עיונים בסידור התפילה - לדוד ד' אורי וישעי

מנהג האשכנזים לומר את מזמור כז פעמיים ביום מראש חודש אלול עד הושענא רבא – היום האחרון של חג הסוכות. המתפללים בנוסח אשכנז אומרים את המזמור בתפילות ערבית ושחרית, ובנוסח ספרד בשחרית ובמנחה.^[1]

---

 

 

המזמור נחלק לשני חלקים. אני סבור כי פסוק א הוא פסוק פתיחה לפרק ופסוק יד הוא סיכום לו. הפתיחה והסיכום מקבילים זה לזה.

פתיחה: לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד.

סיכום: קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'.

 

 

 

המשורר בחלקו הראשון של המזמור בטוח ומלא שמחה. את מפלת אויביו הוא רואה כמציאות לפני התרחשותה, "בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ". סיבת וודאותו המוחלטת בניצחונו הוא משאלתו שהוא בוטח בקיומה, "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' [...] שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ". בפסוק ד יש קושי. המשורר אומר, "אחת שאלתי [...] אותה אבקש", משאלה אחת בלבד, אך הוא מכביר בקשות בהמשך הפסוק ובזה שאחריו. נראה כי מחזה נעם ה', ההצפנה בסכה, ההסתרה בסתר אהלו – הם מנת חלקו של היושב בבית ה'. לכן, כמידת ביטחונו של המשורר בקיום משאלתו לשבת בבית ה' ולבקר בהיכלו, כך מידת ביטחונו בהגנתו מפני אויביו ובניצחונו עליהם. במציאות צפויה זו הוא מקריב קרבן תודה על ישיבתו בבית ה', על המעלות והישועות הנגזרות ממנה מריע שר ומזמר המשורר לה', ומקריב לפניו קרבן תודה.

בחלק השני, בניגוד לאווירה שבחלק הראשון, המשורר משווע אל ה' שישמע את קולו ויחוננו. הוא חש ריחוק מה' ומתחנן, "אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי". מתחינה זו עולה כי הוא חש הסתר פנים, נזוף, נטוש ובלתי נעזר. הרי הוא כילד שאמו ואביו עזבוהו והוא מופקר לשונאיו.

איך ניישב את החוויות ההפוכות המוצגות בפרק? שאלה נוספת היא סדר הפרק: צפוי היה שחרדת הנטישה תקדם לאווירת הביטחון בישיבה בבית ה' (כגון בפרק הבא, פרק כח).

נראה שבפרק מוצגת ההיסטוריה של דוד כל ימיו. תולדות דוד נחלקות לשתי תקופות. התקופה הראשונה מניצחונו על גלית (ואפשר מיום הכותו את הארי ואת הדב בהיותו רועה במדבר בית לחם). בתקופה זו כל אשר הוא עושה, ה' מצליח בידו. הוא מנצח את הפלישתים, עולה למלוכה, מכה את כל אויביו ובונה מעצמה. הוא מקים משפחה גדולה.

תחילת התקופה השנייה היא אחרי מעשה אוריה ובת שבע. בתקופה זו הוא שבע מרורים ורווה לענה. בנו מת, מעשה אמנון ותמר, מרד אבשלום, בריחתו מפני אבשלום בנו מירושלים, מות אבשלום ועוד.

השמחה והשלווה, הביטחון והניצחון שבחלקו הראשון של הפרק תואמים למציאות חייו של דוד בתקופה הראשונה. תחושת הנטישה והסתר הפנים שבחלקו השני של מזמור כז תואמים היטב את הוויית חיי דוד בתקופה השנייה.

בפסוק הפתיחה יש שתי צלעות מקבילות:

ה' אורי וישעי  ממי אירא

ה' מעוז חיי    ממי אפחד

אפשר ששתי הצלעות מכוונות כנגד שתי תקופות חיי דוד. כאשר אדם מאמין כי ה' הוא אורו וישעו ומעוז חייו, בין בהיותו איש מצליח בין בהיותו מוזנח ונטוש, אמונתו זו היא תקוותו.

פסוק הסיכום הוא הפסוק היחיד בפרק שאינו אמור בגוף ראשון. לאור לקח חייו מציע דוד לכל אדם, "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' ". קווה אל ה' בין בשעות הצלחה בין בשעות מצוקה וכך תחזק ויאמץ לבך.

לקח זה מתאים וראוי לו לאדם בימי התשובה והדין.