע, יסתכל כל אדם בעצמו, וידע שלאחר שעת מיתה  ישא עיניו לשמים ויאמר, מי ברא כוכבים ברקיע [...], מי בעט בו במגדל ראשון, ונתן ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר ועשרים ואחד מיל בין זה לזה, שנאמר לבך יהגה אימה  [וגו']  (ישעיה לג, יח), מיכן אמרו, יהא  אדם ירא שמים ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו, בכל יום ויום ישכים ויאמר: רבון כל העולמים לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך וגו', ואומר בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהילה בכל גויי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה'  (צפניה ג, כ) (אליהו רבה [איש שלום] פרשה יט ד"ה: ד"א העטופים ברעב). 
כפי שאמרנו ייתכן שהמקור הנ"ל שימש מקור לנוסח הסידור. הבסיס להשערתנו זו היא סגנונו של המקור במדרש אליהו רבה. לשון המדרש הוא כלשון חז"ל, המנוסח בסגנון הרווח אצלם בעת ציונם את המקור המקראי מדרשי – "מכאן אמרו", כביטוי להצהרה על מסקנה מדרשית מתוך המקרא ולאחר ציטוט פסוק: "שנאמר לבך יהגה אימה  [וגו']  (ישעיה לג, יח), מיכן אמרו, יהא אדם ירא שמים". במדרש נזכר פעמיים הלשון "מכאן אמרו" ואחריו הלשון "יהא אדם", כלומר המדרש ביטא בזאת דפוס קבוע בעת הסקת מסקנות מעשיות התובעות מהאדם התנהגות דתית. גם השינוי בנוסח הסידור המתבטא בתוספות שתי מילים – "לעולם" ו"בסתר" (לפני ואחרי הצגת עיקר הדרישה "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר"), מלמד על שימוש מאוחר במקור המדרשי. גם בניסוח התפילה של הרמב"ם אנו מוצאים את הלשון שבסידור רב עמרם גאון.
נסיים בתקוות הצלחה במימוש הדרישה, ושנזכה לעולם להיות יראי שמים בסתר, וככאלה נהיה גלויים. בכך נזכה להרבות בקידוש שמו מתוך ענווה וצניעות. 
 

הרב ד"ר דניאל רביב 
ראש ההתמחות למחשבת ישראל 
ומרצה בתואר שני למקרא וספרות חכמים   
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מחבר:

רביב, הרב ד"ר דניאל רביב

דוא"ל:

[email protected]