דפי מאורות (5776-03)

הפיוט בר יוחאי שתפוצתו בעולם היהודי היא עצומה ויש לו מעמד חשוב גם בחלק מסידורי התפילה בתפילת ליל שבת, בסעודת שבת ובפיוטי ל"ג בעומר, קנה לו מעמד חשוב מבין כלל הפיוטים ובמיוחד בפיוטים העוסקים בשבחי התנאים.

 

 

​

הפיוט חובר על ידי המשורר הפילוסוף והמקובל רבי שמעון לביא, בן המאה השש-עשרה, והשם המשותף בינו ובין התנא אינו מקרי; שמו "שמעון לביא" רמוז בפיוט כמקובל בראשי התיבות במילה השלישית בכל בית. 

הפיוט מורכב מעשרה בתים הפותחים במילים "בר יוחאי" ומרמז לעשר ספירות מספירת המלכות ועד לספירת הכתר, לעתים ברמיזה ולעתים במפורש. לנו אין עסק בנסתרות ונעסוק בצד הנגלה שבפיוט.

הפיוט עוסק במסע העלייה של רבי שמעון בר יוחאי. כל בית מבטא שלב ומדרגה נוספת בעלייתו זו. הלומד את הפיוט מבחין מיד בכך שכמעט בכל בית קיים מעין "מראה מקום" למדרגה שאליה עולה רבי שמעון, החל מ"שדה תפוחים", עובר ל"מקום אבני שיש", וכלה ב"קדש הקדשים". המדרגות הללו מבטאות מדרגות רוחניות עליונות והאחרונה שבהן היא "אור מופלא רום מעלה" שאפילו רבי שמעון ירא מלהביט בה כי "רב לה". נעקוב אחרי מילות הפיוט וננסה לדלות מהן את כל מה שנוכל להבין לפי ערכנו על מסע העלייה של רבי שמעון.

הבית הראשון עוסק בהכנה לעלייה – "שמן משחת קודש נמשחת ממידת הקודש". משיחת שמן המשחה היא ביטוי לכהונה ולמלכות, שהמשותף להם הוא התפקיד המיוחד שאותו הנמשח נושא. רבי שמעון בר יוחאי מתואר כאן כנושא תפקיד ייחודי משמים. אין הוא נמשח על ידי אדם אלא על ידי "מידת הקודש", ובהמשך הבית – בתפקיד הכוהן הגדול הנושא את "ציץ נזר הקודש חבוש על ראשך פארך".

הבית השני מתייחס לסיפור המערה – "מושב טוב ישבת יום נסת יום אשר ברחת במערת צורים שעמדת שם קנית הודך והדרך". הכניסה למערה לאחר המשיחה בשמן הקודש היא שלב נוסף ומדרגה בדרך לעלייתו של רבי שמעון בר יוחאי. בולטת פה ההשוואה שעושה הפייטן בין משה רבנו לרשב"י כשהוא מכנה את מערת רבי שמעון "מערת צורים", כמו משה שעמד "בנקרת הצור" כדי לקבל התגלות מחודשת.

הבית השלישי מבטא כבר כניסה אל הקודש פנימה – "עצי שיטים עומדים", הם עצי השיטים של המשכן. רשב"י נכנס כאן אל תוככי הקודש שמתבטא במילים "אור היקוד הם יוקדים". ייתכן שהלימוד והאור חוברים יחד בדמות המנורה שנמצאת במשכן ושמכוונת כלפי אור החכמה.

הבית הרביעי מדבר כבר באופן מפורש על עלייה אל "שדה התפוחים" ה"חקל תפוחין קדישין" וסודות התורה מתגלים לו אט-אט, אך כעת רק כציצים ופרחים שאינם עיקר הפרי. עד לבית זה אנו עדים להכנות ולעלייה הראשונה של רשב"י המתוארת בכניסה אל הקודש ולימוד התורה. מעתה ואילך רשב"י איננו רק לומד תורה ומגלה סודות, אלא הבית החמישי מגלה לנו כבר פן נוסף בעלייתו של רשב"י, "נאזרת בגבורה ובמלחמת דת השערה": הפייטן מוסיף שהוא גם שלף חרב נגד צורריו. איננו עוסקים כאן בבריחתו של רשב"י עם בנו ממלכות רומי (על כך דיברנו בבית השני), אלא במלחמה שברוח. החרב היוצאת מנדנה מתוארת גם בתנ"ך (דברי הימים א כא, טז ועוד רבים) על ידי מלאכים, והפיוט יוצר כאן קשר בין חרבו של רשב"י על ידי תורתו ובין חרב השלופה למלחמה.

בבתים הבאים של הפיוט מתואר המשך עלייתו של רשב"י. הוא מגיע "למקום אבני שיש", ובבית הבא גם למקום קודש הקדשים עד לכתר העליון שנקרא "אין", ואפילו רשב"י ירא להביט כי רב לה.

הלומד את הפיוט ומתבונן בדמות כה מופלאה שהגיעה עד גבהי שמים תוך בריחה ממבקשי נפשו הפיזית והרוחנית, כפי שראינו בבית החמישי, יכול להשליך גם על עבודתו הרוחנית שלו בזעיר אנפין. התהליך הרוחני המתואר בפיוט מתחיל בקבלה ובמשיחת הקודש. המוכנות של האדם להיכנס אל הקודש פנימה דורשת הכנה ורצון פנימי. לאחר מכן באה תקופה של "מערה", של התכנסות והתבוננות פנימית מעמיקה ולאחר מכן הכוח ללמוד וגם ללחום את מלחמתה של תורה. לימוד התורה אינו רק קניית ידיעות אלא גם גבורה מיוחדת המאפשרת לעמוד באתגרים מעשיים ורוחניים.

יש מי שרצה לטעון (כפרופסור יהודה ליבס) שחייו של רבי שמעון לביא, כותב הפיוט, מגולמים אף הם בתוך הפיוט: גירושו מספרד, עלייתו ולימודיו בתורת הסוד ועוד. כך או כך, הפיוט רווי סוד, מגלה ומכסה עולמות עליונים, נותן הצצה קטנה ורמיזות לחיי הרוח של גדולי הסוד כיאה לעיסוק בדמותו של רבי שמעון בר יוחאי ומסיים בברכה, "אשרי יולדתך, אשרי העם הם לומדיך ואשרי העומדים על סודך לבושי חשן תומיך ואוריך". שנזכה.

הרב מתניה ידיד

מרכז תחום חינוך אמוני במכללה

ומרצה במכון לחינוך ואמונה בימינו

 

 

 

קבצים להורדה:

לך לך תשעו.pdf

מחבר:

ידיד, הרב מתניה